נושאים במחלוקת: סגירת התחנות הפחמיות המזהמות

האם אסדת לווייתן תוביל לסגירת התחנות הפחמיות המזהמות?

בחלק א' של הפרק דנו במלחמת הגרסאות בנושא זיהום האוויר הצפוי מהאסדה. בקצרה, המתנגדים למיקום הנוכחי, ביניהם שומרי הבית, רשויות מקומיות ומספר מומחים וארגונים ירוקים, טענו שאסדה קרובה לחוף צפויה להוביל לרמות חריגות של זיהום. מנגד המשרד להגנת הסביבה ו"נובל אנרג'י", וכן מומחים וגופים אחרים, גורסים כי בשל הטכנולוגיות שיופעלו באסדה והפיקוח ההדוק שצפוי לה, אין חשש של ממש לרמות זיהום מסכנות בריאות. 

בחלק זה נעסוק בשאלה מרכזית אחרת: יחסי הגומלין בין תחילת הפעילות של אסדת לווייתן ובין סגירת תחנות הכוח הפחמיות באזור חדרה – גורם שכולם מסכימים שהוא מזהם ביותר.

בעמוד הפייסבוק "לא בעיה, פתרון" מתגאה "נובל אנרג'י" בכך שאסדת לווייתן מתעתדת להפחית את זיהום האוויר במדינה כולה, ולהוות פתרון לייצור החשמל המזהם מפחם. בחברה מסבירים שבזכות הגז מלוויתן אפשר יהיה לסגור חלק מתחנות ייצור החשמל המזהמות, והמשק יוכל להתבסס על גז במידה רבה יותר.

אך האם פיתוח מהיר של האסדה יוביל להפסקת השימוש בפחם? התשובה לכך אינה ברורה מאליה.

מתוך אתר "לא בעיה – פתרון" שהוקם בידי נובל אנרג'י

תחנות הפחם - הגורם המזהם ביותר, אך אפשר לצמצמו כבר היום

אין חולק על כך שכיום התחנות הפחמיות – אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון – הן המקור הגדול ביותר לזיהום אוויר בישראל. על פי נתוני גרינפיס, הזיהום מתחנות אלו גורם לתמותה מוקדמת של לפחות 309 אנשים מדי שנה, ובשנת 2016 הן היו אחראיות ליותר מ-25% מכלל פליטות המזהמים במשק.

בשל הנזק הרב שהן גורמות, אחת המטרות של משרדי הממשלה ושל ארגוני איכות הסביבה השונים היא לצמצם את פעילותן של התחנות הפחמיות ובסופו של דבר להביא לסגירתן. בשנים האחרונות ננקטו כמה צעדים לצמצום פעילותן: בתחנת אורות רבין בחדרה, המונה שש יחידות פחמיות, הותקנו ביחידות 5 ו-6 אמצעים לצמצום זיהום אוויר הנקראים "סולקנים". יחידות 4-1, שלא הותקנו בהן סולקנים, נחשבות ליחידות המזהמות ביותר בישראל ובמשרד האנרגיה פועלים לצמצום מתמיד של פעילותן עד לסגירתן כליל בשנת 2022. 

תחנת החשמל הפחמית "אורות רבין" בחדרה. מגורמי הזיהום הגדולים בישראל

איפה אסדות הגז נכנסות לתמונה?

על פי משרד האנרגיה, יחידות 4-1 הן מקור חיוני לייצור כמות מספקת של חשמל בישראל, וסגירתן תהיה חייבת להיות מגובה בייצור חשמל ממקורות אחרים. בהחלטה מספר 4080 של הממשלה מיולי 2018 הוחלט להתנות את סגירת יחידות 4-1 בתנאים הבאים:

  1. חיבור צינור גז מאסדת כריש-תנין
  2. חיבור צינור גז מאסדת לווייתן
  3. בנייה והפעלה של תחנת כוח חדשה מבוססת גז (מחז"מ).

התניה זו של משרד האנרגיה היא הסיבה ש"נובל אנרג'י" קושרת באופן ישיר בין סגירת התחנות הפחמיות ובין הפעלת אסדת לווייתן. אולם גופים אחרים מציגים תמונת מצב שונה, שלפיה גם אם האסדה תורחק לעומק הים – מהלך שיגרור עיכוב בהפקת הגז – אפשר יהיה לצמצם את פעילותן של התחנות הפחמיות המזהמות.

המשרד להגנת הסביבה ו"גרינפיס", גופים שלא תמיד רואים עין בעין, מסכימים על כך שהיעד שנקבע להקמת תחנת הכוח מבוססת הגז שאפתני מדי. להערכת "גרינפיס" תהליך הקמת תחנת כוח מבוססת גז בדרך כלל אורך כעשור, כלומר אין סיכוי רב שהיא תפעל עד שנת 2022 – שנת היעד שהציב משרד האנרגיה. אלא שהשר להגנת הסביבה זאב אלקין טען בעבר כי העיכוב הצפוי בהקמת התחנה על בסיס גז אינו חייב לגרור עיכוב בסגירת תחנות הפחם המתוכננת. לדבריו, "אין לנו בעיה של חשמל, יש רזרבות" (עוד על הרזרבות- בהמשך).

מתוך אתר "לא בעיה – פתרון" שהוקם בידי נובל אנרג'י

ב"גרינפיס" ערכו דו"ח מיוחד בנושא התחנות הפחמיות, ומסקנותיהם זהות לאלו של השר – ומייתרות את התנאים שהציבו במשרד האנרגיה. לטענת הארגון, יש תקדים שמוכיח שכבר היום אפשר לסגור שתי יחידות מבין היחידות 4-1: בעת התקנת הסולקנים על הארובות ביחידות 6-5 ובתחנות באשקלון שתיים מהיחידות היה סגורות בפועל למשך תקופה ארוכה ללא פגיעה באספקה. 

את טענותיהם מגבה ד"ר דן וינשטוק, ראש מינהל החשמל לשעבר, שכתב בעבורם חוות דעת בנושא: "אני סבור כי לאור הרזרבה הנוכחית, לאור הגידול האיטי יחסית בצריכת החשמל בשל השיפור בדירוג האנרגטי של מכשירי חשמל רבים, בשל הגידול הצפוי בכושר הייצור של מתקני אנרגיה מתחדשת ובשל כניסה הצפויה של יחידת ייצור בטכנולוגית אגירה שאובה למערך הייצור, ניתן להקדים ולהשבית 2 מבין 4 היחידות של תחנת אורות רבין כבר החל משנת 2019", כותב וינשטוק.

אם כן, לא בטוח שהקמת תחנת הכוח על בסיס גז אכן הכרחית להשבתת תחנות הפחם. אולם לענייננו חשוב יותר נושא הפיתוח של מאגרי לווייתן וכריש-תנין – האם אכן נדרש חיבור לשני המאגרים כדי להבטיח את אספקת האנרגיה של המדינה? גם בעניין זה הדעות חלוקות.

חשוב לומר מיד כי יש חשיבות רבה בחיבור של ישראל למאגר גז נוסף: כיום אסדת תמר היא מקור הגז הקבוע היחיד בישראל, והיא מחוברת למערכת ההולכה הארצית בצינור אחד בלבד. במקרים של תקלה בצינור או באסדה, או איום ביטחוני על האסדה (כפי שקרה בסבב ההסלמה האחרון בדרום), משק החשמל נאלץ לעבור להשתמש בדלקים יקרים ומזהמים כמו מזוט וסולר, ומי שמשלם על הייקור בחומרי הגלם הוא הציבור, שמקבל חשבון חשמל גבוה יותר וסובל מהנזק הסביבתי (הנזק שנגרם בעקבות התקלה האחרונה, שבעקבותיה הופסקה הזרמת הגז מתמר לקצת יותר משבוע, נאמד ב-115 מיליון שקלים, והנזק מהזיהום סביבתי נאמד ב-40 מיליון שקלים).

המצב שבו יש רק צינור אחד מאסדת תמר הוא לא מקרי, והאשמה מוטלת על כתפי הממשלה: בהחלטת ממשלה משנת 2013 נקבע כי כחלק מתנאי הרישיון לאסדת תמר מחויבת "נובל אנרג'י" להניח שני צינורות שיובילו גז מאסדת תמר לצנרת בישראל, אולם העניין ירד מהפרק בעקבות מתווה הגז, שבו החליטה הממשלה לוותר ל"נובל אנרג'י" על הנחת הצינור הנוסף – אף שרבים וטובים (הנגידה לשעבר קרנית פלוג, מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל יפתח רון־טל ועוד) התריעו על הסכנה הטמונה בכך, כפי שנחשף בדה-מרקר. עם זאת, במקרה של תקלה באסדה עצמה אין כל תועלת בצינור או בצינורות נוספים.

אם כן ברור למדי מדוע זקוק משק החשמל לחיבור למאגר גז נוסף, אך מדוע התנה משרד האנרגיה את סגירת היחידות הפחמיות בחיבור לעוד שני מאגרים? גם אם מקבלים את התנאים של משרד האנרגיה כהכרחיים, הרי שלפיתוח מיידי של אסדת לווייתן לבדה אין ערך בשיפור איכות האוויר בישראל, מפני שסגירת התחנות הפחמיות תצא לפועל רק בשנת 2022, לאחר שגם אסדת כריש-תנין תחל לפעול. 

ספקות במשרד להגנת הסביבה

בתחילת השבוע התקיימה שיחה בעניין אסדת לוויתן בין רעות רבי, הממונה על היתר היתרי הפליטה של האסדות במשרד להגנת הסביבה, לבין נציגי שומרי הבית. רוח הדברים מוכיחה כי גם בכירים במשרד מטילים ספק בקשר בין לוויתן לסגירת הפחמיות, כמו גם בהחלטות שהתקבלו במשרד האנרגיה בנושא: "מבחינתנו (המשרד להגנת הסביבה – מ.ק.) יתירות לא אומרת בהכרח שלושה מאגרים בלתי תלויים, אבל זה הם (משרד האנרגיה – מ.ק.) קבעו, ובסוף זו הסמכות שלהם". כשנציג שומרי הבית טוען בפני רבי כי בעייני הארגון הקישור בין לוויתן לבין התחנות הפחמיות הוא פיקטיבי, היא עונה: "הוא לא פיקטיבי, אבל הוא גם לא כל הסיפור".

יותר מדי חשמל?

שומרי הבית מציגים טיעון מעניין בנוגע לסגירת יחידות 1-4: ע"פ החלטת משרד האנרגיה, משק החשמל צריך להיות מסוגל לייצר בין 17% ל20% "רזרבות" – כלומר יותר חשמל משיא הביקוש. היום מדינת ישראל מסוגלת לייצר 33% יותר חשמל משיא הביקוש. לכן, ניתן לסגור את היחידות הפחמיות כבר היום.  

הארגון מגבה את דבריו בנתונים עדכניים של רשות החשמל:

  • היחידות הפחמיות 1-4 מייצרות בשיא ההספק 1,400 מגה וואט.
  • שיא צריכת החשמל בישראל נכון ל2018: 12,900 מגה וואט.
  • שיא צריכת החשמל בישראל + 20% = 15,480 מגה וואט.
  • ההספק המותקן של החשמל בישראל נכון ל-2018: 17,200 מגה וואט (כולל אנרגיות מתחדשות).
  • 17,200 מגה וואט = 33% יותר חשמל משיא הביקוש.
  • בחישוב מהיר (17,200-15,480): ישראל מייצרת 1,720 מגה וואט מעבר לנדרש. לפיכך, ניתן לסגור כבר עכשיו את יחידות 1-4, ועדיין לספק רזרבות חשמל בגובה 22% (15,760 מגה וואט), בפחות זיהום.

מה אכפת לנו שיש יותר חשמל ממה שצריך? זה נשמע כמו "ללכת על בטוח" – אך לא כך פני הדברים. רזרבת חשמל מיותרת עולה לנו ביוקר. מבקר המדינה כתב על כך בדו"ח משנת 2017: "החזקת רזרבה כרוכה בהוצאות… בשנת 2014 הסתכמו הוצאות אלה בכ-603 מיליון ש"ח, מהם עלות רזרבה עודפת של 1,950 מגה-ואט המסתכמת בכ-280 מיליון ש"ח"…"בשנים האחרונות גדלה רזרבת החשמל במשק והיא אף תמשיך לגדול בשנים 2018-2020, כפועל יוצא מכך צפויות להיווצר עלויות כספיות מהותיות שיוטלו על צרכני החשמל" (הפרק הבא בתחקיר יעסוק בצד הכלכלי באסדת לוויתן. בינתיים, ניתן לקרוא עוד על הרזרבות היקרות כאן).

אם כך, מדוע בחר משרד האנרגיה שלא לסגור את יחידות 1-4? רבי מסבירה את הרציונל בשיחה עם שומרי הבית: אם נסגור את יחידות 1-4 היום, ישנו חשש שלא יהיה גיבוי מספיק במידה ותתרחש תקלה שתשבית את יחידות 5-6. רבי לא חוסכת בביקורת, ומספרת כי ההחלטה אם לקחת סיכון בעניין זה מוטלת על משרד האנרגיה, שלא תמיד נשמע להמלצות הגנ"ס: "אם הם (משרד  האנרגיה) לא רצו לקחת את הסיכון, אנחנו לא יכולים להחליט בשבילם… בסוף עד לכאן אפשר להגיע. עשינו המון עבודה כדי להראות להם את האמת כדי שהם יקחו את הסיכונים. פעם הם אמרו שאי אפשר להוריד את הייצור בפחמיות בעשרה מגה וואט".

כאמור, בעקבות המלחמה של הגנ"ס בזיהום מהתחנות הפחמיות, היום יחידות 1-4 עובדות במינימום תפעולי.

לפיכך, הקישור שעושה "נובל אנרג'י" בין הצורך בפיתוח מהיר ככל האפשר של "לווייתן" ובין הפסקת השימוש בפחם המזהם אינו חד-משמעי, בלשון המעטה – והרווח התדמיתי שלהם ושל תומכיהם בעניין זה ברור: אזרחים בני דעת שסבורים כי כל שעומד בינם ובין אוויר נקי יותר מנזקי הפחם הוא תחילת הפעילות של אסדת לווייתן צפויים לצאת כנגד כל גורם מחאה שיעכב את פיתוח האסדה. 

בשל כך אנחנו ב"שקוף" נמשיך לסקר את הסוגיה ולתת לכם כמה שיותר מידע, כדי לפתח דעה עצמאית המבוססת על עובדות ולא על הצגות מוטות של גורמים בעלי עניין.