להביס את המנגנון – פתרונות אפשריים

8 פתרונות ישימים למשבר הפנסיה התקציבית

הממשלה יכולה לעשות לא מעט כדי לצמצם את הנטל התקציבי העצום של הפנסיה התקציבית על הכתפיים של כולנו – וכל זאת מבלי לפגוע בכלל במקבלי הפנסיה התקציבית הקטנה והבינונית.

לחצו על כל אחת מהקופסאות מטה כדי ללמוד על פתרונות ישימים ואפשריים.

(1) ביטול הטבות מיוחדות במערכת הביטחון (חיסכון משוער: עשרות מיליארדי שקלים)

במערכת הביטחון, כזכור, ניתנה האפשרות לעקוף את תקרת 70% מהשכר הקובע לפורש, על ידי מתן תוספת של עד 19% נוספים באישור ראש כל גוף ביטחוני (הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש המוסד וכו'). 

החלת תקרת 70% לפורשי מערכת הביטחון, או לכל הפחות ביטול היכולת של ראשי הגופים לתת את הבונוסים לפי שיקול דעתם, שווה חיסכון של עשרות מיליארדי שקלים.

בנוסף, אין סיבה לכלול את שנות השירות הסדיר בחישוב אחוזי הזכאות לקצבה חודשית. אם השתחררתי מצה"ל והתחלתי לעבוד במשרד ממשלתי, הוותק שלי מתחיל להיספר מהרגע שבו התחלתי לעבוד באזרחות. למה שהוותק של מי שממשיכים לקבע יתחיל להיספר מיום הגיוס שלהם? אין בזה לא צדק ולא הגיון. 

חשוב להדגיש: מדובר בפנסיות שלרוב מתחילות בעשרות אלפי שקל. לא מדובר באנשים החלשים בחברה. הבונוסים המעוותים האלו מגיעים מהכיס שלנו, ומקיצוצים בשירותי הבריאות, תחבורה ציבורית וכן הלאה.

מציע הרעיון: ליאור תבורי, בעל הפודקאסט "ערך מוסף" והבלוג "נער אוצר"

(2) גביית הפרשות השתתפות מהעובדים (חיסכון משוער: עשרות מיליארדי שקלים)

עובדים הזכאים לפנסיה צוברת – כלומר מרבית האנשים בישראל – מפרישים 6-7% מהשכר בכל חודש לטובת הפנסיה המצומקת שתהיה להם בעת פרישה. אז למה שעובדים בשירות המדינה הזכאים לפנסיה התקציבית ימשיכו להפריש רק 2%? העלאת גובה ההפרשה שלהם ל-6% לפחות יהווה שוויון מינימלי בין כל הזכאים לפנסיה, וגם יחזיר לנו עשרות מיליארדי שקלים לאורך השנים.

גם מירב ארלוזורוב, כתבת דה-מרקר, אמרה לנו כי היא סבורה שהעלאת שיעור ההפרשה העצמית של הזכאים לפנסיה תקציבית הוא רעיון טוב, מידתי, וניתן ליישום.

המתנגדים טוענים כי יש חשיבות לכיבוד ההסכמים שהמדינה חתמה עם העובדים. ארלוזורוב מתייחסת לכך ברצינות ומדגישה כי העובדה שרבים מהם נהנים מתנאי קביעות, וזכאים ל-70% משכרם האחרון – תנאים שאנחנו יכולות רק לחלום עליהם – מצדיקה את שינוי ההסכמים והעלאת שיעור ההפרשה. היא מוסיפה כי הייתה מסתפקת בהעלאת שיעור ההפרשה גם ל-5%.

מומחה הפנסיה צור קורן אמר לנו כי במצב הנוכחי, נראה כי משרד הביטחון לא יוכל לשלם את הפנסיות המנופחות אליהן הוא התחייב לכל הגמלאים שלו (8% מתקציב הביטחון מיועד לתשלום פנסיה – בעוד עשור זה עלול להיות כפול) – ואז הוא יפנה למשרד האוצר, בבקשה להגדיל לו עוד יותר את התקציב השוטף במיליארדים רבים של שקלים, וחוזר חלילה. בלי שינוי, טוען צור, קיימת סבירות גבוהה כי בעוד עשור הפנסיות התקציביות יקרסו, לפחות במשרדים הגדולים כמו הביטחון. 

כדי להמחיש את כוונתו, צור מביא דוגמא טרייה יחסית: לפני כשנה, האוניברסיטה העברית לא הייתה מסוגלת לשלם משכורות לעובדיה, בגלל ההתחייבויות שלה לפנסיות תקציביות שחרגו מתקציבה השוטף. 

האוניברסיטה פנתה למדינה, וכך הוגדל לה התקציב ב-700 מיליון שקל (70 מיליון שקל בשנה למשך עשור), וזאת בתמורה למכירת נכסים ולצמצום משרות מצד האוניברסיטה. 

דמיינו מה עלול לקראת כשמשרד הביטחון ומאות אלפי הפנסיונרים שלו יבואו להתדפק על דלתות האוצר.

מציעי הרעיון: ליאור תבורי, בעל הפודקאסט "ערך מוסף" והבלוג "נער אוצר" / צור קורן, מומחה לביטוח ופנסיה ובעל הפיד הכלכלי "דוקטור פנסיה"

(3) עצירת הפנסיות התקציביות והמשך צבירת זכויות בפנסיות רגילות (חיסכון משוער: מאה מיליארד שקל)

כשהוחלט לבטל את הפנסיות התקציביות בשל עלותן, ההחלטה נגעה רק להכנסה של עובדים חדשים למסלול הפנסיה התקציבית – והיא לא חלה רטרואקטיבית על עובדים קיימים (כדי לא להסתכסך עימם). זאת כשכבר ידעו את היקף החובות והנטל שיצטרכו לשאת משלמי המיסים.

ניתן לפתור זאת בשינוי פשוט: העובדים שזכאים לפנסיה תקציבית יעברו למסלולי פנסיה צוברת רגילה החל מהיום – כאשר הכסף ש"חסכו" עד כה במסלולי הפנסיה התקציבית ישמר להם. זה לא צעד דרמטי כמו חיתוך רטרואקטיבי מלא, אך הוא צפוי להחזיר כמאה מיליארד שקל לקופת המדינה.

נתעכב על ההצעה הזו קצת. כששוחחנו עם אנשים רלוונטיים, התעוררו הרבה תגובות מנוגדות לרעיון העברת כלל העובדים למסלול פנסיה צוברת מרגע זה והלאה. ח"כ עמר בר-לב (לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל וחבר בוועדת חוץ וביטחון), הדגיש כי קיימת בעייתיות בשינוי הסכם עבודה באופן רטרואקטיבי – שכן לטענתו מדובר בהסכמים המהווים את התשתית של האינטרקציה בינם לבין המדינה כמעסיק, והיא מהווה התחייבות. 

גם יוסי קוצ'יק (לשעבר מנכ"ל משרד האוצר) מחזיק בדעה הזו, וטוען כי שינוי כללי משחק לאחור הוא מעשה רמייה שלא ייעשה. מבחינת קוצ'יק, יש לבחון את התהליך בכללותו ומה המצב בו היינו עשויים להיות אלמלא הרפורמה. כלומר: לשיטתו המצב היום הוא נקודת האיזון האידיאלית, שגם הוגנת כלפי כלל העובדים שהובטחה להם פנסיה תקציבית. 

יוסי קוצ'יק. צילום: מתוך אתר חברת יוסי קוצ'יק יזמות

מירב ארלוזורוב מצטרפת לשורת המבקרים. לטענתה, ביטול הפנסיה התקציבית למי שזכאים לה והעברתם לצוברת מהווה הפרה קשה של הסכמי העבודה – וזו כבר פגיעה של ממש בזכויות עובדים. לעומת העלאת שיעור ההפרשה העצמית לפנסיה, שזו פגיעה מסוימת אך מידתית וישימה, ביטול גורף של הפנסיות התקציביות מעתה ואילך יביא יותר נזק מתועלת.

גם פרופ' ירון זליכה טען כי ניתן לפגוע בהתחייבויות של המדינה לעובדיה באופן מידתי ומתון, אך ביטול הפנסיה התקציבית מעתה והלאה אינו צעד מידתי בשום אופן. 

מנגד, נמצא פרופ' עומר מואב, שסבור כי הטיעונים על זכויות עובדים וחשיבות כיבוד חוזה העבודה הם מגוחכים. לטענתו, אין ספק שהסכמים יש לכבד – אך כשהמדינה חותמת חוזה עם עובדים שהיא אינה מסוגלת לעמוד בו מבלי להיכנס לגירעון, והגירעון הזה יוצא מהכיס של הציבור – אז כבר מדובר בסיפור אחר. 

מואב משתף כי באוניברסיטאות באנגליה, היכן שהוא מלמד, נהוגה גם כן שיטת פנסיה לפי זכויות (קפצו לפרק הראשון להסבר), הדומה לפנסיה התקציבית, עבור מרצים מן המניין. כשהתגלה לאיגוד האוניברסיטאות כי הוא לא יכול לעמוד בהסכמי הפנסיה למרצים הותיקים מבלי להיכנס לגירעון – הוא עשה את הדבר המתבקש – והחליט לשנות את ההסכם. כיום, סכום מסוים של כסף ממשיך להיצבר לפי המסלול הישן (קרי, על חשבון המדינה), והשאר – נחסך כמו במסלול הפנסיה הצוברת, ואליו מפרישים המרצים, ומואב ביניהם, בכל חודש ממשכורותיהם. מואב מספר כי איש לא העז להתנגד למהלך שכזה, שכן שם חשיבות השמירה על איזון אקטוארי מתעלה על חשיבות השמירה על הסכמי עבודה. 

מואב מדגיש כי הסכם חד צדדי, שלא נחתם עם הציבור הרחב שעתיד לשאת בעלויות ההסכם, ושמסייע רק לקבוצה קטנה של אנשים בצורה לא פרופורציונלית – הוא לא הסכם ראוי. 

עו"ד אמנון דה הרטוך מאתגר את המבקרים, ומוסיף כי קיים תקדים לצעד הדרמטי הזה. התקדים מצוי, לטענתו, בפסק דין של לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נגד היועץ המשפטי לממשלה (2009). בפסק דין זה ביקשה המדינה לגבות היטל נוסף מבעלי הכנסה גבוהה מבלי לתת תמורה, נוכח המשבר הכלכלי שפקד את העולם בשנת 2008. השופטים קבעו 

שההיטל חוקי ושהוא נובע מ"נורמות של מוסר חברתי, הנשען על רעיונות של סולידריות ועזרה הדדית, שעליהם מושתתת תפיסת הביטחון הסוציאלי בישראל".

מציע הרעיון: ליאור תבורי, בעל הפודקאסט "ערך מוסף" והבלוג "נער אוצר"

(4) הפחתת הפנסיה התקציבית לשווי שצפו כשנתנו אותה (חיסכון משוער: 150 מיליארד שקל, ללא מערכת הביטחון)

הפנסיה התקציבית הבטיחה הכנסה של 70% מהשכר האחרון לכל החיים מרגע הפרישה, אך לא צפתה התארכות בתוחלת החיים ואת ירידת הריבית בשווקים, גורמים שהגדילו משמעותית את הפנסיות התקציביות. 

אם העובדים היו מקבלים בדיוק את מה שהובטח להם אז – לפי הריבית ותוחלת החיים שנצפו בזמנו – סך החבות האקטוארית הציבורית לפנסיה התקציבית תצטמק בכ-20-30% לפחות. קרי, אדם שמקבל פנסיה תקציבית בסך 10,000 שקל, יקבל לאחר ההפחתה כ-7,000-8,000 שקל.

זה, אפילו לפי תבורי, צעד דרסטי שהיועצים המשפטיים באוצר טוענים שלא יוכל לעבור בבג"ץ, אך הוא מצידו מאמין שיכול לעבור. בכל מקרה זה פתרון חשוב על מנת לעורר את השיח הציבורי בנושא. 

מציע הרעיון: ליאור תבורי, בעל הפודקאסט "ערך מוסף" והבלוג "נער אוצר"

(5) העלאת גיל הפרישה (חיסכון משוער: תלוי בפתרון שייבחר)

ההמלצה הזו מתייחסת בעיקר למערכת הביטחון, ש-90% מהוצאות הפנסיה שלה היא לאנשים שטרם הגיעו לגיל הפרישה החוקי (6.5 מתוך 7 מיליארד, נכון ל-2015). הפנסיה התקציבית הרגילה, ופנסיית הגישור שבאה לפצות על הפסקת הפנסיה התקציבית, מאפשרות לאנשים בגילאי 40 עד 60 לחייהם להנות מקצבאות גבוהות במיוחד, כשהם עדיין כשירים לעבודה ופעמים רבות אף מתברגים בתפקידים בכירים בתעשייה וממשיכים לקבל משכורות נאות.

ביטול פנסיית הגישור והעלאת גיל הפרישה בצה"ל שווה לעשרות מיליארדי שקל לציבור. 

מציע הרעיון: ליאור תבורי, בעל הפודקאסט "ערך מוסף" והבלוג "נער אוצר"

(6) גביית דמי ניהול (חיסכון משוער: עשרות מיליארדי שקלים, כתלות בגובה דמי הניהול)

פתרון נוסף נוגע להטבות המיוחדות שנלוות לפנסיה התקציבית עצמה, ומגדילות משמעותית את החובות שלנו – אלה אותם דמי ניהול אפסיים, קבלת דמי הבראה וביגוד, מענקי פרישה ומענקי יובל עצומים – אם נבטל את כל אלה, שהן רק המעטפת לפנסיה התקציבית כשלעצמה – נחסוך לעצמנו עשרות מיליארדי שקל נוספים.

מה אנחנו מציעים בפועל? להתחיל לגבות מבעלי הפנסיה התקציבית הגבוהה את דמי הניהול. פנסיונרים של הקרנות הוותיקות בהסדר (שנהנות מתמיכת המדינה) משלמים 1.75%. זה סכום סביר, ובהחלט אפשר לדבר על פחות מזה. גם חצי אחוז בלבד שקול, לפי הערכות, לכ-20 מיליארד שקל בשנה!

כסף זה יכול ללכת לקרן ייעודית שתצבור כסף ומטרתה תהיה גיבוי עתידי לתשלום קצבאות.

נציין כי מבדיקת שקוף עולה כי במנהל הגמלאות שבמשרד האוצר עובדים (דצמבר 2019) 35 איש, כולם עוסקים בפנסיה תקציבית. לכל הפחות ראוי שייגבו דמי ניהול שמכסים משכורות אלו. אולי מדובר בחיסכון סמלי מתקציב המדינה, ועדיין.

מציע הרעיון: "שקוף" / צור קורן, מומחה לביטוח ופנסיה ובעל הפיד הכלכלי

(7) השכר הקובע לפנסיה התקציבית יהיה ממוצע השכר בשלוש השנים האחרונות (חיסכון משוער: סכום גדול בראייה קדימה)

עוד הצעה להפחתת החבות האקטוארית של היא על-ידי שינוי השכר הקובע את גובה הקצבה החודשית. כיום, הפנסיה התקציבית מחושבת בדרך כלל לפי המשכורת האחרונה, שהיא ברוב המכריע של המקרים הגבוהה ביותר (בצורה משמעותית) משאר המשכורות. 

עובדה זו גם מאפשרת לשחק עם המספרים באמצעות תוספות חד פעמיות והעלאה בדרגה רגע לפני הפרישה, ובכך להעלות בקלות את גובה הקצבה העתידית ברגע האחרון. בקיצור – כאשר השכר הקובע הוא המשכורת האחרונה, לא פלא שהחבות האקטוארית תופחת לממדים עצומים. 

אם נוריד את השכר הקובע, נוכל להוריד את גובה הקצבה, ובכך להוריד התחייבויות עתידיות. קורן טוען כי במידה והשכר הקובע יהיה ממוצע השכר בשלוש השנים האחרונות של העובד לפני הפרישה, כפי שכבר קורה בקרנות הפנסיות הוותיקות, יהיה קשה מאוד לבצע מניפולציה, וגובה הקצבה יצטמצם בצורה משמעותית. נדגיש שוב: כך הקרנות הוותיקות כבר מחשבות את השכר הקובע לפנסיה.

מציע הרעיון: צור קורן, מומחה לביטוח ופנסיה ובעל הפיד הכלכלי "דוקטור פנסיה"

(8) ביטול הצמדת שכר הגמלאים לשכר העובדים (גובה חיסכון משוער: לא ברור)

לטענת פרופ' מואב, לא סביר שפנסיונר יקבל העלאה בקצבה מפני שהעובדים הנוכחיים יצאו לשביתה וקיבלו העלאות שכר. מואב מספר כי בחברת חשמל קיימת לגמלאים אפשרות לעלות בדרגה (!) אחרי הפרישה, ושהקצבה החודשית יכולה לזנק משמעותית במקרים כאלה. הממונה על השכר קבע לפני כעשור כי העלות המשוערת של העלאת הדרגות הזו נאמדת ב-4-7 מיליארד שקל – שהם כרבע מההתחייבויות הפנסיוניות של חברת החשמל, הממומנות על ידי אזרחיות ואזרחי ישראל.

מואב טוען כי יש להצמיד את הקצבה למדד המחירים לצרכן, שכן כך תובטח שמירה על כוח הקנייה של הכסף. הוא אף מסתייג ואומר כי ניתן לעשות הבחנה בין קצבה תקציבית נמוכה לגבוהה, ולבצע את השינוי רק לאלה עם הפנסיה התקציבית הגדולה – מעל לשכר הממוצע במשק. 

מציע הרעיון: עומר מואב, פרופסור לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת וורוויק

בונוס: שני פתרונות אפשריים למחדל פנסיית הגישור בצה"ל

צמצום כמות הזכאים (גובה חיסכון משוער: קשה להעריך לאור היעדר מידע וחוסר שקיפות)

ועדת לוקר הציעה לבצע חלוקה בין המשרתים: הלוחמים ותומכי הלחימה (כ-20% מכוח האדם) יהיו זכאים לפנסיית גישור. שאר אנשי הקבע (כ-80% מכוח האדם) יקבלו מענק חד פעמי גדול. הרעיון הזה יכול לצמצם משמעותית את החבות האקטוארית שמייצר מנגנון פנסיית הגישור, אבל הצבא לא הסכים לקבל אותו.
לפי מירב ארלוזורוב מדה-מרקר, בסופו של דבר הושגה פשרה עם הצבא, לפיה תתחיל מגמת צמצום בכמות האנשים שזכאים לפנסיית גישור (הזכאות היא מגיל 35 – ולכן יש לשחרר יותר אנשים לפני שמגיעים לגיל הזה), וכל הממשיכים יקבלו פנסיה מצומצמת של כ-12,000 שקל בממוצע במקום כ-19,000 שקל בחודש. זאת ירידה משמעותית בהוצאות על פנסיית גישור, שייתכן וניתן להסתפק בה. למרות שהצבא התחייב לעשות זאת, ארלוזורוב סקפטית לגבי היכולת שלו לממש את ההתחייבות בפועל, ומדגישה שצריך לעקוב ולבחון האם הם עומדים בהסכם.

עידוד השתלבות בשוק העבודה במקום תשלום פנסיית גישור (גובה חיסכון משוער: קשה להעריך לאור היעדר במידע וחוסר שקיפות)

ליאור תבורי מציע פתרון פשוט ורדיקלי: ביטול פנסיית הגישור לחלוטין. לטענתו, ישנם תפקידים בודדים, אם בכלל, שלא ניתן למצוא להם הקבלה אזרחית – ואין הגיון בלספק פנסיות מנופחות לאנשים שיכולים להשתלב בשוק העבודה בקלות יחסית. לפי תבורי, למשל, מג"דים צוברים ניסיון ניהולי שיכול לשמשם כמנהלי מפעלים וחברות תעשייה, ואנשים שעבדו בנשקייה יכולים למצוא את עצמם מתפעלים מחסנים לוגיסטיים. 

אם הפתרון של ביטול פנסיית הגישור כליל הוא רדיקלי מדי, טוען תבורי, אפשר להציע במקומו לימודי תואר ראשון חינם לכל הגמלאים, כולל מלגת קיום חודשית בגובה של כ-10 אלפים שקל לאורך כל תקופת הלימודים. כך ניתן להבטיח שכל הגמלאים ירכשו מקצוע, איתו יוכלו להמשיך את חייהם ברווחה, ובמקביל לצמצם את המחויבות האקטוארית בעשרות מיליארדי שקל.

פרופ' מואב מוסיף שאין סיבה שאדם שהשתחרר מהצבא לפני גיל 50 יקבל פנסיה, במיוחד מפני שאין עדויות לקשיים יוצאי דופן בהשתלבות בשוק העבודה בקרב אנשי קבע. הוא טוען כי צה"ל צריך לשלם משכורות גבוהות, שיביאו אנשים חזקים וישמרו על צבא יעיל, במקום להשקיע בפנסיות גישור.

ח"כ עמר בר-לב ביקש להציג תמונה אחרת. לטענתו, הזכאים לפנסיית גישור משלמים מס, שיכול להגיע עד ל-50% מהקצבה – זאת בהתחשב בגובהה של הקצבה ובגובה ההכנסה הנוספת שלהם (משכר על עבודה שהתחילו לאחר הפרישה). בר-לב טוען כי באמצעות תשלום המס, חלק מהקצבה למעשה חוזר לקופת המדינה, ובמקביל, נוצר תמריץ לאנשים הללו להמשיך ולקחת חלק בשוק העבודה, לייצר תפוקות ולתרום להגדלת הפריון הנמוך שקיים בישראל (יחסית לשאר מדיניות ה-OECD). 

בר-לב הוסיף כי לדעתו יש להעניק ליוצא צבא מענק חד פעמי גדול אחד, ופנסיית גישור מגיל 60 ועד לגיל הפרישה. כך יש לאנשים תמריץ לצאת ולפתח קריירה שנייה, ויחייב אותם לחזור לשוק העבודה כמה שיותר מהר. 

זהו. תודה שקראת עד לכאן. הינך זכאי כעת לענוד חגורה שחורה בסוגיית הפנסיה התקציבית.
מילים אחרונות: הדיון על הפנסיה התקציבית צריך להתרחש לא מחר, ולא מחרתיים – אלא עכשיו, עוד היום! באפשרותך לגרום לזה לקרות: עזרו לנו דרך הפצת סדרת הכתבות הזו ברשתות החברתיות ושגרו אותה לחברי כנסת שאתם מעריכים.
  • רוצים ללמוד על מחדלים נוספים במנגנון השלטוני, וכיצד לתקנם? בקרו באתר שלנו