היכרות עם שוק הלובינג הישראלי

מבוא

נניח שיש לכם כיס עמוק ואתם רוצים לקדם את עצמכם או את העסק שלכם. ייתכן שתרצו להיעזר בשירותי הלוביסט. התעוררה בכנסת יוזמה לתקנה המאיימת לפגוע ברווחי התאגיד שלכם? בא לכם שהכנסת תעביר חוק שיציב אתכם צעד אחד לפני המתחרים שלכם בשוק? כמו שתיקחו עורך דין מול בית משפט, יכול להיות שמול השלטון תזדקקו למומחה שלטוני, לוביסט.

לוביסט (שדלן) מייצג אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים, מול השלטון. הוא מקבל מאותו גוף כסף, אף שהוא לא אחד מעובדיו.

ככלל, במקרים המצריכים חקיקה (או הריגת חוק שמתקדם בצנרת) – שכירת שירותי לובי תשרת את האינטרס שלכם.

נכון, לא חייבים לשכור לוביסט. אזרח מן השורה המעוניין לשנות חוק או לטפל בעוולה משוועת יכול לפנות לתיבת המייל הציבורית של חברי כנסת ושרים ויכול גם להרים טלפון ללשכותיהם. אלא שנבחרי הציבור הם אנשים עסוקים. גם עוזריהם קורסים תחת נטל הפּניות, שאותן הם מסננים בעצמם. חלקן ייענו, אך מלכתחילה הסיכוי של אזרח ללכוד את הקשב של חבר הכנסת קטן למדי. אם יהיה עקשן ולרשותו יעמוד זמן פנוי למכביר, יכול להיות שישיג התקדמות בעניינו, אבל אל מול הכלים המצויים בידיו של הלוביסט, אשר בהם ניגע בהרחבה בפרק הבא, זה "לא כוחות".

עד לפני שנייה הם היו חלק מהמנגנון

היתרון היחסי שלהם נובע מכך שרבים מהם עבדו בכנסת לפני שהפכו ללוביסטים – לרוב כיועצים פרלמנטריים, ולעתים אפילו כחברי כנסת (כמו הח"כים לשעבר רפי אלול, אפי אושעיה, אביגדור יצחקי ואברהם פורז). הם מכירים כל פינה בכנסת, יודעים היכן ללחוץ על נבחרי ציבור, מודעים לרזיהם של הליכי החקיקה. בהיותם מקצוענים בתחומם, הם שווים המון כסף ללקוחות שלהם. תנובה, בנק הפועלים, סלקום, חברות הביטוח, ענקיות הטבק, ערוצי הטלוויזיה: כל אלה הם רק דוגמאות ללקוחות שנהנו משירותים יקרי ערך של לוביסטים לאורך השנים.

שדלנות קיימת בצורה כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה הפוליטית בעולם והיא בהחלט מבטאת עקרונות דמוקרטיים, כמו ייצוג אינטרסים והשתתפות דמוקרטית. אבל בעשור האחרון גברה המודעות גם לסכנות שמביא עימו הלובינג בנקודת החיבור הרגישה בין השלטון והמחוקקים לבין ההון. זו גם הסיבה שבמרבית המדינות המפותחות, ובהן ישראל, הלובינג מוסדר בחוק, כאשר את ההסדרה בכל מדינה יש לבחון בהתאם למאפייני השלטון הייחודיים שלה. בישראל ענף השדלנות (לובינג) צעיר יחסית. פעילותו הוסדרה בחוק הכנסת רק ב-1994, ובאופן מפורט ב-2008, עם התרחבותה הניכרת של פעילות השדלנים בכנסת.

לוביסטים בוועדת הבריאות. צילום: עידן בנימין

"צמיחת ענף הלובי רחוקה מאוד ממיצוי", טוען בפנינו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ שבשנת 2012 עמד במרכזו של תחקיר עובדה. אז רישיונו לעסוק בתחום הוקפא לשנתיים ומאז חזרתו לכנסת, משרדו מייצג עשרות לקוחות. "היצע ספקי הלובי קטן ביחס לצורך בשירותי הלובי", הוא מוסיף. ואכן הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, נכון ליוני 2018 מספרם עומד על 167 שדלנים, שמשרתים לא פחות מ-541 לקוחות. את מי? אלו שיש להם כסף. וזה בדיוק מה שמעוות את הדמוקרטיה. גם אם המקצוע מוסדר, מי שזוכה לנגישות הרבה יותר הם אלו שהאגורה מצויה בכיסם. במקרה זה, מדובר ב-541 גופים ברי מזל.

אך מדובר במספר מתעתע – בפועל הוא גבוה משמעותית, שכן חלק מהלקוחות הם איגודים: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח וכו' שמורכבים משלל גופים.

לצד הזינוק בכמות הלוביסטים, מדגיש בורוביץ', בגלל המחיר הגבוה התחום הזה נגיש בעיקר לשחקנים הגדולים, ולא לעמותות וקבוצות אינטרס במאבקים מקומיים, למשל.

עד כמה גבוהים המחירים? לפי שבי גטניו, מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, מדובר בתשלום שיכול להגיע ל-50,000 ש"ח כסכום חודשי קבוע (ריטיינר), תמחור הנהוג בקרב חברות הלובינג הגדולות. חברות הלובינג הקטנות, לעומת זאת, עשויות לגבות כ-5,000-15,000 ש"ח בחודש, אבל אלה עלולות להיות אפקטיביות פחות מאלה שישיגו אחת מארבע החברות הגדולות השולטות ביד רמה על ענף השדלנות הישראלי.

שבי גטניו, מנכ”ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. צילום: שבי גטניו

מקצת מהלקוחות של החברות הגדולות זוכים לייצוג ללא עלות (פרו-בונו), כאשר המבקרים טוענים שמטרת הפרקטיקה הזו היא "להלבין" או לרכך את שאר פעילות השדלנות המסחרית. כלומר, גם אם אתה מייצג את החברות המזהמות ביותר בישראל, תוכל לנופף תמיד בעמותה לחולי סרטן שאתה עוזר לה בהתנדבות כדי להמתיק את הגלולה. בעיה נוספת היא שכאשר לוביסט עוזר לפוליטיקאי בהתנדבות – הוא עלול יום אחד לבוא ולגבות את החוב.

במילים אחרות, המחיר של הפרו-בונו לציבור הרחב יקר מאוד: בעוד שלוביסטים מתהדרים בלקוחות "עניים", לקוחות אלה הם לעתים רק ניצבים בסיפור הגדול שמשאיר אותם עניים, הסיפור שבו לוביסטים מייצגים בעיקר את המונופולים ומשמרים את מעמדם.

כשהריכוזיות פוגשת את הלובינג

׳פוליסי׳, ׳גורן עמיר׳, ׳אימפקט׳ ו-׳גלעד לובינג׳: אלו ארבע חברות הלובי אשר מייצגות למעלה ממחצית מהלקוחות של ענף השדלנות בישראל. ׳פוליסי׳ בראשות בוריס קרסני ירתה את יריית הפתיחה של הענף בשנות ה-90, והייתה לחברת השדלנות הראשונה בישראל. היא גם הגדולה שבהן, עד היום. מיהן שאר הגדולות? ׳גורן עמיר׳ של תומר עמיר ועליזה גורן; ׳אימפקט׳ של אורית לרנר ובועז רדי; ו׳גלעד יחסי ממשל ולובינג׳ של אריאל סנדר ואמיר גלעד.

רבים מהאנשים ששוחחנו עימם מתריעים מפני "העוצמה החריגה" המתרכזת בידי ארבע הגדולות, ובראשן ׳פוליסי׳. "מהנתונים שבידיי", אומר לנו לוביסט בכיר, "שווי ההון המיוצג על-ידי ׳פוליסי׳ גדול פי 20 מתקציבה של מדינת ישראל". משמיעה ראשונה הנתון הזה עשוי להישמע מופרך, אבל צריך להבין את סדר הגודל של לקוחות חברת הלובינג הגדולה בישראל. תאגידי ענק בינלאומיים (eBay, גולדמן סאקס, Google, MasterCard, פיליפ מוריס ועוד), לצד החברות הישראליות הגדולות (איגוד הבנקים, התעשייה האווירית, תנובה, סלקום ועוד): את האינטרסים של כולן מייצגת ׳פוליסי׳.

דמוקרטיה משובשת

העובדה שרק למי שידו משגת יש לובי איכותי משבשת את העיקרון הדמוקרטי הטהור ביותר – ייצוג שווה. קול לכל אזרח. מה שקורה בישראל בפועל הוא שלמי שיש יותר כסף יש יותר לוביסטים, ואת אלה המקושרים ביותר.

העובדה ש׳פוליסי׳ ושאר חברות הלובינג הגדולות מייצגות הון גדול כל כך, לא רק מביאה לכך שעל פי רוב רק בעלי הון מסוגלים להרשות לעצמם שירותי שדלנות בכנסת ובממשלה, אלא היא גם מניבה עוצמה אדירה עבור הלוביסטים הגדולים, ברמה הלאומית. בראיונות שקיימנו עם גורמים בכירים בעולם הלובינג, תואר מייסד ׳פוליסי׳ בוריס קרסני כך: "יש לו עוצמה העולה על זו של ראש ממשלה"; "יש לו כוח על-מדינתי"; "חברי הכנסת חווים את קרסני כתמנון בלתי מנוצח, בלתי נגיש״; ״אופפת אותו הילה מיתולוגית". במסדרונות הכנסת מדברים על קרסני כעל אחד האנשים המשפיעים ביותר בישראל ב-20 השנה האחרונות בזירה הפוליטית, למרות שכלל אינו נבחר ציבור.

שנות ה-90: שדלנים הופכים מחברי מרכז למקצועני-על

הלובי המסחרי, שאותו מייצגים קרסני וממשיכיו, הולך וצובר דומיננטיות, ומספר המועסקים בתחום בעליה מתמדת. אבל ותיקי הכנסת זוכרים מציאות אחרת, של לובי מסוג אחר, אשר הגיע לשיאו לפני כ-15 שנה. אז, בימים שלאחר בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, קבוצות הלחץ החזקות בישראל הגיעו מתוך מרכז הליכוד.

בזמנו, בידי חברי המרכז (אלפים בודדים) – המוסד העליון של המפלגה – הייתה הסמכות לבחור את רשימת הליכוד לכנסת. גורם מהשדרה הניהולית של הכנסת סיפר ל׳שקוף׳: "באותם ימים חברי מרכז היו מגיעים לח"כים עם דרישות עסקיות. חבר הכנסת היה מבין מיד את המסר – האיש העומד מולו מייצג מאות חברי מרכז ויכול לחרוץ את גורלו הפוליטי לקראת הבחירות הבאות. חברי המרכז היו מרכיבים את רשימות החיסול, המפורסמות על-בסיס היענותם של הפוליטיקאים לדרישותיהם העסקיות".

ועדת הכספים באותם ימים הייתה סגורה לציבור (!) והלוביסטים חגגו. אותו גורם בכיר ממשיך לתאר את מי שהיו הלוביסטים האמתיים של תחילת שנות האלפיים: "היית רואה חברי מרכז ליכוד מסתובבים במסדרונות הכנסת והממשלה ומייצגים קבוצות אינטרס כלכליות חיצוניות. הם היו הלוביסטים הכי אפקטיביים של אותה תקופה".

המציאות הזו התקיימה בשיא כוחו של מרכז הליכוד, אולם לאחר בחירות 2006, כאשר המפלגה קיבלה רק 12 מנדטים והייתה נתונה במשבר עמוק, ניתן האות לשנות את חוקת הליכוד כך שהסמכות לבחירת הח"כים תועבר ל-100 אלף המתפקדים (לעומת אלפים בודדים במרכז הליכוד).

השינוי הזה גרם לכרסום במשקלם הסגולי של הלוביסטים שבאו מתוך המפלגה, אבל לא רק. ב-2008 התקבל תיקון לחוק המסדיר כיום את השדלנות בכנסת, פרי יוזמתם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער. התיקון מוכר כיום כ׳חוק הלוביסטים׳ ומחייב אותם לענוד תג זיהוי מיוחד וכתום על בגדיהם ולחשוף את לקוחותיהם בפני הציבור. בנוסף, לוביסטים יכולים לפעול בכנסת רק אם קיבלו היתר לכך מוועדה המורכבת מיו"ר הכנסת ומשני סגניה.

בחוק זה הוסדרה גם הענישה – אם לוביסט עובר על החוק, הוועדה בראשות יו"ר הכנסת יכולה לשלול ממנו את ההיתר לפעול כלוביסט, ואף את הכניסה למשכן, כפי שנעשה בפרשת ישראל-ביתנו ביחס לחברת ׳אימפקט׳. ולא רק ׳אימפקט׳ – גם היתר הכניסה של הלוביסטית מירב שמולי מחברת ׳גלעד לובינג׳ נשלל לאחרונה, כאשר ברקע עומד נגדה חשד של תיווך לשוחד וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת פרשת דוד ביטן והשחיתות בעיריית ראשון-לציון.

"זהו אחד החוקים המשמעותיים שחוקקו בכנסת הזאת", אמרו יחימוביץ' וסער עם אישור התיקון המאפשר ענישת לוביסטים, ואכן מדובר בצעד המשמעותי ביותר שנעשה להסדרת ענף השדלנות בישראל עד כה.

שלי יחימוביץ' וגדעון סער – יוזמי התיקון לחוק הלוביסטים בשנת 2008. צילומים: דודי לוי, טל סולומון ורדי

אלא שבפרספקטיבה של עשור לאחר כינון התיקון, רבים סבורים שהשוק עדיין פרוץ.

אם היינו צריכים הוכחה לכך שהבעיה לא נפתרה למרות חוק הלוביסטים של 2008, קיבלנו אותה ארבע שנים לאחר מכן. תחקיר ׳עובדה׳ משנת 2012 הכיר לציבור הישראלי הרחב סוף סוף את המונח 'לוביסט' והציג תמונה לפיה חברי הכנסת, אשר עסוקים במלחמת הישרדות תמידית, הופכים לכלי בידיהם של הלוביסטים.

השורה התחתונה של התחקיר הייתה שהחולשות של חברי הכנסת שוות מיליונים עבור לקוחותיהם של הלוביסטים. בין היתר התרברבו שדלנים מול המצלמה הנסתרת על כך שהעבירו את חוק האפודים הזוהרים, שחייב כל נהג בישראל לרכוש אפוד, מבלי לדעת שמאחורי החוק עומדת חברה שגזרה קופון אדיר. בעקבות תחקיר ׳עובדה׳ הנחה יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין לבטל את היתרי הכניסה הקבועים של הלוביסטים של חברת ׳גלעד יחסי ממשל ולובינג׳ לבניין הכנסת, לאסור את כניסתם של לוביסטים, ככלל, למזנון הכנסת, ולהקשות עליהם לבקר בספונטניות בלשכות חברי הכנסת. האם זה עזר?