נניח שיש לכם כיס עמוק ואתם רוצים לקדם את עצמכם או את העסק שלכם. ייתכן שתרצו להיעזר בשירותי הלוביסט. התעוררה בכנסת יוזמה לתקנה המאיימת לפגוע ברווחי התאגיד שלכם? בא לכם שהכנסת תעביר חוק שיציב אתכם צעד אחד לפני המתחרים שלכם בשוק? כמו שתיקחו עורך דין מול בית משפט, יכול להיות שמול השלטון תזדקקו למומחה שלטוני, לוביסט.
לוביסט (שדלן) מייצג אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים, מול השלטון. הוא מקבל מאותו גוף כסף, אף שהוא לא אחד מעובדיו.
ככלל, במקרים המצריכים חקיקה (או הריגת חוק שמתקדם בצנרת) – שכירת שירותי לובי תשרת את האינטרס שלכם.
נכון, לא חייבים לשכור לוביסט. אזרח מן השורה המעוניין לשנות חוק או לטפל בעוולה משוועת יכול לפנות לתיבת המייל הציבורית של חברי כנסת ושרים ויכול גם להרים טלפון ללשכותיהם. אלא שנבחרי הציבור הם אנשים עסוקים. גם עוזריהם קורסים תחת נטל הפּניות, שאותן הם מסננים בעצמם. חלקן ייענו, אך מלכתחילה הסיכוי של אזרח ללכוד את הקשב של חבר הכנסת קטן למדי. אם יהיה עקשן ולרשותו יעמוד זמן פנוי למכביר, יכול להיות שישיג התקדמות בעניינו, אבל אל מול הכלים המצויים בידיו של הלוביסט, אשר בהם ניגע בהרחבה בפרק הבא, זה "לא כוחות".
עד לפני שנייה הם היו חלק מהמנגנון
היתרון היחסי שלהם נובע מכך שרבים מהם עבדו בכנסת לפני שהפכו ללוביסטים – לרוב כיועצים פרלמנטריים, ולעתים אפילו כחברי כנסת (כמו הח"כים לשעבר רפי אלול, אפי אושעיה, אביגדור יצחקי ואברהם פורז). הם מכירים כל פינה בכנסת, יודעים היכן ללחוץ על נבחרי ציבור, מודעים לרזיהם של הליכי החקיקה. בהיותם מקצוענים בתחומם, הם שווים המון כסף ללקוחות שלהם. תנובה, בנק הפועלים, סלקום, חברות הביטוח, ענקיות הטבק, ערוצי הטלוויזיה: כל אלה הם רק דוגמאות ללקוחות שנהנו משירותים יקרי ערך של לוביסטים לאורך השנים.
שדלנות קיימת בצורה כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה הפוליטית בעולם והיא בהחלט מבטאת עקרונות דמוקרטיים, כמו ייצוג אינטרסים והשתתפות דמוקרטית. אבל בעשור האחרון גברה המודעות גם לסכנות שמביא עימו הלובינג בנקודת החיבור הרגישה בין השלטון והמחוקקים לבין ההון. זו גם הסיבה שבמרבית המדינות המפותחות, ובהן ישראל, הלובינג מוסדר בחוק, כאשר את ההסדרה בכל מדינה יש לבחון בהתאם למאפייני השלטון הייחודיים שלה. בישראל ענף השדלנות (לובינג) צעיר יחסית. פעילותו הוסדרה בחוק הכנסת רק ב-1994, ובאופן מפורט ב-2008, עם התרחבותה הניכרת של פעילות השדלנים בכנסת.
לוביסטים בוועדת הבריאות. צילום: עידן בנימין
"צמיחת ענף הלובי רחוקה מאוד ממיצוי", טוען בפנינו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ שבשנת 2012 עמד במרכזו של תחקיר עובדה. אז רישיונו לעסוק בתחום הוקפא לשנתיים ומאז חזרתו לכנסת, משרדו מייצג עשרות לקוחות. "היצע ספקי הלובי קטן ביחס לצורך בשירותי הלובי", הוא מוסיף. ואכן הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, נכון ליוני 2018 מספרם עומד על 167 שדלנים, שמשרתים לא פחות מ-541 לקוחות. את מי? אלו שיש להם כסף. וזה בדיוק מה שמעוות את הדמוקרטיה. גם אם המקצוע מוסדר, מי שזוכה לנגישות הרבה יותר הם אלו שהאגורה מצויה בכיסם. במקרה זה, מדובר ב-541 גופים ברי מזל.
אך מדובר במספר מתעתע – בפועל הוא גבוה משמעותית, שכן חלק מהלקוחות הם איגודים: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח וכו' שמורכבים משלל גופים.
לצד הזינוק בכמות הלוביסטים, מדגיש בורוביץ', בגלל המחיר הגבוה התחום הזה נגיש בעיקר לשחקנים הגדולים, ולא לעמותות וקבוצות אינטרס במאבקים מקומיים, למשל.
עד כמה גבוהים המחירים? לפי שבי גטניו, מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, מדובר בתשלום שיכול להגיע ל-50,000 ש"ח כסכום חודשי קבוע (ריטיינר), תמחור הנהוג בקרב חברות הלובינג הגדולות. חברות הלובינג הקטנות, לעומת זאת, עשויות לגבות כ-5,000-15,000 ש"ח בחודש, אבל אלה עלולות להיות אפקטיביות פחות מאלה שישיגו אחת מארבע החברות הגדולות השולטות ביד רמה על ענף השדלנות הישראלי.
שבי גטניו, מנכ”ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. צילום: שבי גטניו
מקצת מהלקוחות של החברות הגדולות זוכים לייצוג ללא עלות (פרו-בונו), כאשר המבקרים טוענים שמטרת הפרקטיקה הזו היא "להלבין" או לרכך את שאר פעילות השדלנות המסחרית. כלומר, גם אם אתה מייצג את החברות המזהמות ביותר בישראל, תוכל לנופף תמיד בעמותה לחולי סרטן שאתה עוזר לה בהתנדבות כדי להמתיק את הגלולה. בעיה נוספת היא שכאשר לוביסט עוזר לפוליטיקאי בהתנדבות – הוא עלול יום אחד לבוא ולגבות את החוב.
שווה להתעכב לרגע על שיטת הפרו-בונו, הענקת שירותי לובי "בהתנדבות". לשירותים ללא עלות יש מחיר, כמו במקרה של מייסד חברת הלובי ׳פוליסי׳, בוריס קרסני. קרסני, חלוץ הלובי המסחרי בישראל, החל בשנות ה-90 לטוות את קשריו, "עד לכדי השתלטות על הכלכלה של מדינה שלמה", כך לפי אלדד יניב בסדרה ׳פניית פרסה׳.
כל זה כשקרסני מייעץ מקרוב ובהתנדבות לראש הממשלה דאז אהוד ברק. קרסני תרגם את הייעוץ הפרו-בונו לבכירי ממשלה, לכאורה לכדי הישגים עבור מיוצגים אחרים של חברת הלובינג שלו. קרסני, לדברי יניב, סייע בהתנדבות בעוד המדינה סייעה ללקוחותיו, החברות הגדולות במשק: "הממשלה לא תמכה בהגדלת התחרותיות אצל הבנקים שאותם קרסני ייצג. גם במלחמה ביוקר המחיה הממשלה לא הוציאה את הידיים מהכיסים. לקליינטים של קרסני זה היה טוב לעסקים. הם לא רוצים תחרות", כותב אלדד יניב ומוסיף: "ולמה להוריד את המחירים כשאפשר להרוויח מהציבור כשזה ביוקר? זה גם היה זמן טוב לא להחמיר עם דמי הזיכיון של האחים עופר בים המלח, שדופק קופה יפה ועוזר להנפקה הקרובה. או עם המונופול של חברת מלט אחת שבונה מדינה שלמה, כי גם בעניין הזה של מפעל ׳נשר׳ לקרסני הייתה מילה אחרונה".
מעבר לכך, שלל חברות לובי מייצגות עמותות פרו-בונו. הלוביסטית דפנה כהן אפילו ייצגה בזמנו את משפחתו של גלעד שליט. הדבר עוזר להלבין את תדמיתם, ולהציג פורטפוליו שהוא לכאורה מגוון ובעל זוויות חברתיות. בפועל, רוב המשאבים מוקדשים לטובת מונופולים ובעלי ממון. כך למשל, חברת לובי שלפי האתר שלה מייצגת בין השאר את מיקרוסופט ישראל, בנק לאומי, בזק ועוד, מתגאה באתר גם במיוצגים הבאים:
במילים אחרות, המחיר של הפרו-בונו לציבור הרחב יקר מאוד: בעוד שלוביסטים מתהדרים בלקוחות "עניים", לקוחות אלה הם לעתים רק ניצבים בסיפור הגדול שמשאיר אותם עניים, הסיפור שבו לוביסטים מייצגים בעיקר את המונופולים ומשמרים את מעמדם.
