הבעיות שמצא מבקר המדינה במשרד החינוך

בפרק השני בתחקיר מבקר המדינה התמקדנו בדוחות ביקורת על משרד החינוך. ביקשנו מהמשרד עדכון על תיקון הליקויים במרץ 2019 ומרץ 2020 ובדקנו מה השתנה. כיצד נכשלה רפורמה גדולה עד שהמבקר החל לעסוק בזה,  איך נתנו לרשת חינוך חרדית להפר הסכמים  ובעיקר, למה קריאת דו"ח פנימי של המשרד הובילה אותנו לתנומת צהריים עמוקה ולמה זה מצביע דווקא על חשיבות משרד מבקר המדינה

כדי להבין את הפעילות של מבקר המדינה בשטח, בחרנו לבחון לעומק את הטיפול במשרד אחד, משרד החינוך, בעשור האחרון. העמקנו בארבעה דו"חות מהשנים האחרונות ופנינו למשרד החינוך בשני מועדים שונים בהפרש של שנה, מרץ 2019 ומרץ 2020, כדי להבין כיצד הליקויים מטופלים, או במילים אחרות, להבין אם מישהו מתייחס בכלל לדו"חות המבקר. עבודה שבימים שבשגרה אמור לבצע משרד החינוך.

בכל סיכום נציג את עיקר ממצאי הדוח, את המעקב שעשינו אחר הטיפול בליקויים על ידי משרד החינוך, את הדיונים שהתקיימו בוועדה לביקורת המדינה וכן דוח מעקב של משרד רה"מ, בהמשך תוכלו לעיין גם בשאר הדוחות המסודרים באופן כרונולוגי.  

מתשובות המשרד למדנו שהמשרד כן לוקח את דוחות הביקורת ברצינות אך מתמהמהה ביישום של חלק מהסוגיות. תוכנית הלמידה המשמעותית מצד אחד מתקדמת ומתפתחת אך מצד שני עדיין אין אפיון ברור לתפקיד המפקח. הביקורת על גני אגודת ישראל עדיין קיימת אך מספר ישיבות הוועדה המלווה ירד משלוש ישיבות בשנת 2018 לשניים בלבד בשנת 2019. כל הפרטים המלאים והטרחניים בכתבה. תודה לדוברות משרד החינוך שעבודתם המקצועית אפשרה לנו לבצע את הבדיקה.

כישלון הרפורמה שהייתה צריכה להיות ספינת הדגל של מערכת החינוך (מאי 2018, 68 ג') – הלמידה המשמעותית

שר החינוך לשעבר, שי פירון, ביקש לפתח ולהעמיק את "הלמידה המשמעותית" ולהפוך אותה למטרה אסטרטגית של כלל מערכת החינוך. כלומר, ללמד דרך חוויה וחקר ולא באמצעות שינון החומר.

באמצע 2013 הטיל השר לשעבר על הנהלת משרד החינוך לבנות תוכנית עבודה שתתורגם לפעולה מעשית ותחייב את כלל המערכת. זוהי רפורמה שהייתה אמורה לשנות את מהות מערכת החינוך: מעבר משינון חומר להטמעת תהליכי למידה עצמאיים וקבוצתיים. 

שר החינוך התחלף אמנם וממשיכו יכול היה לבטל את הרפורמה, אבל במפתיע גם שר החינוך הקודם, נפתלי בנט, התחייב לאמץ את רפורמת הלמידה המשמעותית. והוא לא סתם התחייב, הוא אפילו התחבר אליה במישור האישי מימיו בבית הספר ומצאנו קטע שבו הוא מתאר דרך זיכרון אישי מהי למידה משמעותית:

בשורה התחתונה מצביע המבקר על שורת בעיות שמנעו מהתוכנית להתרומם:

1. אי תכנון לפני היציאה לרפורמה: השר לשעבר האיץ את התהליך אך המערכת לא הייתה מוכנה לכך.
2.  היעדר תמונת מצב עדכנית לגבי כל אחד מבתי הספר: במשרד החינוך לא טרחו לבדוק היכן עומד כל אחד מבתי הספר לפני היציאה לדרך. במילים אחרות, רצו קדימה בלי לבדוק היכן נקודת הזינוק. 
3.  אי הסכמה על מושגי היסוד וסוגיות אסטרטגיות מרכזיות: המשרד לא רתם את כלל בעלי העניין לפני שיצא לדרך. בנוסף, הגישה הייתה שפועלים בכל בתי הספר ובכל שכבות הגיל, במקום לפעול באופן הדרגתי. 
4.  חוסר סמכות של ועדת ההיגוי: קידום הרפורמה כולה נשען על אישה אחת, מנכ"לית המשרד, מיכל כהן. כהן עזבה לפני קרוב לשנתיים וכיום אין מי שינווט את הרפורמה. ועדת ההיגוי התמוססה כבר ב-2015 ללא החלטה מסודרת וללא הסבר.
5.  גרף למידה שלא זז: בתהליך ההטעמה לא בוצע תהליך למידה שמטרתו לשפר את ההטמעה. גם אם החלו בתהליך למידה משמעותי בכיתות הנמוכות, הוא התפוגג בכיתות גבוהות יותר.
6. אי מתן הכשרה למורים ולמנהלים: לצוות שאמור היה להטמיע את הרפורמה חסרו הכלים המתאימים.

המשרד לא פסל את המשך הטעמת הרפורמה והסביר מדוע כשל: "יישום רפורמה בכלל ורפורמה פדגוגית בפרט מלווה באי הסכמות והתנגדויות, בייחוד כאשר אחד השינויים המרכזיים העומדים בליבה של הרפורמה, שינוי דרכי הוראה, למידה והערכה, מחייב גם שינוי תודעתי וביצועי של פרקטיקות הוראה מאחורי דלת הכיתה".

עוד צויין כי "המנכ"ל המכהן מר שמואל אבואב זיהה את אי הבהירות בנוגע למושגי היסוד. לשם כך הוא קיים ביוני 2017 דיון הנהלה בנושא ובסופו ציין כי 'מעבר המערכת ללמידה משמעותית חסר בהירות וקונקרטיזציה'… עמדת המנכ"ל הנוכחי הדגישה את הקושי לקדם את הלמידה המשמעותית בהיעדר הבהרה והסכמה בנוגע למושגי היסוד של הרפורמה".

בוועדה לביקורת המדינה טרם התקיים דיון בנושא ובדו"ח המעקב שאמור לפקח על תיקון הליקויים מצאנו משפט אחד שמתייחס לנושא: "המפקחים (מפקחי משרד החינוך, ע"ב) הכוללים מקיימים ועדות מלוות פעמיים בשנה. במסגרת זו הם מרכזים את המעקב והליווי של ביה"ס בתחום הלמידה המשמעותית וכן את קידום יעדי המשרד בשיתוף נציגי רשויות והורים". 

אז פנינו למשרד החינוך בשאלות העוסקות ברפורמה. מהתשובות נראה שדו"ח המבקר אכן דחף את המשרד לבצע כמה מהלכים שאת פירותיהם נראה, במידה ויהיה מעקב, בשנים הבאות.

ביקשנו לדעת אם נבנתה תוכנית הטמעה מתוקנת לרפורמה, מהם צעדי ההתקדמות ומה הצפי המשוער לסיום הטמעתה, את התשובות המפורטות הבאנו לפניכם עם השוואת ההתקדמות בין שנת 2019 ל-2020

בחינוך היסודי, קובע המשרד, ההטמעה תחל בכניסה לכיתה א' ויקבעו מרחבי למידה, פינות יצירה וחקר, בשלב הראשון כהמלצה ובהמשך כהנחיית חוזר מנכ"ל. לטענת המשרד התהליך החל בקרב 500 תלמידים ויתרחב בהמשך גם לכיתה ב'. מעקב אפקטיבי יהיה כזה שיבחן את מידת התרחבות הפיילוט, יבדוק את רשימת בתי הספר המשתתפים ויערוך בקרה נקודתית באותם מקומות.

עוד מציג המשרד תיק מורה מקוון, מהגן ועד י"ב, אשר אמור לשמש עזר למורים. 

המשרד מצהיר גם על הקצאת משאבים להטמעת הלמידה המשמעותית ובשנה האחרונה תיקצב עיצוב מחדש של חללים בבתי הספר להטמעת התוכנית. לאחר פתיחת שנת הלימודים חשוב לבדוק אילו בתי ספר קיבלו את ההקצאה ומה הסכומים שהושקעו.

שאלה נוספת ששאלנו את המשרד נוגעת להערת המבקר כי ועדת ההיגוי התפרקה. שאלנו אם ועדת ההיגוי להטמעת הלמידה המשמעותית הוקמה מחדש, אם ניתנה לה סמכות, מי החברים בה והאם ניתן לראיין אחד מהם.

מהמשרד נמסר כי "הוקמה ועדה ברמה הארצית, שותפות לה שתי מפקחות ושתי מדריכות ארציות מהאגף היסודי. במקביל בכל מחוז פועל צוות שעוסק בלמידה המשמעותית. לוועדה זו יש נציגוּת גם במחוזות, ולצידה ועדות מלוות בבתי הספר". 

מאחר שהמבקר ציין שהמשרד לא דאג להכשיר את צוות הוראה שאלנו אם נבנתה תוכנית הכשרה חדשה למורים ולמנהלים וכיצד היא מוטמעת בבתי הספר לחינוך. 

2019: המשרד טוען כי ועדת מומחים שעתידה לסיים את עבודתה אמורה להגיש המלצות ותוכנית עבודה למל"ג כדי להטמיע את תוכנית ההכשרה למורים. 

2020: התוכנית טרם אושרה במל"ג. מהמשרד נמסר לנו: המתווה טרם אושר. הוא מצוי בשלבי אישור במל"ג.

בשורה התחתונה, לפחות את העניין הזה נראה שהמשרד לוקח ברצינות רבה. הנושא ישב על שולחן המשרד שנים ולפחות כרגע, לאחר התערבות מבקר המדינה, החל להאיץ את עבודתו בתחום. מאחר שלדעתנו מדובר בשינוי מהפכני בדרכי הלמידה אנחנו נמשיך לעקוב אחר ההטמעה ונבקש עדכון באמצע שנת הלימודים. מי יודע, אולי תהיה ועדה לביקורת המדינה שתנג'ס גם.

לא תמיד המשרד מאמץ את הביקורת. כך לדוגמה בביקורת על עבודת המפקחים בבתי הספר החליט המשרד שדרך הביקורת לא משקפת את המציאות בשטח (מאי 2017, 67 ב') אבל למרות זאת פעל לתיקון הליקויים.

הפיקוח בבתי הספר מתבצע, בין היתר, באמצעות מפקחים כוללים הפועלים בכל מחוזות המשרד לפי שלבי החינוך וזרם החינוך, וכן בחינוך המיוחד. בשנת הלימודים התשע"ו (2015־2016) פעלו במחוזות המשרד 230 מפקחים.

המבקר הצביע על בעיה בניהול הפיקוח על בתי הספר משתי סיבות עיקריות: אין למפקחים הגדרת תפקיד ברורה, יש עומס רב וריבוי מנהלים מעל המפקח. 

הביקורת בוצעה באמצעות שאלונים שנשלחו למפקחי משרד החינוך. משרד החינוך התנגד הן למתודולוגיה והן לביקורת. 

בין היתר כתב המבקר כי ישנו עומס רב על המפקחים: משרד החינוך קבע שתקן מפקח הוא 1 ל־25 בתי ספר ובמחוז צפון ודרום 1 ל־20 אבל המפתח הזה לא מתחשב במאפיינים נוספים כמו גודל בית הספר ומאפייני האוכלוסייה. המפקחים מקדישים מעט מאוד מזמנם לקשר עם בתי הספר עצמם ולכן לא מצליחים להוביל תהליכי עומק כמו רפורמת הלמידה המשמעותית.

בנוסף כתב המבקר כי אין הנחיות עבודה מסודרות למפקח: תפיסת העבודה נזילה מאוד וקשה למדידה. למשרד החינוך יש הנחיות שונות המקובצות בחוקים או בחוזרי מנכ"ל אך לא מסמך אחד שמאגד ומתכלל את תפיסת עבודת המפקח.

וריבוי מנהלים: מעל המפקח ישנם מספר גורמים כמו הרשות המקומית, משרד החינוך ורשת החינוך (אם קיימת). לכל אחד מהם יש דרישות שונות וסדר עדיפויות אחר. 

משרד החינוך דחה את טענות המבקר, את הביקורת על שיטת העבודה ואת טענות דרג הפיקוח. לטענתו: "לא מעט מדוח הביקורת מתבסס על אמירות של מפקחים שלעיתים אינן תואמות את מדיניות המשרד, את הנהלים שלו, את החוק או את התקנות שהותקנו מכוחו. יצוין כי נוכח עמדתו זו דחה מטה המשרד את מרבית ממצאי הביקורת שהועלו בדוח ואשר נסמכים על נתוני השאלון ועל הדיווחים הכוללים של המפקחים במחוזות".

מבקר המדינה, בתשובה לטענות, לא מתעקש ומציע למשרד החינוך לשבת עם דרג הפיקוח כדי להבין את הפער בין טענת המפקחים לבין טענות המשרד.

שאלנו את המשרד אם אכן בירר את טענות המפקחים בדוח (מאי 2017, 67 ב'). המשרד מסר כי "הוקם במשרד צוות משימה להגדרת תפקיד המפקח בראשות מנהלת מחוז צפון, הד"ר אורנה שמחון. הצוות נדרש לאפיין את מרכיבי התפקיד של המפקח ולמקד את תפקידיו בתחומים שבהם יש לו מומחיות מקצועית ופדגוגית.

בימים אלו נבדקת עם נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר ההתכנות ליישום ההמלצות".

ואכן בדו"ח של משרד רה"מ נראה כי חל שיפור. אלו החלקים הרלוונטיים:

האחראית על הפיקוח היא המשנה למנכ"לית שבמסגרת תפקידה "מתכללת את עבודת הפיקוח בהקשר להכשרה ופיתוח מקצועי באמצעות מפקחי המחוז. זהו פורום הנפגש בקביעות ובו נדונים, בין היתר, תפקידי הפיקוח הכולל, ואופני הטמעת המדיניות במחוזות השונים. בכל מחוז נבנים כלים המותאמים למאפייני המחוז". עוד נכתב כי על המפקח ללוות בתי ספר מתקשים שקיבלו ציונים נמוכים במיצ"ב.

עם זאת הגדרת תפקיד מדוייקת טרם יושמה. ועדת שמחון הגישה את המלצותיה להגדרת תפקיד המפקח והציגה אותן למנכ"ל משרד החינוך. המנכ"ל הנחה לפעול ליישום הדוח "בהתאם לסדר העדיפויות של המשרד ובכפוף למשאבים שיוקצו לשם כך מהאוצר". 

הפתיע אותנו: למרות שמשרד החינוך בעט את תהליך הביקורת, הוא פועל לתיקון הליקויים שנמצאו. ביקשנו את מסמך אפיון התפקיד במרץ 2020 אך הוא טרם גובש. מהמשרד נמסר: "המשרד מינה וועדה אשר יושבת על המדוכה ומגבשת את המרכיבים של תפקיד המפקח הכולל והמתכלל.

אבל משרד החינוך מורכב גם משברי זרמים. לדוגמה, עמותה שמנהלת את רשת הגנים של אגודת ישראל. העמותה מנוהלת באופן כושל ולאחר שנבנתה לה תוכנית הבראה כשלה המדינה בפיקוח עליה ולמרות זאת הרשת קיבלה הזדמנות נוספת (מאי 2018, 68 ג').

רשת גני הילדים של אגודת ישראל מפעילה גני ילדים ברחבי ישראל עבור הציבור החרדי אשכנזי והיא מוסד חינוך המוכר על ידי משרד החינוך. בשנת הלימודים תשע"ח (2017) ניהלה הרשת כ־350 גנים, התחנכו בה כ־9,600 תלמידים והיא העסיקה כ־1,200 עובדים. למה יש עמותה שמנהלת את גני החינוך החרדי? בישראל מקובלת מדיניות שבה ילדי המגזר החרדי לומדים במוסדות חינוך של גופים פרטיים, במימון המדינה.

מסתבר שהעמותה היא בור תקציבי ללא תחתית. מעבר לכסף השוטף שמועבר לתקצובה (כ־100 מיליון ש"ח בשנה) הוערך הגירעון התקציבי המצטבר של הרשת ב־2009 בכ־145 מיליון ש"ח. 

במרץ 2010 נחתם הסכם הבראה בין הממשלה לרשת. תוקף ההסכם עמד על חמש שנים שבהן הוזרמו כ־100 מיליון ש"ח נוספים לרשת (מעבר לתקציב השוטף). בהתאם להסכם קיבלה על עצמה הרשת הגבלות שונות: הקפאת שכר, פיטורי עובדים, מחיקת חובות שהתיישנו, עמידה במתווה כספי של חשב מלווה והגבלות בפתיחת גנים ובניהולם.

לאחר שתוכנית ההבראה לא עבדה, באוגוסט 2015 חתמו הצדדים על הארכת תוקפו של הסכם ההבראה עד סוף שנת הלימודים התשע"ז (30.6.2017). הרשת שוב לא עמדה בתוכנית ההבראה ונכון למועד סיום הביקורת (נובמבר 2017) לא נחתם הסכם חדש. היום הרשת עדיין בגירעון. איך? ככה זה שכמתעקשים על תנאים משופרים בגנים ומצפצפים על ההסכם:

• ב־80 מתוך כ־330 גנים (רבע מהגנים) שהפעילה הרשת בשנת הלימודים תשע"ז למדו פחות מ־29 ילדים, גנים גירעוניים שפתיחתם נעשתה בניגוד להסכם. בפועל מספר הגנים הגירעוניים גבוה אפילו יותר. בדוח המבקר נכתב כי "ב־32 גנים נוספים שנמצאים בירושלים העירייה מעבירה לרשת 389 ש"ח בכל חודש לכל ילד בגן ולכן הרשת אינה רואה בגנים אלה גנים גירעוניים". אם זה לא ברור, הסיבה לכך שמספר הגנים הגירעוניים לא עומד על 112 (כשליש) היא שהכסף מתוקצב מכיס ציבורי אחר.
• הרשת התקשרה עם קבלני שיפוצים ללא אישור ובניגוד להסכם ההבראה וצברה חובות שהגיעו בנובמבר 2016 ל־2.7 מיליון ש"ח. הרשת ניהלה את רשימת החובות האלה מחוץ לספרי הנהלת החשבונות שלה, עבירה שהייתה מסבכת כל ארגון אחר ומביאה לסגירה של כל עמותה רגילה. 
• הסכם ההבראה דרש הקפאת שכר ברשת – במקום זאת שכר המנכ"ל לשעבר עלה ב־55% אחוזים על פני שלוש שנים בתקופת ההבראה(!) וגם שכרם של עובדי מנהלה נוספים עלה.
• למרות שביוני 2017 הסתיים הסכם ההבראה, לא נחתם הסכם הבראה חדש. המבקר רומז כי הרשת עדיין מתנהלת באופן גירעוני מתוך הנחה שמשלם המיסים יחפה עליה. 
• וגם יש קצת ניגודי עניינים: "באוגוסט 2015 התקשרה הרשת עם חברת כוח אדם ושילמה לה 730,000 ש"ח. בעל החברה האמורה הוא אחיה של גזברית הרשת". להזכירכם, כסף ציבורי.

כל זאת, כאמור, בזמן שהרשת נמצאת בגירעון והציבור מנסה לעזור לה לצאת ממנו. קברניטי הרשת מרגישים שהברז הציבורי תמיד ישאר פתוח לטובתם.

איך הגיבה הרשת לטענות הפרת החוזה? היא לא הכחישה את הדברים. לטענת הרשת זהו "חוזה חי ודינמי" וההפרות שלו דווקא שירתו את ההסכם: "הסכם ההבראה איננו חוזה רגיל שחיובי הצדדים שבו מקוימים בבת אחת. לא ניתן להתעלם מהשינויים בנסיבות בתקופת יישומו, שינויים שלא רק התירו לסטות אלא אף חייבו סטייה כזו; דבקות נוקשה במילים תוך כדי התעלמות מהשינויים החלים במציאות ומהצורך להמשיך ולתת את השירות החיוני שהרשת נותנת לציבור, לא רק שאין בה יישום ראוי של הסכם ההבראה אלא היא עומדת ממש בניגוד לו". 

המבקר בתגובה: "אתם לא יכולים לאחוז את החבל בשני קצותיו… מחד גיסא לחתום על הסכמים עם המדינה, לצפות שזו תעמוד בהתחייבויותיה וליהנות מההטבות הגלומות בהסכמים אלו, ומאידך גיסא להכריז הלכה למעשה באופן חד־צדדי על קיומן של נסיבות המקשות עליה לעמוד בהסכמים ואשר מצדיקות לדעתה הפרות משמעותיות חוזרות ונשנות שלהם". 

אז איך כל הסיפור הזה עבר לוועדה האחראית מתחת לאף? המבקר לא מצא הוכחה שהיא התכנסה. "אין פרוטוקולים המתעדים כיצד פיקחה על הרשת, לרבות אישורים שנתנה בנושאים שנקבע כי יהיו בסמכותה בהסכם ההבראה ובהסכם ההארכה".

רק ביולי 2017 דווח כי נחתם הסכם הבראה חדש. ביקשנו לקבל העתק ממנו במסגרת חוק חופש המידע.

במעקב של משרד רה"מ על הטמעת ההבראה לא מצאנו תיעוד לפיקוח על הנושא, אז שאלנו בעצמנו. לשאלתנו מי הוועדה שמלווה היום את הסכם ההבראה ומתי היא התכנסה ב־2018 ענה המשרד: "יוסי שטראוס, חשב המשרד, אילת מלקמן, היועצת המשפטית וחגית ג'ורגי המתפקדת כחשבת מלווה של רשת הגנים. הוועדה התכנסה שלוש פעמים בשנת 2018: ב־30 באפריל, ב־22 בנובמבר וב־19 ביולי". 

אז למה חשוב לנו לדעת מי חברי הוועדה המלווה? פשוט מאוד, אחריות אישית. אם זה יכשל שוב אלו האנשים שיצטרכו לתת הסברים.

כששאלנו ב-2020 על שנת 2019 למדנו שהוועדה התכנסה כבר רק פעמיים: 14.4.19 וב- 4.9.19.

נושא אחר שנוגע לכיסם של הרבה מורים בישראל, ובעיקר לחדשים שנכנסים למערכת, הוא מימוש הזכויות הסוציאליות שלהם וליתר דיוק, דמי הבראה. במסגרת סיקור הצל על ההסתדרות מצאנו כי בדוח משנת 2013 מצא המבקר ליקויים במימוש הזכויות של עובדי ההוראה. 

דו״ח שנתי 63 ג׳, ׳קרנות השתלמות של המורים׳ (2013) הוא סיפור של כמה מורים שאיתם דיברנו. כאלו שנכנסו למשרד החינוך ולאחר כמה שנים גילו שהמשרד לא מפריש כסף לשנת השבתון וכך נפגעות זכותם לשבתון, דווקא מצד משרד החינוך. המבקר כותב: "בשנת הלימודים 2012 לא הפריש משרד החינוך תשלומים לקרנות עבור כ־11,000 עובדי הוראה, שהם כ־10% מכלל עובדי ההוראה שהעסיק באותה שנה". כלומר, משרד החינוך פגע בזכויות עובדי ההוראה בכך שלא העביר מאות מיליוני שקלים לקרן ההשתלמות.

ניסינו להבין אם המשרד עדיין פוגע בזכויות עובדי ההוראה ולא מפריש לקרנות ההשתלמות כמסוכם. במשרד החינוך מסרו לנו כי "המשרד מיידע כל עובד הוראה חדש בזכויותיו אך זה חייב לעשות פעולה אקטיבית ולמלא את הטפסים המתאימים בכדי להצטרף לקרן ההשתלמות".

כלומר, מורים שלא ביצעו פעולה אקטיבית להצטרפות לא יהיו זכאים לשנת שבתון. אין מדובר במקרים בודדים. 10% שאינם מקבלים את המגיע להם זו כבר תופעה, שלא לומר כשל חמור במערכת. אז רצינו לדעת כמה מורים לא מקבלים היום את זכויותיהם ופנינו למשרד. על כך לא ענו אז פנינו במסגרת חוק חופש המידע לקבלת הנתונים. התשובה שקיבלנו באוגוסט 2018 היא: "לאחר‏ בדיקה ‏מול ‏גורמי ‏מקצוע ‏עלה ‏כי ‏המידע ‏המבוקש ‏לא ‏מצוי ‏במשרד".

המשרד טען כי ‏חישוב ‏הסכום ‏החסר ‏שאמור ‏להיות ‏מופרש ‏לקרן ‏מחייב ‏עיבוד ‏מידע ‏מורכב, כולל איתור ‏כל המורים ‏שאין ‏להם‏ הפרשה ‏לקרן ‏השתלמות ‏וביצוע ‏חישובי ‏שכר‏ תיאורטיים ‏בגין‏ כל‏ חודש, ‏עבור ‏כל‏ מורה ‏ומורה.‏ 

בקיצור – אין להם מושג למי מהעובדים שלנו אנחנו חייבים כסף.

לא נסקור כאן את כלל הדוחות אך המתנדב עידו ליידנר חיפש עבורנו את כל הדוחות במשרד החינוך מהעשור האחרון: 

• דו"ח ועדות משמעת השכלה גבוהה – חוסר אחידות בטיפול בעבירות משמעת ומניעת טיפול משמעתי בחברי סגל. 

לינק לדוח

• דוח שנתי 58ב לשנת 2007 ולחשבונות שנת הכספים 2006. הדוח מנתח את פעילותו של משרד החינוך במגוון רחב של תחומים כמו למשל המאבק בתופעות של אלימות ובריונות בתוך מוסדות החינוך, התנהלות מול מערך החינוך המוכר אך לא רשמי, מצב השירות הפסיכולוגי־חינוכי, ההתנהלות השוטפת של האגף לפיתוח תוכניות לימוד, מצבה של הוראת האנגלית בישראל וביקורת על פעילותו של האגף להערכת תארים אקדמיים בחו"ל.

לינק לדוח

דיונים שהתקיימו בוועדה:

https://fs.knesset.gov.il//18/Committees/18_ptv_139502.doc

https://fs.knesset.gov.il//17/Committees/17_ptv_136739.doc

• דוח ביקורת על מערכת ההשכלה הגבוהה (17.3.2009). הדוח מגיע לאחר שלוש שנים של מעקב מצד משרד המבקר ועוסק במספר נושאים הנוגעים לניהול הפיננסי של המוסדות להשכלה גבוהה כמו פיקוח, התחייבויות שונות לתשלומי פנסיה תקציבית והחלת חוק חובת המכרזים. כמו כן נבדקו סוגיות שונות הנוגעות לפעילות ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה).

לינק לדוח

דיון בוועדה לביקורת המדינה:

https://fs.knesset.gov.il//17/Committees/17_ptv_136307.doc 

•   דוח שנתי 59ב לשנת 2008 ולחשבונות שנת הכספים 2007. בפרק העוסק במשרד החינוך בוחן מבקר המדינה את התנהלות המשרד והתקדמותו בכל הנוגע לבניית כיתות ומוסדות לימוד במזרח ירושלים אשר מיועדים בעיקר לאוכלוסייה הערבית.

לינק לדוח

•   דוח שנתי 60א. בדוח זה נבדק תהליך קבלת ההחלטות במשרדי החינוך, האוצר והבריאות, נבדקו עבודת המטה וההיערכות לקראת העברת שירותי הבריאות לתלמיד מהמשרד לגוף חיצוני והבקרה של המשרדים על פעילותו של גוף זה.

לינק לדוח

•   דוח שנתי 60ב לשנת 2009 ולחשבונות שנת הכספים 2008. בדוח זה נבחן משרד החינוך על מספר לא מועט של נושאים בהם הליכי בחירת הזוכים בפרס ישראל, ניצול תקן שעות הלימוד בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ובקרתו, ניצול משאבי ההדרכה שנתונים למשרד, יישום הוראת השואה והנחלת השואה ולקחייה במערכת החינוך על כל מגזריה, תפקוד מערך מערכות המידע ומנהל התקשוב של המשרד ותפקודה של תוכנית "אופק חדש".

לינק לדוח

•   דוח שנתי 61א לשנת 2010. בדוח זה נבדק משרד החינוך יחד עם מספר גופים נוספים באשר לפעולתם למניעת חשיפה לגורמים מזיקים כדוגמת אזבסט.

לינק לדוח

•   דוח שנתי 61ב לשנת 2010 ולחשבונות שנת הכספים 2009. בדוח זה נבדק משרד החינוך בנושאים כמו טיפול בשיבוץ תלמידות במוסדות חינוך במגזר החרדי, הליך ההתקשרות של המשרד עם החברה למתנסים לשם מתן שירותים לנוער מנותק, סיוע כלכלי מטעם המשרד עבור תלמידים וסטודנטים וההיבטים השונים, פדגוגיים ומנהליים, בכל הנוגע למסעות לפולין והפיקוח עליהם.

לינק לדוח

•   דוח ביקורת שנתי 62 לשנת 2011 ולחשבונות שנת הכספים 2010. בדוח הזה נבדק משרד החינוך בסוגיות כמו מדיניות תשלומי ההורים ובקרתה, מעורבות המגזר השלישי והעסקי במערכות החינוך השונות, הסדרתה של תוכנית קרב ורמת ההובלה, הפיקוח והבקרה של המשרד על התוכנית, תהליך עידוד התקשוב במערכת החינוך, מעקב מתמשך על המינהל לחינוך דתי, בדיקת הפעילות המשרדית־פדגוגית למניעת תאונות ומעקב אחר מקצועות הלימוד הנמצאים ברשימת המקצועות הנלמדים במערכת החינוך הממלכתית.

לינק לדוח

•   דוח שנתי 63ג לשנת 2012 ולחשבונות שנת הכספים 2011. בדוח זה נבחנים נושאים הקשורים בהתנהלות המשרד באשר לשימוש בכוח האדם הפדגוגי ותפעולו, מצב תהליך השילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערך החינוך הרגיל, מצב הלימוד של מקצועות הומניים בבתי ספר מפוקחי משרד, פעילות המערכת לתקצוב ובקרה של מכינות קדם אקדמיות ומערכת קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה. כמו כן מוצגים ממצאי המעקב של משרד המבקר על מערך ההתאמות של תלמידים לקויי למידה בבחינות הבגרות ופעילות המשרד לשמירת טוהר בחינות הבגרות.

לינק לדוח

•   דוח שנתי 64ג לשנת 2013 ולחשבונות שנת הכספים 2012. בדוח זה נבחן משרד החינוך באשר ליישום עקרונות התוכנית למניעת אלימות תלמידים וכלפי תלמידים בדגש על יצירת אקלים חינוכי לא אלים. המשרד נבחן בנוגע להתנהלות הפדגוגית והארגונית שלו בסוגיית הטיולים של בתי הספר, תפקוד מערך הייעוץ החינוכי בבתי הספר והגנים ומצב הוראת המתמטיקה.

לינק לדוח

• דוח שנתי 65ג לשנת 2014 ולחשבונות שנת הכספים 2013. בדוח הזה נבדק משרד החינוך במגוון נושאים רחב כמו מערך הבקרה על התמיכה במוסדות לימוד תורנים, הליך היישום של הרפורמות המשרדיות לצמצום הפערים בחינוך לגיל הרך, מצבם של עובדי ההוראה המועסקים על ידי גופים מתווכים ("מורי קבלן"), ויישומה של הרפורמה "עוז לתמורה" בחינוך העל יסודי.

לינק לדוח

• דוח שנתי 66ג' לשנת 2015 ולחשבונות שנת הכספים 2014. בדוח זה נבדקה רמת הפיתוח המקצועי שמקבלים עובדי ההוראה בישראל ממשרד החינוך .

לינק לדוח

סוגיה מרתקת נוספת היא חוק הביקורת הפנימית שמחייב כל גוף ציבורי ומשרד ממשלתי למנות מבקר פנים. מבקר הפנים כפוף לשר או למנכ"ל המשרד או היחידה הממשלתית אבל הוא יכול לדרוש כל מסמך שנראה לו רלוונטי – כמו מבקר המדינה. אז כחלק מהשלמת התמונה וכדי להבין איפה נפגשים דוחות הביקורת ומשרד החינוך, פנינו למשרד החינוך וביקשנו את כל דוחות הביקורת הפנימיים מהשנים האחרונות. משרד החינוך שלח לנו רשימה של כלל הביקורות שנעשו בשנים האחרונות במשרד.

הכותרות היו סתומות ולכן שלחנו את המסמך לשני מומחים וביקשנו שיבחרו שלושה־ארבעה נושאים חשובים. לקחנו מתוך מה שהם בחרו שלושה נושאים והבאנו אותם להצבעה בקרב התומכים שלנו בטלגרם:

שלחנו את הבקשה למשרד ששלח לנו את המסמך, לאחר התאמות ומחיקת שמות פרטיים. קראנו ונפלנו לשינה עמוקה. אחד המסמכים המשעממים שנקראו. העברנו לאיש מקצוע שגם הוא תלש כמה שערות מהראש אחרי העמוד הראשון. אבל יש פה מסקנה חשובה. דו"חות ביקורת פנימיים הם בעייתים. הבוס הישיר הוא המנכ"ל שאיתו אתה נמצא ביחסי עבודה ועמיתיך שאותם אתה מבקר. בפועל אין סיבה לכך שהמבקר הפנימי לא יבקר את המשרד כמו שהיה עושה זאת מבקר המדינה וכל זה רק מדגיש כמה מבקר מדינה חזק ועצמאי חשוב לשיפור השירות הציבורי ואפילו להצלת חיים. 

בפרק הבא והאחרון נסכם עם המלצות והצעות שיוכלו לשפר את כל ההתייחסות לדו"חות הביקורת ולקחת אותנו צעד קדימה.