כמה זה עולה לנו?

אז כמה עולה לנו הפנסיה התקציבית?

קשה להבין בדיוק לאיזה סדר גדול של חובות אנחנו הולכים להיכנס בגלל הפנסיה התקציבית.

הסיבות לכך הן רבות. לפי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2016, קיימות מספר הטיות בחישוב החבות האקטוארית של הפנסיה התקציבית:

  1. באגף החשב הכללי שבמשרד האוצר יש ועדת אקטואריה שמחשבת בדיוק חובות כאלה – אבל הדיונים שלה מתנהלים ללא תיעוד וללא מסמכים שמוכיחים את נכונות החישובים. 
  2. אגף התקציבים ואגף החשב הכללי באוצר נמנעים מלהציג בדו"חות הכספיים של הממשלה ובספרי עיקרי התקציב, את יכולת המדינה לממן את החוב, ולא מציגים דרכים לעשות זאת בצורה מספקת.
  3. אגף החשב הכללי באוצר לא ניסה לחשב את החוב על בסיס הנתונים של בעלי הפנסיה התקציבית, אלא לפי נתונים של עמיתי הקרנות הוותיקות ולפי נתוני תמותה של כלל האוכלוסייה – מה שמצייר תמונה לא מדויקת.
  4. פנסיית הגישור התקציבית של אנשי הקבע בצה"ל, כמו גם עובדים נוספים במערכת הביטחון, לא נכללים בחישוב החוב של הפנסיה התקציבית. אגף החשב הכללי לא כולל את נתוני פנסיית הגישור בדוחות הכספיים של הממשלה, ולכן המספרים שמוצגים שם מוטים כלפי מטה.

האחריות לחישוב מדויק של עלות פנסיית הגישור בפרט והפנסיה התקציבית שמשולמת לעובדי המדינה היא של החשב הכללי במשרד האוצר. מי שמכהן בתפקיד זה כבר שנתיים הוא רוני חזקיהו. האחריות על ביצוע מעקב שוטף על ההוצאות על הפנסיה התקציבית וניהול הסיכון מהגידול בהוצאות הממשלה על הפנסיה, היא של הממונה על אגף תקציבים באוצר. כיום מאייש את התפקיד שאול מרידור.

רוני חזקיהו, שואל מרידור (צילום: יונתן זינדל, מרים אלסטר, פלאש 90)

אין למדינה מושג כמה אנשים באמת יקבלו פנסיה תקציבית

נכון לדצמבר 2017, לפי הדו"חות הכספיים של החשב הכללי, מספר הגמלאים מקבלי הפנסיה התקציבית עומד על 142,256 איש ואישה. מספר העובדים שיזכו בעת פרישתם לפנסיה תקציבית עומד על 83,453 איש ואישה. 

כלומר, לפי הדו"חות, קיימים בישראל 225,709 אנשים במסלול הפנסיה התקציבית. רבע מיליון, שחלקם מסודרים מעבר לגבולות ההיגיון, והכל על חשבוננו.

אבל התמונה לא מלאה. הדו"חות של משרד האוצר לא כוללים את גמלאי ועובדי מערכת הביטחון, ולא את מקבלי הפנסיה התקציבית שאינם עובדי מדינה באופן ישיר – עובדי חברות ממשלתיות, מוסדות להשכלה גבוהה ושלל גופים ציבוריים שמקבלים מימון מלא או חלקי על ידי המדינה. 

המשמעות היא שאין לנו נתונים על יותר מחצי מהאנשים שמקבלים פנסיה תקציבית.

חוב הולך ותופח

בגלל שהמעבר לפנסיה צוברת לא כלל שינויים רטרואקטיביים (כלומר לא שינה את הפנסיה למי שכבר נכנס למסלול התקציבי), אנחנו נצטרך להזרים לטובת הפנסיות התקציביות עד לשנת 2100, כאשר שיא התשולמים יהיה בערך ב-2035 (זאת לפי דו"ח מבקר המדינה לשנת 2016).

ב-2013 החוב עמד על כ-572 מיליארד שקל. ב-2016 הוא יתפח לכדי 667 מיליארד שקל בקירוב. ב-2017 הגענו לחוב של כ-688 מיליארד, וב-2018 כבר מדובר על סכום מטורלל של 761 מיליארד (או 754 מיליארד, תלוי את מי שואלים). הדו"ח האחרון מצמצם את החוב עבור רבע מיליון הישראלים שזכאים לפנסיה ל-708 מיליארד שקל, אך התמונה נותרת עגומה למדי.

כמה הסכום הזה גדול? תקציב המדינה כולו עומד על פחות מ-500 מיליארד שקל.

ואם זה לא מספיק, החבות של הפנסיה התקציבית מוטה כלפי מטה באופן משמעותי, כי היא לא כוללת שתי אוכלוסיות משמעותיות, שמהוות כאמור כמחצית מהזכאים לפנסיה תקציבית: 

  1. האוכלוסייה שמקבלת פנסיית הגישור – כי הנתונים אודות גובה הפנסיה והיקפיה לא נחשפו (ההשערה כי כי מדובר על יותר מ-250 מיליארד שקל, סכום שיעלה כל עוד ממשיכים לתת אותן). בצירוף החובות המשוערים של פנסיית הגישור לחובות הפנסיה התקציבית, נגיע ליותר מטריליון שקל של חובות ציבוריים.
  2. האוכלוסייה שמקבלת פנסיה תקציבית אך מועסקת על ידי מה שמוגדר כ"גופים נתמכים" – כל אותם גופים ציבוריים שהמדינה מסבסדת במידה כזו או אחרת, כמו חברת החשמל, אוניברסיטאות, חברות ממשלתיות ועוד. אין הערכה לסכום שמשולם לגופים הללו עבור הפנסיות התקציביות.

זה פסיכי.

צפו במספרים משתנים מדי שנה

ניר סמילגה הכין לנו תצוגה אינטראקטיבית שתעזור לכם להבין את ההיקף הבלתי נתפס של ההוצאות על הפנסיה התקציבית שתופחות עם השנים. תוכלו לדפדף בין השנים, ולחפור בהוצאות עד הרמה המפורטת ביותר ולהבין מה היינו יכולים לעשות עם הכמות האדירה של הכסף הזה.

לחצו על התמונה לצפייה בתצוגה אינטראקטיבית

וזה לא נגמר

בזכות אורך החיים שעולה והמשך יציאתם של גמלאים זכאי פנסיה תקציבית לפנסיה, התשלומים שלנו למימון הקצבאות צפויות ללכת ולעלות. ב-2013 הצפי היה שנסיים לשלם את כל החובות עד 2070, אולם היום כבר מדובר על שנת 2100 ואף יותר – הבדל של 30 שנה במועד האחרון לפירעון.

כלומר, כל אחד ואחת מכן קוראים יקרים, כנראה תמותו, לפני שנסיים לממן את ההטבות לדור שמעלינו. וכל זה, מבלי שנהנה מתנאים דומים בעצמנו.

משמעות הדבר היא תשלום של כ-18-36 מיליארד שקל כל שנה. עד סוף שנת 2019 נשלם 22 מיליארד שקל בשנה. השיא צפוי להגיע ל-38.2 מיליארד שקל בשנת 2039 (לפי דוח החשב הכללי).

כמה יוצא מהכיס של כל אחד ואחת מאיתנו? לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2016 היו בישראל כ-2.02 מיליון משפחות. עכשיו בואו נדמיין שהחוב הזה הוא בעצם כסף שיש למדינה לחלק לכל משפחה בישראל. טריליון שקל (זה 12 אפסים!) חלקי 2 מיליון משפחות הם 500 אלף שקל בסך הכל – חצי מיליון שקל לכל משפחה.

זה בעצם החוב שיש לנו. וזה למעשה מה שכל משפחה (בממוצע, זה יוצא מכספי המיסים) שילמה, משלמת, ותמשיך לשלם לאורך העשורים הקרובים. בחודש משק בית ממוצע משלם בחודש יותר מאלף שקל

זה כסף שיוצא מכיסינו, עבור קבוצת אנשים שלא טרחה להפריש לפנסיה עבור עצמה, ונבחרי הציבור לא יודעים מאיפה להביא תקציבים.

מה אפשר היה לעשות עם הכסף?

תקציב המדינה לשנת 2019 עומד על כ-500 מיליארד שקל לרבות החזר חובות, לפי מסמך הצעת התקציב לשנת 2019 של משרד האוצר. ההוצאות הצפויות בשנה זו על קרנות הפנסיה וכל הנלווה להן עומדות על כ-18 מיליארד שקל. סכום זה ככל הנראה איננו כולל את פנסיות הגישור שהנתונים אודותיהן, כאמור, אינם נגישים.

מה אפשר לעשות עם 18 מיליארד שקל (כל שנה!), במקום לשלם לקרנות הפנסיה התקציבית? 

כמה הצעות:

  • אפשר כמעט לשלש את תקציב בתי החולים הממשלתיים הכלליים ובתי החולים הממשלתיים לבריאות הנפש, ובאקסטרה שיישאר אפילו להצליח להקים בית חולים חדש בנגב, בעלות של כ-900 מיליון שקל.
  • להגדיל פי 3.6 את התקציב של הרשות לזכויות ניצולי שואה, שמסתכם כיום בכ-5 מיליארד שקל. אם נחלק את התקציב הזה בין ניצולי השואה שחיים כיום – כל אחד ואחת מהם יקבלו בשנת 2019 יותר מ-100 אלף שקל.
  • אפשר לשלש (ועוד קצת) את תקציב פיתוח התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, שעומד כעת על 7.7 מיליארד שקל.
  • אפשר להגדיל פי 4 את תמיכת משרד הפנים ברשויות המקומיות, שעומדת על כ-5.6 מיליארד. דמיינו אילו פרויקטים תוכל העירייה שלכן לקדם למענכן עם תקציב כזה.
  • או פשוט להשאיר לכל משפחה 1000 שקל יותר בכיס בכל חודש – ושכל אחד ואחת ישתמשו בכסף הזה כאוות נפשם.

אפשר להמשיך להפליג בדמיון, אבל הנקודה ברורה. מדובר בסכומים אסטרונומיים שיסייעו לכלל הציבור – ולא לקבוצה קטנה.

אגב, אם ברצונך לקבל עוד נתונים – משרד האוצר השיק מערכת בשם "פיסקלי דיגיטלי" שהיא קלה לתפעול ואינטואיטיבית, ומראה את המספרים נטו. עוד ממשק מגניב הוא מפתח תקציב של הסדנא לידע ציבורי – שמנגיש את הנתונים הללו באמצעות אינפוגרפיקה מרהיבה.

חשוב להדגיש – כפי שכתבנו בפתיחה: המטרה שלנו איננה לבטל את הפנסיה התקציבית ולהותיר גמלאים נטולי קצבה. מגיע לכל אחת ואחד להזדקן בכבוד, ולא בעוני. אלו שפרשו במאה הקודמת, וגם מי שיפרוש במאה הנוכחית ונטול פנסיה תקציבית. מטרת התחקיר היא לשקף ולדון בסכומי הכסף שאנחנו מוציאים ולפתוח פתח לשאלות אודות סדרי העדיפויות המצויים והראויים בחברה. 

אפשרי, ואף מחויב המציאות, לטפל בפנסיות המופרזותאז למה לעזאזל אף אחד לו נוגע בהן? בזה נטפל אנחנו בפרק הבא. וגם נחקור: אילו חברי כנסת רק החריפו את הקטסטרופה והעניקו למקורבים שלל הטבות פנסיוניות?