אז אמנם הכניסה לגן העדן של מקבלי הפנסיה התקציבית נעצרה לפני כ-15 שנה. אלא שהיא לא בוטלה רטרואקטיבית. כתוצאה, ממשיכים להנות ממנה מאות אלפי אנשים. חלקם, זוכים לפנסיות שמנות במיוחד.
אליצפן רוזנברג, כתב ועורך ב-ynet שעסק רבות בנושא הפנסיה התקציבית, סיכם כמה מההטבות המשמעותיות ביותר שהם מקבלים – הטבות שאנחנו לא נקבל לעולם (אבל נשלם עליהן):
דמי הניהול – הזכאים לפנסיה תקציבית לא משלמים דמי ניהול על פנסיה (משום שהיא איננה מנוהלת. הכספים לא מושקעים בשום מקום).
כמה אנחנו משלמות במסלול הפנסיה הצוברת? עד 6% על הפקדות חדשות שנכנסות לקופה, ועד 0.5% מהסכום הכולל של החיסכון בקופה שכבר נצבר. שלל עיתונאים כלכליים בגלובס, דה מרקר וכלכליסט כינו לאורך השנים את דמי הניהול שלנו "הרוצח השקט" – משום שהם עלולים לחסל יותר מרבע מהכספים שחסכנו לפנסיה.
ודאות בגובה הקצבה המינימלי – אנחנו, בעלות הפנסיה הצוברת מפרישות את אותם 6% משכרנו מדי חודש עבור הפנסיה העתידית, ללא שום ערבות לכמות הכסף שנקבל ברגע הפרישה.
במנגנון הפנסיה התקציבית, לעומת זאת, יש ודאות מלאה בנוגע לקצבה החודשית שיקבלו הגמלאים. יותר מזה, אם תהיינה הפתעות – הן יהיו לטובה.
סכום הקצבה יכול לעלות ולא לרדת – הקצבה הפנסיונית של עובדים רבים המשיכה לעלות גם לאחר פרישתם כי היא הוצמדה לשכר העובדים שטרם פרשו. הצמדת הקצבה לשכר נועדה למנוע שחיקה של הערך שלו – זאת אומרת, למנוע מצב שבו כעבור כמה שנים הקצבה תהיה שווה פחות. לפני כן הקצבה הייתה צמודה למדד המחירים לצרכן, שנמצא בירידה בשנים האחרונות. אם המצב היה כך גם היום – הקצבה הפנסיונית הייתה יורדת. כך הצליחו הפנסיונרים במסלול הפנסיה התקציבית לחמוק מהגזרה של צמצום הקצבה שלהם, וגם לדאוג לכך שימשיכו לנפח אותה.
בפועל, זה אומר שאם העובדים קיבלו העלאה, כך גם הגמלאים. המשפט הזה לא ייאמן, אז אנא קראו אותו שוב.
דמיינו שעובד צעיר מכן באותו מקצוע פורש כמה שנים לאחר מכן עם שכר גבוה יותר – ושזה היה משליך על הפנסיה שלכן ומגדיל אותה.
אבל בפנסיה שלך זה לא יקרה לעולם. הסיבה שחלק מאזרחי ישראל כן ממשיכים לקבל את ההטבה הזו היא משום שפוליטיקאים חלשים נכנעו לאורך השנים לקבוצות לחץ וחיווטו לטובתם את המערכת.
ההסדר של הצמדת הקצבה לשכר העובדים נפסק רק בשנת 2008. למה? לא מסיבות טובות. הגמלאים הבינו שבשיטה הזו העלאת הפנסיה שלהם תלויה בהעלאת השכר, וחיפשו דרך אחרת לוודא שהקצבה תמשיך לגדול גם מבלי העלאת שכר למאות אלפי אנשים נוספים. בהסכם החדש שנקבע בין ההסתדרות לאוצר בשנת 2009, נקבע כי הקצבה תתעדכן בכל תחילת שנה אזרחית, בצמוד למדד המחירים לצרכן – שבודק באופן חודשי האם מחיר המוצרים שאנו קונות עלה או ירד.
האם המהלך הזה הועיל לגמלאים בעלי הפנסיה התקציבית? לא נכנס לעומק הדיון (אבל המעוניינים להעמיק יוכלו למצוא מסמך מצוין של הכנסת בנושא) אבל יש נקודה אחת מרגיזה במיוחד: בהסכם נקבע שאם המדד יורד הקצבה של הגמלאים לא תפגע. בעצם, הקצבה יכולה רק לעלות. שאר בני התמותה? הפנסיה שלנו חשופה לסיכוני שוק ההון.
ניפוח לפי שכר אחרון – אצלנו? כל חודש מופרש סכום מהשכר הנוכחי באותו חודש.
אצלם? החישוב של הקצבה החודשית בפנסיה התקציבית (עד 70% מתוך השכר) נעשה לפי התלוש האחרון לפני הפרישה. השכר הזה כמובן יהיה הגבוה ביותר (במגזר הציבורי), והוא היחיד שמכריע. ויש גם פקידים כמו שי ניצן שיצליחו לנפח השכר אפילו אחרי הדקה ה-90 (פירוט בהמשך התחקיר).
דרגת פרישה – אם העובד פרש בגיל 60 ומעלה (או פרש מסיבות בריאותיות קודם לכן), הממונה עליו יכול להמליץ להעניק לו דרגת פרישה, קרי, העלאה בדרגה (לפי קריטריונים המפורטים כאן) שמשמעותה תוספת שעשויה להעלות את שכרו בעוד 7-15%!
הפרשת עצמית לפנסיה – כפי שהסברנו, עובדים הזכאים לפנסיה תקציבית לא הפרישו ולו שקל אחד עבור הפנסיה העתידית שלהם. כלומר: הנטו שלהם מהמשכורת בכל חודש גבוה יותר משל עובד רגיל.
ב-2004 הם החלו להפריש 1%, וב-2005 סוף סוף נקבע בחוק כי גמלאי הפנסיה התקציבית יפרישו 2% משכרם החודשי. ועדיין – זו הטבה עצומה: החוק קובע כי שאר הציבור יפריש 6% משכרו החודשי!
כפי שמצוטט בדו"ח מבקר המדינה 2016: "מן הראוי שחובת השתתפות מסוימת בעלות הפנסיה תחול על העובדים ונושאי המשרה האמורים לקבל קצבה מהקופה הציבורית כפי שחובה זו חלה על מי שמבוטח בהסדר פנסיה צוברת". איך אפשר שלא להסכים?