מבוא וציר זמן

מה זה גז ולמה הוא טוב?

ביטויים כמו "גז טבעי", "אסדות הגז" ו"מתווה הגז" הם חלק מהשגרה ומלווים את השיח הציבורי כבר שנים, אבל מה אנחנו יודעים על גז? למה הוא משמש? ולמה הוא הפך לעניין כה גדול?

לפני שנצלול לעומקו של הוויכוח על מיקום אסדת לווייתן, הכירו את כוכב הדיון – הגז.

הגז הוא סוג של דלק פוסילי (בעברית: דלק מאובנים), שנמצא במעמקי האדמה או בקרקעית הים. בדרך כלל ניתן למצוא מאגרי גז בקרבה למקומות שיש בהם גם נפט גולמי.

הגז נוצר בתהליך פירוק איטי של חומרים אורגניים שאורכו מיליוני שנים. הוא משמש באופן מסורתי כחומר דלק לייצור חשמל וכמקור אנרגיה למפעלי תעשייה גדולים, וכן להנעת כלי רכב, לחימום בתים וכמובן לבישול.

לגז יתרון משמעותי בייצור חשמל על פני פחם ומזוט, מפני שתהליך ההפקה של חשמל מגז נחשב לנקי יותר והוא גם זול יותר. ייצור חשמל באמצעות פחם – הנחשב לשיטה המזהמת ביותר – מזהם את האוויר עד פי 30 לעומת ייצור חשמל בגז טבעי.

איך מגיע הגז מקרקעית הים ליעדיו בתעשייה?

עד שהגז מגיע לשימושיו השונים, הוא עובר מסע ארוך. בשלב הראשון קודחים בעזרת אוניית קידוח עד למאגר הגז, כדי ליצור באר (או כמה בארות). לאחר שנקדחו הבארות מוצב בפתח כל קידוח ראש באר, שבעזרתו שואבים את הגז. ראש הבאר מתחבר לצינורות ארוכים שמשנעים את הגז מהבאר עד לאסדה.

בעת שאיבתו הגז אינו מוכן לשימוש, ונדרש תהליך של הפקה וטיפול כדי להשמישו. כחלק מתהליך זה יש להפריד את הגז מהחומרים הנלווים אליו, שנשאבו איתו ממעמקי הים, למשל חומר הנקרא קונדנסט (ועל כך נרחיב בהמשך התחקיר). אחרי שהגז נקי ומוכן לשימוש הוא מוזרם מן האסדה אל צנרת נתג"ז ומשם לתחנות כוח, מפעלים ועסקים גדולים אחרים.

תהליך ההפקה והטיפול בגז נחשב לתהליך מזהם הפולט לאוויר חומרים מזיקים שונים, חלקם מסרטנים (למשל בנזן). ספוילר לחלקים הבאים: זו הסיבה העיקרית להתעוררות המחאה בנושא הקמת אסדת הגז לווייתן ולכל היצרים העזים הסובבים את הוויכוח בנושא.

מה קורה בעולם?

לפי סוכנות האנרגיה העולמית, הגז מספק היום כ-22% מהאנרגיה בעולם ומשמש מקור לכמעט רבע מתעשיית החשמל. הצרכניות הגדולות ביותר של גז הן המדינות המפיקות אותו: ארצות הברית ורוסיה, וגם איראן, בריטניה, ערב הסעודית וקנדה הן צרכניות משמעותיות. סין גם היא שחקנית מרכזית בשוק הגז העולמי, ומסתמן כי בשנת 2019 היא תעקוף את יפן ותהפוך למייבאת מס' 1 בעולם של גז. אחת הסיבות לכך היא המדיניות לשיפור איכות האוויר במדינה.

משק הגז העולמי נמצא בצמיחה מתמדת בשנים האחרונות: הביקוש לגז נמצא במגמת עלייה כבר שמונה שנים ברציפות, ולפי נתוני סוכנות האנרגיה העולמית נראה שמגמה זו עתידה להתחזק עוד יותר בשנים הקרובות.

ובינתיים בישראל

שתי תגליות הגז הטבעי הראשונות במי הים התיכון שבשטחי ישראל היו מאגרי מרי-B ונועה. מאגרים אלו התגלו במסגרת פרויקט חיפוש גז ונפט שנקרא "ים תטיס", וזרימת הגז מהן החלה בשנת 2004. החברות השותפות בפרויקט ים תטיס הן "נובל אנרג'י" (כ-47%), "דלק קידוחים" (כ-28%) וקבוצת "דלק" (כ-4.5%). גילוי מאגרי ים תטיס היה נקודת ציון משמעותית בדרך של ישראל למעבר לשימוש בגז: בזכות מאגרים אלו הוסבו כל יחידות הייצור של תחנת הכוח באשדוד, השייכת לחברת החשמל, לשימוש בגז טבעי.

עד שנת 2012 סיפקו מאגרי ים תטיס כ-60% מצריכת הגז הטבעי של ישראל, לצד 40% נוספים שאותם סיפקה מצרים. בתקופה זו המצב הביטחוני בסיני לא היה יציב והחלו הפרעות בזרימת הגז ממצרים לישראל, עד שלבסוף הופסקה ההזרמה של הגז ממצרים לגמרי. בשלב זה הפכו מאגרי ים תטיס לספק הבלעדי של גז למדינה, ועקב כך המאגרים מוצו בקצב מהיר יותר מן המצופה עד שהתכלו.

היום פועלת בישראל אסדת גז אחת ויחידה – אסדת תמר. היא נמצאת בעומק הים, 25 ק"מ מערבית לחופי אשקלון, ומספקת חומר גלם ל-50% מצריכת החשמל בישראל. עם הלקוחות של תמר נמנים חברת החשמל, בזן, מפעלי ים המלח ועוד מפעלי תעשייה.

מאגר הגז התגלה בשנת 2009, והיום המחזיקות בו הן "דלק קידוחים" (22%), "נובל אנרג'י" (25%), "ישראמקו" (28.75%), "תמר פטרוליום" (16.75%) "דור גז" (4%) ו"אוורסט" (3.5%). בהתאם למתווה הגז, חברת "דלק" תהיה חייבת למכור את כל אחזקותיה בתמר עד שנת 2021.

אסדת תמר היא אמנם המקור המרכזי לגז טבעי בישראל, אך היא אינה המקור היחיד. כדי לתת גיבוי לתמר ולהגביר את הביטחון האנרגטי של ישראל הורה ב-2011 שר האנרגיה והמים דאז, ד"ר עוזי לנדאו, להקים מתקן לקליטת גז טבעי מונזל (כלומר מגיע במצב נוזלי). מתקן זה נקרא "המצוף הימי": מצוף ענק בגובה עשרה מטרים, שעוגן בעומק הים ואוגר גז טבעי מיובא. את המצוף ממלאת אונייה ייעודית, והוא מחובר בצינורות אל מערכת הולכת הגז הארצית. המצוף והאונייה מסוגלים לספק כשליש מהצריכה השנתית של גז בישראל.

מאגרי הגז של ישראל

עתיד הגז בישראל

מאגרי הגז האחרונים שהתגלו בישראל הם לווייתן וכריש-תנין (שני מאגרים סמוכים). שלושת המאגרים נמצאים בתהליכי פיתוח בימים אלו ממש.

מאגר לווייתן התגלה בשנת 2010, והוא המאגר הגדול ביותר שהתגלה בישראל (השני בגודלו במי הים התיכון אחרי שדה הגז המצרי "זוהר", שהתגלה ב-2015). בימים אלו מוקמת האסדה שתזרים גז מהמאגר למערכת ההולכה במרחק 10 ק"מ מהחוף, מול חוף דור, והיא עתידה להתחיל להזרים גז ללקוחות כבר בסוף שנת 2019.

החברות המחזיקות בלווייתן הן "נובל אנרג'י" (39.6%), "דלק קידוחים" (22.6%), "אבנר חיפושי נפט" (22.6% – בהמשך התמזגה החברה עם "דלק קידוחים") ו"רציו" (15%).

נוסף לאזרחי ישראל עתיד המאגר לספק גז לגורמים בחוץ לארץ. חברת "בריטיש גז" חתמה על מזכר הבנות עם שותפות לווייתן, ובו הוסכם על ייצוא 20% מהגז שיופק ממאגר לווייתן אל מתקן הנזלת גז של "בריטיש" במצרים. עסקה זו נחשבת לעסקת ענק. עוד לקוחה עתידית של לווייתן היא ממשלת ירדן.

מאגר תנין התגלה בפברואר 2012, ומאגר כריש – במרץ 2013. בשל הקרבה הפיזית בין המאגרים הפקת הגז מהן תיעשה מאותה האסדה, ומסיבה זו לא פעם מתייחסים אליהם כאל מאגר אחד, "כריש-תנין".

מאתרות המאגרים היו החברות "נובל אנרג'י", "דלק קידוחים" ו"אבנר חיפושי נפט", אולם במסגרת מתווה הגז חויבו השותפות למכור את המאגר לגורם אחר, כדי לאפשר כניסה של שחקנים נוספים למשק הגז, ועל כן הוא נמכר לחברת "אנרג'יאן" היוונית. עוד נקבע במתווה כי כל הגז הטבעי שנמצא במאגר זה אסור לייצוא והוא משוריין לשימוש ישראלי בלבד. בין הלקוחות העתידיים של מאגר כריש-תנין: מפעלי ים המלח וכי"ל.

לשר האנרגיה יובל שטייניץ יש תוכניות גדולות בנוגע לעתיד השימוש בגז בישראל. באוקטובר האחרון הציג השר את תוכנית הפעולה של משרדו ל-30 שנים הקרובות, ולשימוש בגז יש בה תפקיד חשוב. לפי התוכנית, הקרויה בשם השאפתני "התוכנית להצלת ישראל מאנרגיה מזהמת", ישראל תפסיק לגמרי להשתמש בדלקים מזהמים כבר ב-12 השנים הקרובות.

בענף החשמל התכנון הוא להסתמך על ייצור חשמל מגז ב-80% מהתוצרת, ועוד 20% יופקו מאנרגיה מתחדשת. בד בבד, בשנים אלו ייסגרו סופית התחנות המבוססות על פחם באשקלון ובחדרה.

בתחום התחבורה מדבר שטייניץ על איסור ייבוא של כל סוגי הרכב המונעים בסולר ובנזין עד שנת 2030. השאיפה של משרד האנרגיה היא להעביר את המשק לשימוש מלא במכוניות חשמליות או מונעות בגז טבעי דחוס עד שנת 2035.

ציר זמן

היסטוריית הגז בישראל

1999

יוני: התגלה מול חוף אשקלון מאגר הגז "נועה"

2004

פברואר: חברת החשמל החלה בתהליך הסבה של יחידות ייצור חשמל ממזוט וסולר לגז טבעי

2009

ינואר: התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר"

2010

יוני: במאגר לווייתן התגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב של גז

2011

מרץ: עוגנה בחוק החלטת "ועדת ששינסקי" להשתית היטל על רווחי הגז

2011

מרץ: הוחלט להכין תוכנית מתאר למשק הגז בישראל: תמ"א 37

2012

פברואר: גילוי מאגר הגז "תנין"

2012

אוקטובר: הוקמה "ועדת צמח" לבחינת מדיניות הממשלה במשק הגז הטבעי

2013

מרץ: גילוי מאגר "כריש" ותחילת הפקת גז ממאגר "תמר"

2014

יוני: נחתם מזכר הבנות בין שותפות לווייתן לחברת "בריטיש גז" לייצוא למתקני הנזלת גז במצרים

2015

מאי: פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, מודיע על התפטרותו על רקע חילוקי דעות לגבי מתווה הגז

2015

אוגוסט: נקבע מתווה הגז, המסדיר את הרגולציה על משק הגז. בגרסתו הסופית עבר המתווה במאי 2016

2015

נובמבר: מתקיימת הפגנה גדולה (כ-10,000 משתתפים) נגד מתווה הגז בכיכר רבין

2016

ספטמבר: נחתם הסכם בין שותפות לווייתן ובין NEPCO – חברת החשמל הלאומית הירדנית

2017

ספטמבר: פרסום דו"ח הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה: אסדת תמר מתגלה כמקור לזיהום אוויר

2017

אוקטובר: הקמת "שומרי הבית": תושבי אזור חוף הכרמל פותחים במחאה נגד מיקום אסדת לווייתן

2018

פברואר: שותפויות תמר ולווייתן חותמות על חוזי מכירת גז לקבוצת "דולפינוס" המצרית

2019

ינואר: הרגליים שעליהן תוצב אסדת לווייתן מגיעות לישראל מארצות הברית

2019

דצמבר: תאריך משוער לסיום בניית אסדת לווייתן והתחלת ההזרמה של הגז לצרכנים