1
2
3
4
5
6
7
8
9
דפדפו בין פרקי התחקיר - עמדו על מספר הפרק בכדי לראות את שמו

הלוביסטים ומקבלי ההחלטות – יחסי תן וקח על חשבון הציבור – 12 שיטות

או: למה הח"כים בכלל מקשיבים להם?

בידי הלוביסט המצוי כלים מגוונים כדי לרתום את מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה לצרכיו. יח"צ, קשרים וחיבורים, סיוע מול גורמים שלטוניים שאין לח"כים גישה אליהם ושלל אמצעים נוספים, מבהירים לחלק מנבחרי הציבור שכדאי להם לשמור את הדלת פתוחה בפני הלוביסט.

"מקבלי ההחלטות חווים את חברות הלובינג הגדולות כ-one stop shop – כתובת אולטימטיבית לכל בקשה או פנייה שלהם", אומר לוביסט בכיר בשיחה עם ׳שקוף׳. התפיסה שאוחזים בה חלק מנבחרי ציבור בדבר עוצמתם של הלוביסטים, הנובעת במידה רבה מהייצוג של האחרונים את "שרשרת המזון על כל שלביה" בכל תעשייה גדולה בישראל, מביאה לכך שללוביסטים יש מנופי השפעה רבים על מקבלי ההחלטות.

מיפינו 12 טכניקות פעולה איתן מצליחים לוביסטים להשפיע על חברי הכנסת:

שיטה 1: הלוביסטים כמקור מידע
שיטה 1: המידע של הח"כים לוקה בחסר, אז נשלים את החוסרים (במידע נגוע באינטרס עסקי)

אחת הזירות שבהן משפיעים הלוביסטים יותר מכל היא זירת המידע. עבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת הינה עבודה רוחבית באופייה, עם מעברים מהירים מנושא לנושא.

הכמות הקטנה של חברי כנסת, 120 (כמות שלא השתנתה מאז קום המדינה), מובילה לכך שהם אינם מסוגלים לפתח מומחיות במאות הסוגיות שבהן הם עוסקים בוועדות הכנסת ובמליאה. לצורך ההכנה לקראת דיונים והצבעות בכל תחום שאינו קרוב ללבם אמורים נבחרי הציבור להסתמך על יועציהם הפרלמנטריים, ומעבר לכך על מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת.

אלא שהיועצים קורסים מעבודה ומפניות הציבור, ויכולתם לספק חומרי רקע מהימנים מוגבלת. והממ"מ? נניח שח"כ רוצה לקדם הצעת חוק או אג'נדה מסוימת. הוא ירצה לקבל מחקר מקדים ולשם כך הוא יכול לפנות לממ"מ – גוף המחקר המשובח של הכנסת. אלא שכוח האדם של הממ"מ גם הוא מוגבל, מה שלעתים תכופות גורם לכך שחבר הכנסת ימתין חודשים לקבלת חומרי הרקע שאותם דרש. זהו נצח במונחי סדר היום בישראל, ובזמן זה היריבים הפוליטיים עשויים "לגנוב" את הנושא ועל הדרך גם לגרוף את הקרדיט הציבורי. ואת זה חברי הכנסת, במיוחד החדשים שבהם, לא יכולים להרשות לעצמם.

"הממ"מ אמור להיות גורם מאזן בכנסת, אבל הוא סובל ממחסור בכוח אדם ומתנאי שכר בלתי הולמים", אומרת עינת וילף, ח"כית לשעבר בסיעות ׳העבודה׳ ו׳העצמאות׳, בראיון ל׳שקוף׳. "אתה מבקש נייר מחקרי ומקבל אותו לאחר שישה חודשים במקרה הטוב, ולאחר תשעה חודשים במקרה הרגיל", מספרת וילף ומתארת את הקושי העבודה מול הממ"מ. ח"כ מיקי רוזנטל מצטרף ומצביע על אותה הבעיה: "לממ"מ אין מספיק אמצעים. בזמנו, רציתי שבמקום עוזר שלישי לח"כים, יוקצה כוח האדם הזה לממ"מ, אשר כיום בהחלט לא עונה על דרישת ח"כים למידע מהיר".

אבסורד נוסף שאנו ב׳שקוף׳ מזהים הוא שרמת השקיפות המתגברת תשרת לעתים דווקא את הלוביסטים. בעוד שכלבי השמירה של הציבור מתוקצבים במשורה ועדיין לומדים ללכת, במשרדי הלובי מועסקים די והותר אנשים שיכולים לסרוק את מאגרי המידע ההולכים ומתווספים וכך משרדים אלה מזכים את עצמם ביתרון ממשי. עו"ד אילן יונש, היועץ המשפטי של שקוף, מוסיף לעניין זה ומדגיש כי הזמינות ההולכת וגוברת של מידע בימינו מעוררת מחלוקת אקדמית סוערת בשאלה האם עודף מידע יכול למעשה לגרום לנזק. לדבריו, לכל אדם יש יכולת קליטה מוגבלת ("Attention span") שלא תאפשר לצלול לעומקו של כל המידע שמפורסם לציבור. מי שיתעמק במידע, ירכוש יתרון ברור ויקל עליו מאד להפיץ מידע אינטרסנטי, להטעות ואפילו "לחסל" יריבים, מבלי שלציבור יהיה את הזמן המתאים לשלול את הטענות הללו. יונש מציע שני מישורים עיקריים לפעולה בנוגע לבעיה זו: הראשון הוא עידוד ותמיכה במוסדות מחקר ובעמותות. המטרה: להנגיש ולנתח בקביעות מידע המוזרם מהרשויות. המישור השני, שחייב להתפתח במקביל לדבריו, הוא פיתוח פרוטוקולים וכלים המאפשרים ניטור, חיפוש וניתוח מידע גולמי גם על ידי הדיוטות (כדוגמת אתר מפתח התקציב של הסדנה לידע ציבורי).

לוואקום של חוסר מקצועיות פולשות חברות הלובינג, אשר ששות לצייד את הח"כים במחקרים ובסטטיסטיקות עדכניות. הלוביסטים מודעים לתסכול של הח"כים מחוסר הזמינות של הממ"מ עבורם והם נרתמים לתת להם את המעטפת המקצועית הזו. במקום ההליך המסורבל מול הממ"מ חברי הכנסת מקבלים מהלוביסטים, שנשכרו בידי התאגידים הגדולים, מידע אשר נאסף במקצועיות רבה ועושה עליהם רושם מהימן. "הבעיה מתחילה כאשר הנתונים המתקבלים מהלוביסט הם היחידים, ואז נוצרת אצל נבחר הציבור תפיסה מעוותת של המציאות, מבלי לקחת חוות דעת נוספת", אומר שבי גטניו.

כך, למשל, במאבק הטרי של יצרניות החלב בחוק שביקש לסמן מזון מזיק, הצטיידה ׳תנובה׳ בחברת ׳פוליסי׳. כפי שנחשף ב׳דה מרקר׳, ׳פוליסי׳, המייצגת גם את ׳אסם׳, פעלה מול משרד הבריאות כדי לפטור את החברה מסימון אבקות מרק עתירות נתרן. גם משרד הלובינג ׳גורן-עמיר׳ פעל למען חברת ׳יוניליוור׳ בסוגיית הפטור מסימון אבקות המרק של המותג 'קנור'. חברת ׳פוליסי׳ עבדה גם מול משרד הבריאות להורדת קמפיין החטיפים שהשיק, שפגע ב׳אסם׳, השולטת בקטגוריית החטיפים בישראל. הקמפיין ירד מהאוויר מוקדם מהצפוי, אחרי ששודר פעמיים בלבד.

ומה באשר ל׳תנובה׳? גם כאן נערכה פגישה, בתיווך ׳פוליסי׳, בין מנכ"ל ׳תנובה׳ לבין סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, במטרה להחריג את הגבינות הצהובות מסימון אדום, הנובע מהיותן עתירות בשומן רווי.

דוגמה למדבקות סימון מזון. מקור: משרד הבריאות.

הלוביסטים של ׳תנובה׳ הגדילו לעשות והעבירו לח"כים מחקרים שמראים כי בגבינה הצהובה יש סידן רב, ולכן צריך להתחשב בערך התזונתי הזה ולוותר על סימונה.אלא שגם בטחינה, למשל, יש המון סידן, ומנגד אין את כמות המלח שיש בגבינה צהובה. את זה, כמובן, הלוביסטים של תנובה "ישכחו" במחקר שלהם.

ולטחינה? לטחינה אין לוביסטים.

לח״כים פשוט אין משאבים לבדוק את הסוגיה הזו, והדוגמא הזו חוזרת על עצמה במקרים רבים. מה גם לח"כים אין אפשרות טכנית להתעמק: במקביל לדיון סביב החוק המדובר רובם מעורבים בעוד עשרות חוקים (בשל מיעוט ח״כים – מספרם לא השתנה מקום המדינה – כל ח"כ חבר בממוצע בשלוש ועדות).

את המאבק למען הגבינה הצהובה הובילה ח"כ מירב בן ארי שטענה ש"אנחנו לא מושפעים מלוביסטים. אנחנו שומעים את כל הצדדים ומקבלים החלטות בעצמנו".

בשורה התחתונה, מסע הלחצים עבד חלקית: הרף לסימון מוצרים כמזיקים בניגוד לחוות דעת מומחי הבריאות הוגבה משמעותית וחטיפים הוחרגו. בשלב מסוים גילו חברי הכנסת שהם בכלל אזוקים בשלשלאות, שכן חברות המזון הקדימו תרופה למכה. הודות לעבודה לוביסטית מבעוד מעוד הן הצליחו לחוקק מראש חוק שקובע כי אם רפורמה כזו תיכנס ביום מן הימים – אז המימוש שלה ידחה אוטומטית בשנתיים.

שיטה 2: להביא הצעות חוק מוכנות ומבושלות
שיטה 2: הח"כים זקוקים להצעות חוק כדי להתבלט? בואו נביא להם הצעות מוכנות ומבושלות

מעבר לניצול מצוקת הזמן של הח"כ, ובהיותו מקצוען שבקיא ברזי המפה הפוליטית, הלוביסט גם מכיר היטב את נקודות התורפה ואת סדר היום שכל נבחר ציבור רוצה לקדם. היכרות עם צרכיו של הח"כ מאפשרת ללוביסט להציע לו מעטפת מקצועית שמספקת לו ערך אמיתי. על כך מעיד בפנינו ח"כ אורן חזן: "זה מאוד עוזר לפעמים שלוביסטים מביאים לך הצעת חוק מוכנה ומבושלת, וזה מאוד מקל עליי. הלוביסטים הרבה  פעמים ידעים איך להביא נושאים טרנדיים וסקסיים לקדמת הבמה".

ומה חזן קידם?

כמובן שלא יכולנו להשאיר ציטוט כזה כמו שהוא. אז ביקשנו מכתב ׳שקוף׳ עידן בנימין לסרוק את החקיקה של ח"כ חזן. מתוך כלל החוקים שהגיש מצאנו כמה שנשמע הגיוני שיש מאחוריהן גוזר קופון:

א. הצעת חוק אולם השמחות – אוסרת להתנות השכרת אולם בקבלת שירותים מספקים מסוימים בלבד. בעלי האינטרס שעשויים ליהנות מהחוק: איגודים מקצועיים של צלמים או תקליטנים, סדרני פרחים או שירותים נלווים אחרים.

ב. הצעת חוק המגשרים – להסדרת תחום המגשרים בארץ. גוף שעשוי לעמוד מאחורי הצעה זו הוא לשכת המגשרים במטרה ליצור חסמי כניסה לתחום.

ג. העברת הכנסות מהימורים למרכזי גמילה – מאחורי החוק עשויים לעמוד מרכזי הגמילה עצמם.

ד. חוק שעות עבודה ומנוחה – נועד להחריג פאבים ובתי מלון מהחוק כדי לאפשר להם גמישות העסקה בסופי שבוע. מאחורי החוק עשויים לעמוד בעלי אינטרסים רבים מתחום המלונאות והפנאי.  

ה. רשיונות לעגורנאי – הענקת תעודה מוסדרת למפעילי עגורן. "חוק גילדה" נוסף שעשוי ליצור חסמי כניסה לתחום.

אין בטקסט זה שום ניסיון להביע עמדה או דעה כלפי החוק. פנינו עם רשימת החוקים האלו לחזן עצמו ושאלנו אם עומד מאחוריהם משרד לובי כלשהו. מלשכתו של חזן נמסר: "אף אחת מהצעות החוק האלה לא התקבלה מחברת לובי. הכל מניסיון חייו האישיים של ח"כ חזן".

שלל חברי כנסת סיפרו ל׳שקוף׳ על סיטואציה שכיחה שבה לוביסטים נכנסים בחופשיות ללשכותיהם, בניגוד לנהלי הכנסת, ומנסים לקדם הצעת חוק בשעה שהח"כ אינו יודע (או שאולי לא אכפת לו) מי הלקוח שלבסוף יפיק תועלת ממנה. כך, לדוגמא, ח"כ נורית קורן קידמה הצעת חוק שביקשה לחייב התקנת אמצעי ניטור על מוצרי מזון בישראל, כדי לוודא שאוחסנו כראוי. רגע, אל תירדמו.

מדובר במדבקה שתראה אם המזון נשמר בקירור, גם לפני שהגיע למדף בסופר. אלא שקורן הכניסה מדבקה שפיתחה חברה מסוימת אל תוך הצעת החוק, שנכתב בפועל בידי מייצגיה של אותה החברה, כפי שחשף הכתב חיים לוינסון. מה שמשעשע פה זה שח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו קידם חוק דומה כמעט עשור לפני כן, כפי שפורסם בתחקיר שערך בזמנו כותב שורות אלו (תומר) ופורסם ב-Ynet. עוד ייצוג לנוסחה הזאת שחשף תומר באותה התקופה הוא חוק שקידם ח״כ זאב בילסקי והציע לחייב נהגים חדשים בהדרכה בסימולטורים. מי סייעה לו לנסח את החוק? יבואנית סימולטורים. כמובן שעל לא מעט חוקים חושבים ח"כים עצמם, אך לא חסרות הצעות שגוזרי קופונים סייעו בניסוחן.

מבשלים חוקים - אילוסטרציה. צילום: Max Pixel.

איזה ח"כ יגיד לא ל"אינטרס הזהב"?

כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי, למשל בחיוב נהגים להחזיק אפודים זוהרים כדי למנוע תאונה, זה נקרא "אינטרס הזהב".

נבחרי הציבור, מצדם, אינם תמימים. גם אם הם חושדים שיש מאחורי הצעה אינטרס מסחרי, מה שבעיקר חשוב הוא שלהצעה יש - ואת זה ידגישו הלוביסטים - אינטרס ציבורי. כמו במקרה של חוק המדבקה או חוק האפודים הזוהרים שנהגים חויבו לרכוש. הרי גלעד ארדן, שקידם את חוק האפודים, זכה לתדמית של לוחם בתאונות דרכים. כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי הוא נקרא "אינטרס הזהב".

הבעיה? מה עם שלל החברות, האנשים והעמותות שלהם אין לוביסט שיכול לקדם את הרעיון הנפלא שלהם? אלה יישארו ברוב המקרים מאחור. לקו הסיום מגיע בעת הנוכחית בעל הממון, שיכול להרשות לעצמו לוביסט שכבר ימצא את "אינטרס הזהב".

אבל לא אחת אנחנו נתקלים במקרים שבהם האינטרס העסקי של שוכרי הלוביסטים מתנגש עם האינטרס הציבורי הבסיסי. דוגמה אחת היא עיכובה המתמשך של רפורמת התמרוקים, שנועדה לטפל ביוקר המחיה באמצעות קיצור ופישוט הליכי הייבוא של תמרוקים. אלא שהח"כים פה בחרו לשרת את מי שלחשו על אוזנם - בניגוד לאינטרס של הציבור הישראלי.

רפורמת התמרוקים וחברת הכנסת השכל שנלחמת בתחרות

מה קרה ברפורמת התמרוקים ולמה ח"כ שרן השכל נלחמה לצמצום התחרות?

חברת הלובינג של בוריס קרסני, ׳פוליסי׳, ייצגה את היבואנים הגדולים בתחום והפעילה לחץ גדול על חברי הכנסת בטענה שהרפורמה, אשר במרכזה התרת ייבוא מקביל, פירושה סכנה בריאותית. פקידי משרד הבריאות, שטרם התגברו על משבר רמדיה, נבהלו והלחץ עבד. בדיון שהתקיים בספטמבר 2017 עוכבה הרפורמה לתקופה בלתי מוגבלת, למשמע צהלות נציגי היבואנים הרשמיים, אשר נכחו בחדר.

חזרנו לדיון מספטמבר 2017 עליו כתבו ב׳דה מרקר׳ וצפינו בו. זה היה דיון חריג. ראשית, מבחינת התזמון: הוא התקיים במהלך פגרת הקיץ. שנית, לאחר כמה דקות, שבמהלכן הציע יו"ר הוועדה שניהל את הדיון אלי אללוף מ"כולנו" שוב ושוב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב למשוך את התקנות ולחזור לעשות שיעורי בית. לאחר הפסקה מחליט בר סימן טוב, ככל הנראה לאחר התייעצות עם סגן השר ליצמן, למשוך את התקנות. מחיאות הכפיים בחדר מעידות על גודל ההתרגשות וההפתעה.

החדר היה מלא מפה לפה באנשי התעשייה. ליתר דיוק 57 אנשי תעשייה, 14 נציגים ממשרדי הממשלה וח"כים.

ח"כ שרן השכל, ביום-יום לוחמת למען תחרות, טרחה להגיע בפגרה לוועדה למרות שאינה חברה בה. אלא שהפעם הסתייגה מפתיחת השוק לתחרות. מקורות סיפרו לנו שפנו אליה חברי מרכז בשירות יצרני בשמים.

שאלנו אותה אם נפגשה עם חברות הלובי ומדוע פעלה למשיכת התקנות. מלשכתה נמסר: "כחלק מהאידאולוגיה הליברלית ששרן מובילה בכנסת, נושא רפורמת התמרוקים חשוב לה מאוד, וחשוב גם להגיע בזמן פגרה כדי להילחם ברפורמה הנוראית הזו. רפורמת התמרוקים, שאמורה הייתה להציל את השוק, הייתה הורגת אותו וגורמת לעליית מחירים חדה, שמשפיעה ישירות על הצרכנים הישראלים".

לדבריה, התקנות היו פוגעות פגיעה אנושה בתעשיית הקוסמטיקה, מיטיבה עם היצרנים ששולטים בשוק ומחסלת את העסקים הקטנים. הרפורמה הייתה גוררת לפיטורים של עובדים, לסגירת מפעלים, צמצום המגוון של מוצרי הקוסמטיקה בשוק וכאמור, עליית מחירים של מוצרים כמו סבון, משחת שיניים וקרמים. לגבי הפניות: קיבלנו עשרות פניות מיצרנים מקומיים, שהעידו בפנינו כי בואה של הרפורמה כבר אילצה יצרנים קטנים להעביר את מפעליהם לחו"ל, ואם הרפורמה תעבור, הם גם יסגרו את המפעל בארץ ויעברו לחו״ל".

כמו שאתם רואים, תמיד אפשר למצוא טיעונים נגד תחרות, ואפילו לומר שהיא תעלה (!) מחירים.

איפה זה עומד היום? הדיון האחרון התקיים בסוף מרס ושוב התקנות לא עברו. על פי פרוטוקול הדיון נראה שהיו"ר ח"כ אללוף התייאש והבטיח להביא הצעת חוק פרטית במקום התקנות.

שיטה 3: מי יגיד לא ליחסי ציבור בחינם?
שיטה 3: מי יגיד לא ליחסי ציבור בחינם?

בזכות עבודת ההכנה של הלוביסט, יכול הח"כ לקצור הישגים פרלמנטריים בטווח הקצר, הישגים המשרתים אותו אל מול ציבור הבוחרים שלו. הלוביסטים מציעים לח"כ, מעבר לניירות עמדה והצעות חוק מנוסחות ומוכנות, גם שירות יחסי ציבור. "הלוביסטים מציעים לנבחר הציבור תמריצים לחיזוק מעמדו בכנסת. נכנסים ללשכה, מציעים לו חוק מוכן שישיג לו תקשורת נחמדה, ואת ההזדמנות להתראיין כמי שהגה ויזם את החוק", אומרת לנו הח"כית לשעבר עינת וילף. וילף מתארת את ההתנהלות השגרתית: "מציעים לח"כ חוק שמתאים לדימוי הציבורי שלו. למשל, הח"כ מקדם אג'נדה של ביטחון אישי, אז באים ומנסחים עבורו חוק שיתאים בדיוק לצרכיו, ומציעים שהם יהיו אלה שיקדמו עבורו את החוק בצינורות הכנסת, וישכנעו מספיק ח"כים כך שהחוק יעבור.

״הלוביסטים מציעים לנבחר הציבור תמריצים לחיזוק מעמדו בכנסת. נכנסים ללשכה, מציעים לו חוק מוכן שישיג לו תקשורת נחמדה, ואת ההזדמנות להתראיין כמי שהגה ויזם את החוק״.

עינת וילף, ח"כית לשעבר

"אחר כך, הלוביסט יציע לח"כ שיפיקו כנס בנושא, שבו הוא יהיה הנואם הראשי. לבסוף, הלוביסטים מבטיחים קרדיט מלא לח"כ על מהלך החקיקה. כל מה שתיארתי שווה המון לח"כ מן השורה".

הדיל הזה שווה במיוחד לח"כים מהספסלים האחוריים. לאלו קשה להיבחר מחדש, ולכן הם טרף קל יותר בידי הלובי (להרחבה על נושא זה).

ואיך הציבור סובל מזה? נחזור על כך שוב: מכך שהנושאים שיגיעו לקדמת הבמה הם אלו שמאחוריהם יש כסף. כסף ולוביסטים. להמחשה, הנה אנקדוטה שמפורסמת כאן לראשונה:

חברת הכנסת לוי-אבקסיס למען חיסון הפפילומה

מדוע ח"כ לוי-אבקסיס נלחמה למען החיסון נגד נגיף הפפילומה?

בתחילת העשור יזמה ח"כ אורלי לוי אבקסיס דיון בוועדת העבודה והבריאות, ובו קראה להכליל חיסון נגד נגיף הפפילומה, הגורם לסרטן צוואר הרחם, בסל התרופות של 2012. חברת הכנסת, בגיבוי ח"כים נוספים, התרעמו על היעדר התקציבים לנושא. "400 נשים יחלו כל שנה בסרטן צוואר הרחם, כ-40% מהן ימותו", אמרה אבקסיס וקראה למשרד הבריאות לממן את החיסון. אבקסיס אף שלחה במקביל מכתב לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן והפצירה בו לכלול את החיסונים בסל. "כ-200 נשים בישראל לוקות כל שנה בסרטן צוואר הרחם וכמחיצתן ימותו ממנו", כתבה לו. (הסתירה בנתונים מופיעה במקור, ת.א. – שמות הכותבים יופיעו בראשי תיבות סוגריים אם הוסף טקסט מחוץ לציטוט. ת.א =תומר אביטל. ג.מ= גיא מרגלית).

מאחורי הקלעים, חברה שייצרה את החיסון שעשוי היה להניב לה מיליוני שקלים השתמשה בלוביסטים ובחברות יח"צ כדי לדחוף את הנושא בכנסת באגרסיביות ולשווק אותו מול ח"כים בעזרת סטטיסטיקות וטיעונים מנומקים. מעבר ללובי, לח"כים ניתנה חשיפה תקשורתית חיובית בעקבות הירתמותם לנושא, שבזמנו היה שנוי במחלוקת.

ח"כ אורלי לוי אבקסיס. צילום: טל וידר

כך, באופן חריג, הפיצה חברת יח"צ את ההזמנה לדיון בוועדה בכנסת, דיון בו ח"כ לוי אבקסיס צוטטה בהרחבה. אגב באותו דיון בכנסת קראו הח"כים גם להרחיב את מימון החיסון נגד וירוס ה-RSV, המסכן פגים. אבקסיס אף מובילה מדי שנה את יום הפג בכנסת. גם כאן הייתה חברה שמרוויחה ממכירת החיסון – אבוט, היצרנית הבלעדית שלו. גם במקרה זה החברה מפעילה לוביסטים בכנסת וחברת יחסי ציבור שממנפת את הנושא.

חברות התרופות נשענות על העובדה שחלק מהח"כים רצים למרחקים קצרים, ובעיקר קוראים לממשלה להגדיל את הוצאותיה. מעטים הח״כים שפועלים להגדיל את ההכנסות או לשנות את חלוקת העוגה, צעדים מסוכנים בשיטה הקיימת שעלולים לגרוע מהפופולריות שלהם.

לשאלות בנושא הגיבה אבקסיס כי "הניסיון לצייר עניין אנושי זה של הצלת נפשות, של נגע ופגע המאיים על אמהות ועל תינוקותיהן, כאילו המאבק הוא השפעה של לוביסטים, הוא פשוט חסר לב, אם לא ביטוי של לב ערל. לכן אני נלחמת על הדברים האלה, כידוע לכל, ולא ירפו את ידיי מלהמשיך במאבק על ידי טענה נלעגת שמטרתה למנוע מזור מנשים ותינוקות הזקוקים לחיסונים הללו, אותם אישרו ברי סמכא – אנשי מקצוע ומומחים של משרד הבריאות".

אגב, לא ניכנס לכאן בכתבה זו, אבל בדיקות חוזרות הראו בעבר שקל יותר להכניס תרופות לסל התרופות כאשר לחברת התרופות המייצרת אותן יש תקציב לשכירת לוביסטים.

למעוניינים: בדיקה סביב סל התרופות והלוביסטים של כלכליסט, ולניתוח טרי יותר של דה-מרקר.

שיטה 4: מי יגיד לא למתנות ופינוקים מתחת לרדאר?
שיטה 4: מי יגיד לא למתנות ופינוקים מתחת לרדאר?

"בפוליטיקה אין דבר כזה מתנות חינם. אם מישהו מציע לכם משהו בחינם, הוא לא באמת בחינם", אמר לאחרונה יאיר לפיד בהקשר לפרשות מילצ'ן והמתנות. הכלל הזה קביל גם בהקשר של חברות הלובינג. ראשית, הלוביסטים מביאים מתנות פשוטות לעוזרים ולח"כים. לא בצורה מטאפורית, אלא ממשית. למשל, ברבים מהבתים של היועצים הפרלמנטריים תלויים על המקררים מגנטים מהודרים, אשר הוכנו בחברת ׳גלעד לובינג׳ והוענקו להם באחת מפתיחות המושבים של הכנסת.

המגנטים מ׳גלעד׳. צילום: תומר אביטל

אבל סוגיית המתנות רחבה בהרבה מכמה מגנטים. השדלן פינק אתמול את הח"כ בפגישה עם אחד מלקוחותיו בעלי ההשפעה, או בחוק התפור בדיוק לסדר יומו ואף זיכה אותו בקרדיט? כעת הוא יצפה לתמורה. זה טבע האדם. תחשבו בעצמכם על ארוחה יקרה שבה מישהו אחר שילם את החשבון. כיצד תרגישו כשהוא יפנה לאחר שבוע ויבקש משהו?

בתרחיש אחד, נפוץ יחסית, החוק עצמו יקדם את עסקי הלקוח של הלוביסט. בתרחיש אחר את התמורה יפדה הלוביסט מהח"כ בעתיד: אולי יצפה לאוזן קשבת ודלת פתוחה בלשכה, ייתכן שיצפה מהח"כ שיתמוך בהצעת חוק אחרת, או שיצביע בעד תקנה מסוימת בדיוני ועדה. בשורה התחתונה, מקבל ההחלטות מוצא עצמו שבוי ותלוי ביחסי תן וקח מול חברות הלובינג, יחסים הרחוקים מהעין הציבורית.

במקרים מסוימים יחסים אלה גולשים אף לתחום הפלילי ולשוחד של ממש. באוגוסט 2017 הוגש כתב אישום בפרשת עמותת איילים־ישראל ביתנו, אשר חשף את עומק המעורבות של חברת הלובינג ׳אימפקט׳ ושל אחד העובדים בה, השדלן סטיבן לוי, בפרשה.

לפי כתב האישום, לוי ניצב במוקד סגירת הדיל בין אנשי ישראל ביתנו למייסדי עמותת ׳איילים׳, ובמרכזו סיפור פשוט: אנשי העמותה נאלצו לספק שוחד לאנשי ישראל ביתנו כדי שיוכלו לקבל מהמפלגה כספי תקציב. שושבין העסקה: לוי, הלוביסט. הוא זה שידע לחבר את ההון לשלטון, ועל הדרך לגזור קופון. הבוסית של לוי, הלוביסטית אורית לרנר, מבעלי חברת ׳אימפקט׳, נכחה גם היא בסיטואציה, שבה הסכימו אנשי ׳איילים׳ לתת ג'וב לח"כית לשעבר של ישראל ביתנו, בתמורה להזרמת כספים לעמותה.

אבל הדיל אינו תמיד בוטה כל כך. הסיוע שמגישים הלוביסטים לנבחרים הוא לפעמים ערטילאי בהרבה. חברת כנסת הסכימה לספר לנו שלא לציטוט כי היא ניאותה להגיע לכנס שארגן אחד השדלנים, לאחר שהוא כיתת רגליים ומצא לה קיזוז בעצמו. במילים אחרות, השדלן היה זה שחיפש ח"כ מהאגף הנגדי שייעדר במקביל מהמליאה כדי לשמור על יחסי הכוחות בין האופוזיציה לקואליציה - כל זאת בשביל שהח"כית שלה היה זקוק תוכל להבריז מהמשכן.

טובות סיבוביות

טובות הנאה אחרות נמצאות בטיולים מפנקים בחו"ל. בעבר חשפנו למשל כי ארבעה חברי כנסת טסו במחלקת עסקים עם לוביסטים מטעם "גלעד לובינג" לטיול ממומן בדנמרק. מי מימן? לכאורה תעשיית הפרוות בתיווך הלוביסטים שהם שכרו. הפרוונים רצו לחסל הצעת חוק לאיסור ייבוא פרוות לישראל שעלתה בדיון באותה התקופה והם חששו כי ישמש תקדים עולמי. החוק אכן נגנז (לתחקיר המלא).

המקרה של הסוכנות היהודית

לפעמים גם הגופים עצמם מטיסים ישירות את הח"כים – המקרה של הסוכנות היהודית

אחד הארגונים שמטיסים באופן תדיר את חברי הכנסת הוא הסוכנות היהודית ושלוחותיה. מבדיקה שעשינו על טיסות הח"כים אשר טסו 618 פעמים עד כה בכנסת ה – 20 מצאנו כי הסוכנות, שמיוצגת בכנסת על ידי משרד הלובי "פוליסי", אחראית על כ 10% מכלל הטיסות. ונראה שהסוכנות מתפקדת כמו סוכנות נסיעות.

האם אפשר לקבל החלטות באובייקטיביות לגבי גוף שמטיס אותך לחו"ל?

לסוכנות היהודית יש מעמד-על שמאפשר למשרדי הממשלה השונים להתקשר איתה ללא מכרז במגוון רחב של תחומים החל מפעילות עם יהדות התפוצות ועד להלוואות לעסקים. תחום התקשרויות כה רכב זכה אף לביקורת ממבקר המדינה לפני כשנה. עיקר הביקורת על הפרשנות הרחבה שנתנו משרדי הממשלה לתפקיד הסוכנות היהודית. אם אתם חושבים שזה לא משפיע עליכם אתם טועים. מתן זכות קדימה לארגון יחיד מחליש את המגזר השלישי, מונע תחרות של רעיונות ויעילות בביצוע. בכלל, בכנסת מקודמים שלל חוקים הנוגעים באופן ישיר לסוכנות.

בניין הסוכנות היהודית בירושלים. יוצר: Adi Kayam

פנינו לח"כ מיכאל מלכיאלי שלא מרבה לטוס, אך כן טס על חשבון הסוכנות פעם אחת ושאלנו אותו מי הציע לו את הטיסה. הוא היה מוכן לספר כמעט הכל על הטיסה מלבד מי הציע לו אותה. הוא גם הבהיר שהתנאים היו לא רעים בכלל.

בסוכנות הבהירו בתגובה כי היא מארגנת "מזה עשרות שנים, יחד עם הקהילות היהודיות בעולם ובשיתוף ארגונים יהודיים מרכזיים, מספר משלחות בשנה של ח"כים ופקידי ממשל, על פי תכנית עבודה מסודרת שעוברת דיונים ואישורים ע"י הסוכנות ושותפיה".

עוד הדגישו כי "כל ביקור של משלחת ח"כים בקהילה יהודית כולל סדרה ארוכה וצפופה של פגישות עבודה ושיחות עם המנהיגות  הקהילתית על כל גווניה וזרמיה, ביקורים במוסדות הקהילה ולמידה של האתגרים הניצבים בפני יהדות התפוצות (התבוללות, אנטישמיות, חינוך יהודי וכו׳).חלק מהפעילות מוקדשת לעידוד עליה… נכון להיום, יש רשימת המתנה של קהילות יהודיות שמבקשות לארח משלחת ח"כים אך טרם מימשו זאת. הנסיעות מתואמות עם הכנסת ומאושרות על ידי ועדת האתיקה. חשוב להדגיש כי מעולם לא התקיימה משלחת של הסוכנות על חשבון ימי מליאה!".

עוד הדגישו כי "כל הזמנה נעשית  עבור משלחת ספציפית בהתאם לתוכנית עבודה סדורה ומאושרת, כאמור, והיא נשלחת בכתב באופן רשמי עם העתקים ליו"ר הסוכנות ויו"ר הכנסת.

גם יועצים פרלמנטריים זוכים להזמנות לחו"ל, לסיורים בחברות (כמו ׳גוגל׳, שאת הסיור בה תיווכה חברת הלובינג שלה, ׳פוליסי׳, או חברות המזון סביב הרפורמה לסימון מזון לא בריא). כמובן שיש לסיורים ערך מקצועי שיכול לחזק את הכנסת. אלא שהם נערכים בחוסר שקיפות, עצם קיומם אינו מדווח וכפי שמעידים ח"כים בעצמם - אחרי סיור כזה קשה יותר להגיד ׳לא׳ לנציגי החברה.

שיטה 5: יש לנו עבודה בשביל המשפחה
שיטה 5: ח"כ יקר, הבת שלך מחפשת במקרה עבודה? בדיוק הלקוח שלנו מחפש מישהי!

כשאתה מייצג את התאגידים הגדולים במשק, אתה מסוגל גם לדאוג לג'ובים עבור המקורבים ובני המשפחה של מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה. במקרי קיצון אתה יכול אפילו לסייע למקבל ההחלטות עצמו בימים שלאחר הכהונה. ישנם חברי כנסת שיודעים לעשות את החישוב הפשוט: "היום הם יסייעו להעברת חוק שתיטיב עם לקוחותיו של הלוביסט, וביום מן הימים הם יוכלו לצפות לנחות על הכיסא המפנק של דירקטור אצל אחד הטייקונים הגדולים – שרי אריסון, דנקנר וכו'. זה לא סוד וזו השיטה הרווחת", מתאר בפנינו אחד מהיועצים הפרלמנטריים.

במדינת ישראל, שבה הבחירות מתרחשות בדרך כלל לפני הזמן ובכל קדנציה נפלטים לפחות שליש מהח"כים, מדובר בתמריץ חשוב במיוחד. לאחר שהשתכרת כ-43 אלף שקל בחודש וזכית לרכב ולתקציב הוצאות של 100 אלף ש״ח לשנה, קשה לחזור לעבודה אפורה.

  • לחצו כאן לכתבה שמראה איפה עבדו חברי הכנסת לפני הכנסת

לא מעט מהם הופכים לאחר מכן לדירקטורים (ראו אינפוגרפיקה), אבל לעתים לא צריך לחכות עד היום שאחרי. תמריץ נוסף הוא הטבות למקורבים ולבני משפחה.

ב-2015, עם פרוץ פרשת השחיתות אשר במרכזה עמדה ח"כ פאינה קירשנבאום, נחקרה בתה של האחרונה באזהרה במשטרה. החשד היה שהבת קיבלה משרה בהתאחדות מגדלי הבקר, במסגרת כספי שוחד שחברת הכנסת קיבלה מגוף זה, מבלי שיש לה מומחיות בנושא. ב-2016 התיק נגד הבת, מיטל, נסגר מחוסר ראיות ביחס לחלק מהעבירות שבהן נחשדה ומחוסר עניין לציבור  ביחס לעבירות אחרות.

"זכור לי מקרה של שר שסייע ללוביסט בחברה שלי ובתמורה הופנו לקוחות למשרד עורכי הדין של אשתו", מספר לנו לוביסט בכיר. משיחותינו הרבות עם שדלנים נוספים ועובדים בכנסת, עולה תמונה שלפיה חלק מהלוביסטים מתפקדים כ"רכזי כוח אדם": הלוביסט, המצוי בתווך שבין ההון לשלטון, ובידיו נגישות לבנקים ולחברות התקשורת, המזון והתרופות, הופך לכתובת עבור מקבלי ההחלטות ומקורביהם, לצורך עבודה עתידית ומתגמלת.

ח"כ לשעבר עינת וילף חולקת על כך שמדובר בתופעה: "אף חבר כנסת לא באמת חושב שזמנו קצוב, זה עניין מנטלי – הוא מאמין שהוא בכנסת כדי להישאר. לכן, מופרך לחשוב שסיוע לאינטרסים שמקדם הלוביסט בהווה תסדר לו עבודה עתידית".

שלח לחמך

מאידך חבר הכנסת לשעבר ראלב מג'אדלה (העבודה), סיפר בעבר לתומר שלנו על חברת הייעוץ שפתח ושסייעה, בין השאר, לקק"ל ולחברות שמבקשות לפעול במגזר הערבי. "ביום שאחרי מרוויחים פי שלושה מאשר בכנסת", אמר מג'אדלה בגילוי לב והוסיף: "יש לי הרבה הצעות להיות דירקטור, אך אני עושה מה שאני רוצה. כל מי שרוצה לעבוד בחברה הערבית בלי להסתבך – עובר דרכנו״.

כשנשאל מה הסוד שלו לפרנסה טובה, אמר: "הניסיון העשיר בעבודה הציבורית עוזר לי. הייתי יו"ר ועדת הפנים והסביבה במשך שנתיים וחצי, זה נתן לי המון בתחום הבנייה והסביבה. אני עובד, למשל, עם חברה שעוסקת במחזור בירדן. הקשרים והניסיון בכנסת גם הם תורמים. כשאתה בכנסת אתה עוזר לכולם – זה שלח לחמך על פני המים. זה משתלם כלכלית ומשתלם ציבורית". תומר שאל את מג'אדלה אם הוא מתגעגע. "בתור אופוזיציונר אין לי מה לעשות בכנסת. זה עינוי. מה יש לעשות שם חוץ מלהגיש שאילתות ולריב עם סמוטריץ' וחבריו? לא חבל על האנרגיות והעצבים? בשנים האחרונות התקדמתי כלכלית כמו שלא התקדמתי ב־30 שנה, והכל ביושר ובמקצועיות".

שיטה 6: לפעול במשרדי הממשלה ולא בכנסת
שיטה 6: למה שלא תפעל בממשלה? שם חוסר השקיפות ללוביסטים היא חובה, לא המלצה

עם כל הכבוד למערכת התמריצים המגוונת של הלוביסטים מול הח"כים, יש מי שמצביעים על בעיה אחרת בליבת מנגנון קבלת ההחלטות: הלובי מול הממשלה.

החוק המסדיר כיום את עיסוק הלוביסטים נסוב סביב פעילותם בתחומי הכנסת בלבד. האבסורד טמון בכך שברגע שהם עוזבים את הש"ג בכנסת – הלוביסטים יכולים לפעול מבלי להידרש לשקיפות מינימלית. פגישות במשרדי הממשלה עם פקידים בכירים, פגישות עם חברי כנסת ושרים בבתי קפה, מפגשים בין לקוחות תאגידיים לבין נבחרי ציבור במשרדי חברות הלובינג: כל אלו פרקטיקות מתחת לרדאר ששמענו עליהן ללא הרף בראיונות שקיימנו. תבינו, אמנם הלוביסטים צריכים לפרסם את שמות לקוחותיהם, אך רק אם הם פועלים לטובתם מול הכנסת. במקרה שהם פועלים למען תאגיד גדול בתוך משרד האנרגיה – שם הלקוח יישמר בעלטה.

מה ממדי התופעה ואילו בעיות היא מייצרת?

"ישיבה של חברת הלובינג מול גורמי הרשות המבצעת, קרי גורמי ממשלה, אינה מוגדרת כלוביסטית, שכן פעילותם מעוגנת רק בחוק הכנסת", אומר לנו החוקר ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.

"לכאורה, החוק מגדיר ללוביסט מה מותר לו ומה אסור, אבל כאשר הוא חוצה את הכביש למשרד האוצר, לא חלה עליו כל מגבלה. הוא כבר אינו לוביסט", מוסיף המומחה שבי גטניו. גורמים המכירים מקרוב את עבודת הלובינג מעריכים שהשדלנות במשרדי הממשלה היא האפקטיבית ביותר – "ברגע ששכנעת את מנכ"ל המשרד הממשלתי, עשית 90 אחוז מהעבודה".

הכנסת – חוק הלוביסטים חל רק פה. צילום: Joshua Paquin

פעמים רבות הלובי מצליח להרוג יוזמה כשהיא עוד בחיתוליה, כלומר במהלך גיבושה במשרדי הממשלה, ולציבור ולח"כים לא יהיה מושג. אחת מהפרקטיקות החדשניות שאליה נחשפנו לראשונה בראיונות אלו, היא שהלוביסט יפעיל משרד ממשלתי אחד נגד משרד ממשלתי אחר. השדלן יוביל להגשת "ערר" או התנגדות של המנכ"ל. ברגע שאין הסכמה ממשלתית רחבה לקידום יוזמה – היא תיגדע באיבה. על כך נאמר שאם לסוסים היו לוביסטים כנראה שלא היו מגיעות המכוניות.

"אם אתה מתחיל את הלובינג בכנסת, זה לובינג רע, וסימן שאתה בבעיה", אומר תומר עמיר ממשרד ׳גורן אמיר׳. התמונה המצטיירת היא שעיקר הלובינג מתקיים במשרדי הממשלה, אולם החוק כלל אינו מתייחס אליו כלובינג. בראיון ל׳שקוף׳ מצטרף היועץ האסטרטגי ליאור חורב לתיאור התופעה: "יש מארג עצום של עבודת שדלנות מול פקידים ציבוריים".

המכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את שוק הלוביסטים הישראלי, הדגיש כי העובדה שאין רגולציה על פעילות השדלנים במשרדי הממשלה "פוגעת קשות באפקטיביות של ההסדרה. מצב דברים זה פגום וטעון תיקון".

שיטה 7: דלתות מסתובבות
שיטה 7: לא תפגש עם לוביסט שעד לפני שנייה ישב לידך? דלתות מסתובבות לכל עבר

"יועץ פרלמנטרי, מתוקף המומחיות והקשרים שצבר בכנסת, נמצא במסלול טבעי להעסקה בחברת לובינג", אומר לנו הלוביסט צח בורוביץ׳. "אבל החוק קובע עבורם תקופת צינון של חצי שנה לפני הכניסה לשוק הלובינג". ומה לגבי עובדים בלשכת שר במשרד ממשלתי - ראשי מטה לדוגמה? אותם המחוקק שכח. "לאלה אין צינון", מלין בורוביץ׳.

לשם המחשה - ראש מטה של מנכ"ל משרד הבריאות, שהוא הרגולטור בנושא מזון, מתפטר וחוצה את הקווים למשרד לובינג גדול המייצג את חברות המזון הגדולות. הוא מכיר את הרגולטור, על אנשי המפתח ונקודות החולשה שלו, ואת כל זה הוא יודע לנצל לטובת עסקי הלקוחות של חברת הלובינג, אשר אותה עבר כעת לשרת. קמפיין ממשלתי להפחתת צריכת סוכר? סימון מוצרים משמינים או מסרטנים? האיש שחצה את הקווים ללא תקופת צינון הוא האדם האפקטיבי ביותר לסכל זאת, ולהבטיח את הסטטוס קוו מבחינת חברות המזון, על חשבון הציבור.

זו לא תאוריה. יועצים שמחזיקים בידע רב ובקשרי מפתח, מדלגים ביום שאחרי ללובי. לא סתם ב׳פוליסי׳ עובדים כמעט 30 ״לשעברים״ מהמערכת הציבורית.

דלתות מסתובבות. צילום: Valerie Everett.

קחו לדוגמה את מקרה היועצת של יו"ר כולנו, ח"כ רועי פולקמן - המביא והמוציא של כחלון במשכן הכנסת. לפולקמן, כמו לאחרים, הייתה יועצת בכירה שהשתתפה בכל הפגישות. יועצת שהייתה חשופה לכל המידע שבו עסק פולקמן מול אנשי מקצוע, שרים ואפילו ראש הממשלה. הנושאים? בין השאר התאגיד, מס דירה שלישית, רפורמה במפעל הפיס והגברת התחרות בבנקים. אותה יועצת דילגה לחברת הלובינג ׳פוליסי׳.

מי הלקוחות של ׳פוליסי׳? למשל התאגיד. למשל מפעל הפיס. למשל התאחדות הקבלנים ואיגוד הבנקים. למה ציינו אותם? הציצו בפסקה למעלה ותבינו את הערך של היועצת הזאת. יועצות של השרים חיים כץ, אריה דרעי וישראל כץ כולן עברו לעבוד במחלקת הלובי של ענקית הסיגריות ׳פיליפ מוריס׳. בתחקיר הקודם שלנו הראינו כיצד לא פחות משמונה מראשי המשרד להגנת הסביבה עברו לעבוד אצל החברות שעליהן פיקחו. חלקם שימשו למעשה כלוביסטים של המזהמים הגדולים במשק - מול מחליפיהם. ואלו רק דוגמאות.

מה קרה לחוק שביקש להאריך את תקופת הצינון?

חוק של ח"כ מוסי רז (מרצ) ביקש לאחרונה להאריך את תקופת הצינון במעבר משירות ציבורי ללובינג. מה קרה לו?

החוק אף הגדיר תקופת צינון (שמחייבת המתנה לפני עבודה בגופים מסוימים) ליועצי שרים לשנתיים, משהו שעד היום פשוט אינו קיים. "בכל העולם קיימת מגמה של הארכת תקופת הצינון, אבל בישראל נבחרי הציבור מסרבים להילחם בתופעת הדלתות המסתובבות, ומאפשרים הלכה למעשה לנושאי משרות בכירות להמשך ולסלול את הקריירה העתידית שלהם על חשבון תפקידם הציבורי הנוכחי", אומר רז.

החוק נפל. אגב, בין המצביעים נגד היו גם ח"כים מהאופוזיציה. כששאלנו את חיים ילין מיש עתיד מדוע הצביע נגד הסביר: "רוב היועצים הם צעירים. למה הם צריכים לחכות לעבודה? שישה חודשים זה בסדר. שנתיים זה יותר מדי. חוץ מזה מנכ"לים של משרדי ממשלה יכולים לעבור בלי צינון. אז צריך פרופורציה. אנשים ייפגעו מהחוק. צריך צינון, אבל ברמה האסטרטגית".

אבל הם לא עוברים לסתם עבודה, הם עוברים לעבוד בחברות לובי שינצלו את הקשרים שלהם נגד הציבור

ילין: "אני לא עובד עם לוביסטים, אבל יש כאלו כמו ׳לובי 99׳ שאני לא מוכן לוותר על חוות הדעת שלהם".

אבל למה זה בסדר ששנייה לפני כן יעבדו בכנסת?

ילין: "צריך בין שלושה לשישה חודשים. זה עונש מספיק גדול לבחור צעיר".

לעתים הדלת המסתובבת - מסתובבת שוב

דנית אמיתי עבדה במזכירות סיעת הליכוד בכנסת, משם עברה לתפקד כלוביסטית ב׳פוליסי׳ ואחרי שנתיים חזרה לתפקיד בסיעת הליכוד. כפי ששבי גטניו סיפר בראיון, וכפי שראינו במו עינינו, אמיתי יושבת מול הח"כים פעם כמייצגת אינטרסים ופעם כעובדת בסיעה. אחד המקרים החמורים של דלת שהסתובבה פעמיים הוא רומן גרביץ, שעבד שנים ב׳פוליסי׳ ואז עבר לנהל (!) את ישראל ביתנו.

גם במקרה זה יש חוק על הגריל שעשוי לצמצם את התופעה: חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ורועי פולקמן, ביחד עם ׳לובי 99׳ (גילוי נאות: תומר לוקח חלק במיזם ׳לובי 99׳), הגישו עוד ב-2016 הצעת חוק נוספת להסדרת פעילותם של לוביסטים מחוץ לגבולות הגזרה של הכנסת, ובמוקד - תקופת צינון של שנה לפקידי ציבור לפני מעבר לעבודה בחברת לובינג. החוק גם היה אמור להגדיר את כל המעאכרים חד וחלק כלוביסטים נקודה.

אולם בבדיקות שהלוביסטית של הציבור לינור דויטש עורכת מעת לעת, נראה כי סיכויי ההצעה לעבור בשלב זה את ועדת השרים לחקיקה קלושים. השרים מעדיפים, לפחות בינתיים, להשאיר את התחום פרוץ.

שיטה 8: המאכערים - חופשיים כציפורים
שיטה 8: המאכערים - חופשיים כציפורים

בשנים האחרונות התרגלנו לשמוע גם על "מאכערים" למיניהם, המתרוצצים במסדרונות הכנסת והממשלה ומנסים לקדם אינטרסים של עצמם, של חבר או של קבוצת אינטרס העומדת מאחוריהם. הם עושים זאת ללא שום פיקוח.

בניגוד ללוביסטים הרשומים, המאכערים אינם עונדים את התג המזהה אותם כעוסקים בשדלנות, ולכן הם פועלים באופן יחסית חופשי בכנסת: הם יכולים להיכנס ללשכות הח"כים, להסתובב בוועדות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות - בקיצור, כל דבר שאסור על לוביסטים רשומים. אלה הם "לוביסטים שחורים", כפי שהם מכונים בז'רגון הפרלמנטרי.

אחד המאכערים שהסכים לדבר איתנו סיפר כיצד הצליח לשכנע ח"כים להכניס לחוק שקשור לתחום התקשורת תקנה שפתחה שוק מסוים לחברה שאותה ייצג. את הח"כים שכנע שאיננו לוביסט "רגיל" משום שהוא עושה את זה למען מדינת ישראל; ברגע שהתקנה תעבור חברות ישראליות יוכלו לפרוץ לשווקים בחו"ל. הוא הודה בפנינו שלא סיפר לח"כים על דמי ההצלחה שהובטחו לו תמורת העברת התקנה (שאכן אושרה בזכות קשריו במשרד התקשורת ובוועדת הכלכלה). הוא לא ענד סרט כתום ביושבו בדיונים בכנסת - ולא חשש כלל מסנקציה בנושא.

אולי אתם מדמיינים מאכער כאדם בעל הופעה וסגנון מסוים. שכחו מזה. הם באים בכל הצורות. המאכער המוזכר מעלה הוא רהוט, כיהן כבכיר בחברה מוכרת, והוא בעל תארים מתקדמים. הוא בין המומחים הגדולים בתחומו. ועדיין, בסופו של יום, החברה ששכרה אותו זכתה ליתרון מובנה בקו הזינוק מול כל מי שלא מחזיק באמצעים לשלם לאותם מומחים.

מי עוד נהיה "לוביסט שחור"? פקידים בכירים לשעבר, חברי מרכז מפלגה, יח"צנים בכירים או עורכי דין ידועים - כל אלה עלולים לקדם מתחת לרדאר אינטרסים עסקיים. אפילו שדרני ספורט כמו דני נוימן. נוימן, למשל, פעיל בליכוד בעשורים האחרונים, גבה אלפי דולרים מלקוחותיו העסקיים עבור פתיחת דלתות אצל בכירים בשלטון ובפרט במשרד התחבורה, כפי שנחשף בחדשות 2.

הבעיה המרכזית היא שהשקיפות של הלוביסטים השחורים עכורה אפילו יותר מזו של הלוביסטים הרשומים. הם פועלים במחשכים:

  • לא ניתן לזהותם במסדרונות הכנסת.
  • לא ניתן לדעת מי הלקוחות שלהם.

תופעת הלוביסטים השחורים עולה שוב ושוב בשיחותינו עם לוביסטים רשומים, כתופעה המכתימה ענף שלם. ״יהודה אבידן, משה ליאון, שלום שלמה, ניר חפץ ואחרים עושים עסקים באפס שקיפות ומשפיעים יותר מאיתנו", טוען אחד הלוביסטים.

הלובי השחור אינו נעלם מעיני הנהלת בכנסת

במהלך הכנסת הנוכחית, עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שיגר בפעם השנייה מכתב לח"כים ובו הוא מזהיר אותם "מפני פעילי מפלגות המקדמים אינטרסים כלכליים תמורת תשלום מבלי להיות רשומים כלוביסטים בכנסת״. לדבריו מדובר ב״פעילות פלילית ומי שמורשע בה – דינו כלוקח שוחד". אולם אזהרותיו נופלות על אוזניים ערלות.

למעשה, ניתן לומר כי מאז נחקק חוק הלוביסטים ב-2008, ובמיוחד לאחר התחקירים שפרסמו והצרו (גם אם במעט) את צעדי הלוביסטים הרשומים ("הלבנים"), נוצר ואקום שדווקא הגביר את השפעתם של הלוביסטים השחורים בכנסת. כלומר, בעלי הכוח והשררה לעתים יילכו במכוון ללוביסטים השחורים שהפיקוח עליהם אינו קיים, כדי לזכות בהשפעה גדולה יותר.

הלוביסטים השחורים רק מרוויחים מהפרצה בחוק

די להתבונן בפועלו של ניר חפץ, יועצו לשעבר של ראש הממשלה, המצוי במוקד החשדות בפרשיות השחיתות של העת האחרונה. הדילוגים של חפץ בין תפקידי עריכה בכירים בעיתונות, ייעוץ למשפחת נתניהו וייעוץ אסטרטגי לגופים עסקיים, מציבים אותו בצומת רב עוצמה שבין בעלי ההון, הפוליטיקאים והתקשורת. ההשפעה שצבר בהחלט שימושית עבור לקוחותיו העסקיים. מקצתם: אי.די.בי (נוחי דנקנר), קק"ל, גינדי השקעות ורשת בתי החולים אסותא.

לקוחות דוגמת אלה שילמו סכומי עתק עבור יכולתו של חפץ לקדם את האינטרסים שלהם. חפץ נהנה מיתרון משמעותי - הוא אינו רשום כלוביסט ולכן אינו כפוף לחוק המסדיר את פעילות חברות הלובינג. אבל מאכער כמו חפץ, בהיותו מקושר ביותר, אינו רק מקדם רגולציה שתיטיב עם לקוחותיו. בזמן האחרון אנחנו נחשפים לשדות נוספים שבהם פעל והשפיע.

ניר חפץ. יוצר: רמי זרנגר

לאחרונה פורסם ב׳המקום הכי חם בגיהנום׳ כי ב-2014 נשכר חפץ בידי יו"ר לשכת עורכי הדין כיום, עו"ד אפי נוה (אז ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב), כדי לסכל תחקיר שעמד להתפרסם במוסף ׳7 ימים׳ של ׳ידיעות אחרונות׳, ועבור כך קיבל עשרות אלפי שקלים.

מקרה בוחן 1 : איך תחנות הרדיו האזוריות זכו להטבות?

כדי להבין את ממדי פעילות הלוביסטים השחורים, אפשר לגשת לנתונים שאסף אלברט וקסלר ופורסמו בכתבה שערך תומר שלנו בנושא. אלברט וקסלר, דוקטורנט במכון דבלין לטכנולוגיה שמתמחה בחוק הלוביסטים בישראל, העריך באזני תומר כי ״30% מהלובי בישראל הוא שחור. יש עוד 20% של עורכי דין שאינם נרשמים כלוביסטים. כלומר, חצי מקהל הלוביסטים כלל אינו רשום. ויש תופעות נוספות שלא נספרות. למשל, אחד היועצים הפרלמנטריים שדיברתי איתו משלים הכנסה בערב כלוביסט״. היועץ האסטרטגי ליאור חורב מביא בראיון ל׳שקוף׳ אומדן דומה: "מעל למחצית פעולות הלובינג הגסות בישראל אינן מבוצעות בידי משרדים מורשים".

ח"כ מיקי רוזנטל מספר על תופעת הלוביסטים השחורים בכנסת דרך הצעות החוק שהוגשו בשנתיים האחרונות בנוגע לתחנות הרדיו האזורי, הצעות שקודמו בידי חברי כנסת מהליכוד. את שתי ההצעות, האחת להגדלת זמן הפרסום ברדיו והשנייה להקמת תחנות חדשות ללא מכרז, יזם דוד בן בסט, הבעלים של תחנות ׳רדיו לב המדינה׳ ו׳רדיוס׳, אשר היה בעברו חבר מרכז ליכוד.

"זו אחת הדוגמאות הנוראיות ללובי שחור", אומר רוזנטל, "החוק אפשר פריסת זמן פרסום רב יותר בתחנות הרדיו האזוריות, ולכאורה יש בכך הגיון. אלא שיש חברי מרכז ליכוד שהם בעלי תחנות רדיו, והם מקבלים כל הזמן הטבות". לדברי רוזנטל, "על פניו זה לא נראה כהטבה, זה הרבה פעמים מנומק בנימוק מקצועי, לא כתוב על זה שוחד פוליטי". אבל החוקים האלו עברו בזכות לובי שחור אינטנסיבי לכאורה. בו בזמן ח"כים זכו לראיונות בתחנות הרדיו של בן בסט, הוא התרוצץ בין לשכות הח”כים והוועדות ולא ענד סרט כתום ולו לרגע אחד.

מקרה בוחן 2: לבנת פורן מרכיבה נבחרת חלומות לוביסטית

כאשר מגיעות רפורמות שמסוכנות במיוחד לרווחי תאגיד מסוים – אותו תאגיד עשוי לייצר נבחרת עוצמתית במיוחד שתהיה מורכבת מלוביסטים "לבנים" ו"שחורים" גם יחד.

כזכור, רוזנטל קידם את הצעת ׳חוק לבנת פורן׳, שעסק בהפחתה משמעותית של שכר הטרחה אשר גובות חברות למימוש זכויות, ובראשן חברת ׳לבנת פורן׳.

מודעה שפרסם איגוד החברות למימוש זכויות בניסיון לעצור את החוק

עד אותו זמן, החברות גבו בין 18% ל-20% מהקצבה החודשית של נפגעים למשך ארבע שנים, בנוסף לדמי פתיחת תיק במחיר של כ-2,000 שקלים. "חברות מימוש הזכויות גייסו את לשכת עורכי הדין, חברות הלובינג ׳פוליסי׳ ו׳גלעד׳ וחברות יח"צ", הם גייסו גם את נורית אלשטיין, לשעבר היועצת המשפטית של הכנסת, ואת משה ליאון, מקורבו של אביגדור ליברמן״, מספר רוזנטל. ״כל אלה ביחד בלמו את החוק בכנסת ה-19, למרות שכבר עבר בקריאה בוועדה בכנסת". לבסוף, לאחר דרך ארוכה ולמרות ההתנגדויות והלחצים, אישרה הכנסת ה-20 את החוק.

(למטיבי לכת – אל תפספסו כתבה מורחבת בנושא של שרון שפורר)

זירה נוספת בכנסת שבה פועלים הלוביסטים השחורים ביתר שאת וללא כל אכיפה הוא מזנון הכנסת. חברי מרכז הליכוד יושבים שם עם השרים. ח"כים מספרים ש"המאכערים מציעים שם לשרים הצעות ויש גם בקשות לעזרה למקורבים. מספיק להכניס למזנון הכנסת מצלמה נסתרת כדי לראות אותם בפעולה".

אגב, מלבד לשכות הח"כים, גם למזנון הכנסת אסור ללוביסטים הרשומים כיום להיכנס, אך האיסור לא חל על מי שאינו לוביסט באופן פורמלי, קרי אלה המוגדרים אנשי יח"צ, פעילים מפלגתיים ויועצים אסטרטגיים.

שיטה 9: נחסל אותך בפריימריז
שיטה 9: הוועדים כלוביסטים ואיך לחסל את הח"כ הסורר בפריימריז בצורה מאורגנת

יש המתייחסים גם לוועדי העובדים הגדולים כלוביסטים בלתי רשמיים אך יחד עם זאת אפקטיביים במיוחד. ח"כ רועי פולקמן, חבר בוועדה שכונסה ב-2016 במטרה לדון ברפורמה במכון התקנים, מספר ל׳שקוף׳ על ניגוד עניינים מצד אחת הח"כיות הנוכחות בישיבה, ח"כ מיכל בירן, ממובילות המאבק ברפורמה. "בתחילת הישיבה היא נתנה גילוי נאות לגבי אחיה, שי בירן, המכהן כמנכ"ל האגף לכלכלה בהסתדרות ומטפל בנושא של מכון התקנים. מה שהיא לא ציינה זה את המעורבות העמוקה של מפלגת העבודה בוועד העובדים של מכון התקנים".

מבקר המדינה בדק חשד כי יצחק רוזנברגר, בכיר במכון התקנים ופעיל במטה הבחירות של מפלגת העבודה ב-2015, קיבל 30 אלף ש"ח בחודש למשך ארבע שנים – מבלי שמילא תפקיד ספציפי. מיכל ושי בירן, אם כן, דיברו באותה ישיבה נגד הצעת החוק "לשבירת המונופול של מכון התקנים", מבלי לציין את הקשרים ההדוקים מאוד בין ועד העובדים של מכון התקנים לבין מפלגת העבודה.

בירן גם הצביעה בהמשך נגד חוק לשקיפות בהסתדרות העובדים. ח״כ רוזנטל, מאידך, סיפר לנו כיצד נכנס לרשימת החיסול של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לאחר שקידם חוק בעד השקיפות בהסתדרות (צפו בסרטון בנושא).

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. צילום: Nizzan Zvi Cohen

דרך הפוכה להשפיע על הח"כים מחוץ להסתדרות היא פשוט להתפקד בסיטונות ולייצר קבוצת לחץ. אנו לא מתכוונים לליכודניקים החדשים שמנסים לקדם את הערכים של חבריהם, אלא לחברות מסחריות. כך, לדוגמא, התפקדו לליכוד מאות מעובדי ׳כי״ל׳, בניסיון למנוע ביטול הטבת מס שלהם. אנשי העמותה השנויה במחלוקת ׳קבלה לעם׳ פקדו אלפים לליכוד במטרה להשפיע, ואפילו קהילת האבות הגרושים הצטרפו לליכוד במהלך מתוחכם שאכן הוביל את חברי הכנסת יואב קיש וגילה גמליאל להילחם לשנות את כללי חזקת הגיל הרך – לטובת האבות. יאיר כץ, יו"ר ועד התעשייה האווירית ובנו של שר הרווחה, אף הודה בראיון פומבי שדרבן עובדים להתפקד לליכוד כדי לצבור כוח פוליטי שהשפיע על ההחלטות סביב תחום החלל.

לוביסטים מודעים לכך ולא אחת ממליצים ללקוחות – תתפקדו ויהיה לנו קל יותר לפתוח לכם דלתות.

שיטה 10: מסכי עשן ותיאום אינטרסים
שיטה 10: מסכי עשן ותיאום אינטרסים: הלוביסטים שמייצגים לקוחות שהורגים אותך ובמקביל כאלו שרוצים להציל אותך

הלוביסטים המובילים יודעים למקסם עד תום פינות בלתי מוסדרות בחוק הישראלי. אחת מהן מכונה תופעת הייצוג המקביל. "אין חוק המגביל את מקבץ הלקוחות של חברת לובינג", אומר שבי גטניו. "׳פוליסי׳, לדוגמה, יכולה לייצג כמה חברות מתחרות באותו שוק: ׳אסם׳, ׳תנובה׳ ו׳שטראוס׳. וכך ייתכן שייווצר לובי מסחרי על חשבון האינטרס הציבורי. נגיד, חוק המגביל את הריכוזיות בשוק המזון, שאליו מתנגדות כמה חברות מובילות המיוצגות בידי אותו לוביסט".

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, משוחח עם מנכ"ל פוליסי, ארז גיל-הר.

מצבים אלה מעלים חשש לבעיית הגבלים עסקיים: תיאום אינטרסים בין החברות באמצעות הלוביסטים כנגד הגברת הפיקוח עליהן, לדוגמה.

בעיה נוספת: ניגוד עניינים. שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, בראיון ל׳שקוף׳, מספרת על הסכנות שבייצוג המקביל, שאליו נחשפה בתפקידה - למשל בשוק הסיגריות: "׳פיליפ מוריס׳ (חברת הטבק הגדולה בישראל ואחת מחברות הטבק הגדולות בעולם, ת.א וג.מ) מיוצגת בידי ׳פוליסי׳, אשר מייצגת במקביל את קופת חולים מכבי. זו אותה קופת חולים המציעה ללקוחותיה סדנאות לגמילה מעישון. זה ממש ניגוד עניינים".

׳פוליסי׳ ייצגה במקביל את איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים - אותן חברות התרופות שמכניסות כסף ממוצרים המטפלים במחלות הנגרמות מעישון הסיגריות של ׳פיליפ מוריס׳. ומה באשר לחברת ׳גלעד יחסי ממשל ולובינג׳? אותו דפוס: הלוביסטים שלה ייצגו מצד אחד את חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר, וביד השנייה גופים כמו ההסתדרות הרפואית, האגודה לזכויות החולה, קופת חולים מאוחדת, מגן דוד אדום ועוד.

עישון בישראל אחראי למותם של 8,000 איש בשנה, פי 20 מקורבנות תאונות הדרכים לדוגמה, אבל קורבנות העישון לא זוכים לכותרות ענק בעיתונות.

איך הלוחם בלוביסטים שבי גטניו נלחם בתופעה?

הלוחם בלוביסטים שבי גטניו שיגר מכתבים לעשרות גופי בריאות כמו קופ"ח מכבי ומאוחדת, אסותא, זק"א, ׳סופר פארם׳, מגן דוד אדום, חטיבת האחיות ועוד רבים. הוא יידע אותם שהם מיוצגים בכנסת בידי חברת לובינג המייצגת במקביל חברת טבק. גטניו, בחוצפה הרגילה שלו, סיים בבקשה מהארגונים לסיים את ההתקשרות עם חברת הלובי. אך המכתבים נכשלו. אולי הם אפילו לא נפתחו. חוץ מאחד. העמותה לסרטן הריאה בישראל ענו לגטניו שהזדעזעו לגלות את הייצוג החופף ופרשו מ'גלעד לובינג'.

שבי גטניו, מנכ”ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. צילום: שבי גטניו

האקטיביסט גטניו הצליח לקדם דיון בנושא בכנסת, ואף הגשת הצעת חוק שתאסור על ניגוד העניינים – אך השרים החליטו להפילה. תופעת הייצוג המקביל, לדעת גטניו, פוגעת בתחרותיות במשק ויכולה, תאורטית לפחות, להפוך את חברות הלובינג למגרש שבו ניתן לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים ולתאם אינטרסים בין לקוחות מתחרים המיוצגים בידי אותה חברת לובינג.

זה לא קורה רק בבריאות. כמעט כל ענף הבנקאות מיוצג בידי חברת הלובינג 'פוליסי' באמצעות 'איגוד הבנקים'. זה כולל את ׳מאסטרקארד׳ העולמית, את חברת ׳הפניקס׳ המעניקה גם היא אשראי ועוד. כולם היו תחת חברת לובינג אחת. חוץ מלהביא מכפיל כוח משמעותי מול הח"כים, הייצוג הכפול הזה יכול לעזור גם ללקוחות עצמם.

איש עסקים מספר כיצד פעולותיה של אחת מחברות הלובי כמעט וטרפדו כך את הרפורמה הידועה להגברת התחרות בשוק הסלולר. "באותם ימים מדינת ישראל ציפתה בכיליון עיניים לתחרות בתחום הסלולר, כאשר הרפורמה התקדמה והגיעה לוועדות הכנסת", מספר לנו איש עסקים בכיר. "לפני הדיונים בכנסת, היו יושבים בכירי החברות בשולחן אחד, אצל בוריס קרסני במשרד הלובי של "פוליסי" שמייצג אותן. כל זה בשעה שעם ישראל משוכנע שמדובר בחברות המתחרות זו בזו בצורה חריפה", הוא ממשיך.

למעשה, מסביר איש עסקים, החברות הגדולות ׳סלקום׳, ׳פרטנר׳ ו׳פלאפון' יכולות לשבת ביחד בכסות חוקית של 'פורום החברות הסלולריות', גוף שקיבל היתר מהממונה להגבלים עסקיים היתר להיפגש, אולם אך ורק סביב נושאי קרינה ואנטנות סלולריות, ולא בענייני תחרות בשוק. נצא כמובן מנקודת הנחה שאינם עוברים על החוק, אולם אין שקיפות על הפגישות האלו, והציבור הרחב לא יכול לדעת מה באמת קורה בין המתחרות האלו סביב שולחן הלוביסטים שמייצגים אותן.

מה קרה ליעל גרמן כשניסתה להילחם באנטנות?

"ננתק את הרצליה מהרשת הסלולרית" – מה קרה ליעל גרמן כשניסתה להילחם באנטנות?

גם השרה לשעבר גרמן נכוותה מהאינטראקציה עם לוביסטים, דווקא בזירה המוניציפלית בתקופת כהונתה כראשת העיר הרצליה. "באותה תקופה יצאתי נגד חברות הסלולר, אשר התנהגו כגנבים בלילה והקימו אנטנות סלולריות ללא היתר וללא אפשרות להתנגד. תושבים היו מתעוררים בבוקר ומגלים שיש להם אנטנה מול הפרצוף", מספרת גרמן ל׳שקוף׳.

"ניהלתי מאבק״,  גרמן ממשיכה, ״ומולי יצאו ראש הפורום ולצידו ׳פוליסי׳ (אשר סיפקה שירותי לובינג לפורום החברות הסלולריות, ת.א וג.מ). ראש הפורום איים עליי במפורש שבגלל המאבק שלי הוא ינתק את כל הרצליה ואז נראה איך התושבים יקבלו אותי. פניתי לממונה על ההגבלים העסקיים ואמרתי שיש פה פעולה בלתי חוקית ואז פנו אליו ואיימו עליו והוא נרגע וירד מהאיום. הוא קיבל מכתב מאוד חריף", אומרת גרמן.

ח"כ יעל גרמן, לשעבר ראש העיר הרצליה. יוצר: Gywst

היא גם טוענת שחברות הסלולר יצרו פורום שהיה מנוגד לחוק ההגבלים העסקיים, במובן של תיאום המהלכים סביב התחרות על החבילות והמחירים, כמו קרטל. "הן תיאמו הכל", טוענת ח"כ גרמן, אולם ב"פוליסי" הדגישו שאין זה כך.

שיטה 11: התהדרות במומחים בעלי שם
שיטה 11: מה, אתה לא רוצה להכיר את פרופסור X? התהדרות במומחים בעלי שם

עוד דרך שבה הכסף הגדול יכול לקנות השפעה היא שכירת מומחים שיציידו את חברי הכנסת בחוות דעת מקצועיות שמסבירות למה התאגיד צודק – והממשלה טועה. זה משלים את סעיף 1, שכן כאן הלוביסטים (ולמעשה התאגידים) – ממש יוצרים בעצמם את המידע.

כך, למשל, חברת ׳פרטנר׳, שפחדה מהרפורמה בשוק הסלולר בתחילת העשור, התקשטה בפרופ' ירון זליכה בעל התדמית החברתית. החשב הכללי לשעבר באוצר נימק במסמך רשמי מטעם ׳אורנג'׳ מדוע צריך למתן את הורדת דמי הקישוריות.

ירון זליכה – כתב מסמך רשמי מטעם אורנג'

גם הבנקים שוכרים שוב ושוב בכירים באקדמיה כדי להילחם ברפורמות, כפי שנחשף ב׳מקום הכי חם בגיהנום׳. כך, לדוגמא, קרה ששני פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת ת"א, שרון חנס ואסף חמדני, כתבו חוות דעת עבור בנק לאומי אשר התנגדה לחוק להגבלת שכר הבכירים במשק. פרופסורים כותבים גם חוות דעת לטובת חברות הגז וכן הלאה.

האנשים המעוטרים בתארים הללו יושבים לאחר מכן בוועדות הכנסת ומנסים לשכנע כי התאגיד ששכר אותם צודק, ושההשלכות של התעלמות ממנו – איומות.

לנבחרי הציבור קל יותר להשתכנע מאדם מכובד בעל רקורד אקדמי מוכח. העובדה שאת חשבון הבנק שלו ריפדו קודם לכן מאות אלפי שקלים לעתים תיבלע מבין קורות החיים המרשימים שלו.

ח"כ רוזנטל מספר על מה שארע סביב הצעת החוק שלו להגבלת שכר הטרחה בתביעה מביטוח לאומי (׳חוק לבנת פורן׳): "במקרה שלי הלוביסטים גייסו פרופסור נודע שכתב חוות דעת של 40 עמודים אשר כולה, מתחילתה ועד סופה, היא חוות דעת מוטה, ואותה הוא הציג לוועדה בכנסת". רוזנטל מסכם: "השורה התחתונה של חוות הדעת הייתה שאם החוק שיזמתי יעבור, השוק יקרוס וחברות תיסגרנה. אלא שהחוק עבר לפני שנתיים, ואף חברה לא נסגרה. החברות עדיין חיות טוב, אבל הרווח שלהן פחות חזירי".

אגב, רוב חוות הדעת אומרות בסוף את אותו הדבר: אם הרפורמה תעבור, השוק יהיה הפסדי והחברות ייאלצו לקצץ באיכות השירות לציבור ולפטר עובדים רבים. עכשיו רק תדביקו את שם החברה ושם הרפורמה התורנית – וקיבלתם חוות דעת ובחינם!

שיטה 12: תרומה ישר לחשבון הבנק
 שיטה 12: עזוב מעטפה, אעביר לך פשוט לחשבון הבנק תרומה

ולפעמים זה מהמקפצה: שרת המשפטים איילת שקד קידמה הצעת חוק המשרתת את "ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל". כפי שחשף חיים לוינסון, הלוביסט של הארגון הוא ח"כ לשעבר אברהם פורז, שמיודד עם אביה של שקד ותרם לה 10,000 שקלים בפריימריז. זה לא המקרה היחיד. פורז תרם גם לאיתן כבל.

ח"כ לשעבר פורז – תרם גם לשקד וגם לכבל. יוצר: Oyoyoy

אלא שבתחום הזה דווקא יש שיפור:  על ח"כים מכהנים נאסר כעת לגייס תרומות לפריימריז לכנסת הבאה, בכלל. המימון יגיע מהמדינה. למרבה הצער – החוק לא יחול על מועמדים לכנסת, אבל גם זו התקדמות.

וכעת, כשסיימנו למפות 12 דרכים שבהן הלוביסטים מצליחים לזכות ביתרון על האזרח המצוי, נעבור לפרק החשוב ביותר: איך לשנות את זה.