מה זו בכלל פנסיה

קודם כל ניישר קו

המדינה מכריחה את כולנו לחסוך לפנסיה, לעת זקנה. זה הגיוני. אלולא החיסכון, היינו עלולות ועלולים להגיע לגיל בו נצא לפנסיה כמעט בחוסר כל, ולהפוך לנטל על משפחותינו ועל שאר משלמי המסים. הפנסיה נועדה לשמש מקור הכנסה עיקרי לאחר פרישה כדי לאפשר להחזיק ברמת חיים דומה לזו שהייתה לפניה. להזדקן בכבוד.

איך התחילה הפנסיה המודרנית?

במאה ה-19 עלו תנועות חברתיות באירופה שדגלו ברעיונות מהפכניים לערעור הסדר החברתי הקיים. באותה תקופה שלט על גרמניה אוטו פון ביסמארק, מדינאי מפולפל שכונה "קאנצלר הברזל".

אוטו פון ביסמרק

בסוף המאה, הוא החל לזהות את הסכנה שבמרידה סוציאליסטית להמשך כהונתו, והחליט לשלב חלק מרעיונותיה כדי לרסק את הפוטנציאל למהפכה אליה שאפו המורדים. וכך, למעשה, נוסדה מדינת הרווחה.

ביסמארק כונן הסדרים משפטיים הדואגים להכנסותיהם של המבוגרים שאינם יכולים לעבוד, לפיהם, כל עובד שהגיע לגיל 65 יקבל קצבה חודשית ויוכל לפרוש משוק העבודה. תוחלת החיים בגרמניה דאז, ללא תמותת תינוקות, הייתה 70-72 שנה (ולשוק העבודה נכנסו בגיל יותר מוקדם מהיום). כלומר, החיסכון שנצבר במשך יותר מארבעים שנות עבודה, שימש את הפורשים ב-5-7 השנים האחרונות לחייהם. מבלי להיכנס לחישובים מסובכים שכוללים ריבית ואינפלציה יוצא שעל כל (בערך) 8 שנות עבודה העובד היה צריך לחסוך לשנת חיים אחת.

זו הייתה כנראה השקת הפנסיה בתצורה אותה אנו מכירים היום. היא הספיקה להשתכלל מעט, אך העקרונות נותרו זהים. השינוי העיקרי שהתרחש הוא דווקא דמוגרפי: בתקופת ביסמארק אנשים בקושי ניצלו את הטבת הפנסיה מפני שחלק גדול מהאוכלוסיה לא הגיע בכלל לגיל פרישה, אך כיום נרשמת עלייה מתמדת בתוחלת החיים ושיעור גבוה של אוכלוסייה זקנה. לכן, חשיבות החיסכון לגיל הפרישה רק הולכת וגוברת.

נהוג לכלול את הפנסיה כאחד משלושת מקורות ההכנסה העיקריים לגיל הפרישה. אפילו דו"ח מבקר המדינה משנת 2016 השתמש באותה חלוקה:

  1. תשלומי רווחה: משולמים על ידי המדינה לכל אדם באופן אוניברסלי, ללא תלות בהכנסותיו לאורך החיים (לעתים יש צורך בתושבות קבע למספר שנים כתנאי לקבלת התשלומים). בישראל, המוסד לביטוח לאומי משלם קצבאות זקנה המהוות את תשלומי הרווחה (מוסד שעלול לפשוט רגל בעוד כעשרים שנה, אגב).
  2. חיסכון פנסיוני מעבודה: הפנסיה. מסלול חיסכון לגיל פרישה הנשען על הרקע התעסוקתי של הגמלאי, בהתחשב בנתונים כמו ותק וגובה השכר. בישראל, חיסכון פנסיוני מעבודה יכול לבוא לידי ביטוי בצורת קרנות הפנסיה או בצורת מסגרות הפנסיה התקציבית, וכיום הוא מוגדר כחובה לשכירים ולעצמאיים כאחד.
  3. חיסכון פרטי של משקי הבית: נכסים שנצברו ונשמרו באופן עצמאי.

שני סוגי פנסיה - אחת עבור רוב האנשים הרגילים, והשנייה עבור ברי המזל

פנסיה צוברת 

במודל הזה כמות הכסף שנקבל עם הפרישה נקבעת על ידי הפרשות חודשיות של המעסיק ושל העובד לקרן הפנסיה בתקופת העבודה. הגוף המנהל את הכספים גובה עמלה בצורת דמי ניהול, והסכום הסופי (שממנו תגזר הקצבה החודשית) ישתנה לפני הצלחה או כישלון בהשקעת הכספים לאורך השנים. 

יש סיכונים – לטוב ולרע – שכן הכספים מושקעים בשוק ההון עד הפרישה. 

פנסיה צוברת, כשמה כן היא – מגיעה מכספים שאני צוברת בעצמי ובעזרת המעסיקים שלי עבור אני העתידית. זהו סוג הפנסיה שככל הנראה יש לכן, הקוראות..

פנסיה תקציבית

במודל הזה הקצבה שנקבל מדי חודש לאחר הפרישה לא קשורה לכסף שחסכנו כשעבדנו, אלא נקבעת לפי זכויות שמגיעות לעובד מראש.

הן הפנסיה התקציבית והן הקרנות הוותיקות מבוססות זכויות הוותק, אהובות מאד על הזכאים להן. אין סיכונים ואין דאגות.

הפנסיה התקציבית הייתה אקסקלוסיבית לעובדי מדינה עד תחילת שנות האלפיים. כמו שכבר הבנתם, מי שנהנה ממנה בעבר ממשיך ליהנות מקצבה חודשית, על חשבון המדינה, עד יום מותו. חשוב לציין – בעלי הפנסיה התקציבית כמעט ולא חסכו את הכספים המשמשים וישמשו לתשלום שלה לאורך השנים – אלא קיבלו את הכסף על חשבון המדינה.

איך זה עובד? במרבית המקרים, כל שנת עבודה זיכתה את העובד בצבירה של 2% מהשכר, עד לתקרה של 70% (קרי, עד לתקרה של 35 שנה). המשכורת ממנה מחושבת הפנסיה היא זו האחרונה שהרוויח העובד. 

למשל, עובדת במשרד האוצר עם ותק של 25 שנה, תקבל 50% מהשכר האחרון שלה (שהוא גם הכי גבוה בקריירה שלה). נניח והשכר האחרון היה 20,000 שקל – הקצבה החודשית של הגמלאית תהיה 10,000 שקל מרגע פרישתה ועד ליום מותה.

זו רק ההתחלה

בהמשך התחקיר נפרט כיצד עובדים בשלל קבוצות לחץ מצאו דרכים לקבל פנסיות מוגדלות ללא סיבה – על חשבוננו

כאשר הם מתוארים בעיתונות הכלכלית, המאבקים הללו נשמעים לנו בדרך כלל לא רלוונטיים – מתואר כיצד עובדים שונים מנסים לשנות את "נוסחאות ההצמדה" ואת "חישוב הוותק".

אך ודאי לא יפתיע אתכם לגלות שמאחורי הביטויים המשעממים הללו, מסתתרים סכומי עתק. כל רבע אחוז שווה לעובדים עם הפנסיה התקציבית כסף רב מדי חודש – ושווה להם ללמוד, להבין, להתאגד ולהילחם עבור זה. הציבור הרחב? רובנו עסוקים ביומיום ולא שמים לב לכספים שנשפכים לנו מהכיס דרך מיסים לא צודקים שמרוששים אותנו.

אפשר להבין את העובדים – כל אדם רוצה למקסם תנאים. 

אפשר להבין אותנו שלא נלחמנו עד כה בנושא – זה נשמע מסובך יותר מתורת הקוואנטים.

אבל אי אפשר להבין את הפוליטיקאים שמאפשרים לשדוד את הדור שלנו ולא מחמיצים הזדמנות להתקפל כל פעם שמגיעה קבוצת לחץ חדשה ודורשת עוד הטבות.

אמנם, כבר נחסמה האפשרות להכניס עובדים חדשים למסלולי הפנסיה התקציבית, אולם, כפי שנראה – זה עדיין משפיע על כל אחת ואחד מאיתנו, על ילדינו ועל יוקר המחיה בצורה דרמטית. וזה ימשיך להשפיע – לפחות בשבעים השנה הקרובות. 

בפרק הבא נבין יחד: איך בכלל נולדה הפנסיה התקציבית – רעיון יפיפה בבסיסו – ואיך צעד אחר צעד היא הפכה לקטסטרופה?