כך שותקה הביקורת על הממשלה בעשור האחרון

על תפקוד הוועדה לביקורת המדינה והאגף לביקורת המדינה במשרד רה"מ

מלבד מבקר המדינה עצמו ישנם עוד שני גופים המעורבים בתהליך הביקורת, ומטרתם לדאוג לכך שהערות המבקר לא יסיימו את חייהן כערמה של ניירת: האגף לביקורת המדינה במשרד רה"מ והוועדה לביקורת המדינה בכנסת.

הוועדה לביקורת המדינה

אחת הוועדות העוצמתיות בכנסת שהיו"ר שלה באופן מסורתי הוא חבר אופוזיציה. לוועדה סמכויות שונות מתוקף החוק, כגון: הכוונת המבקר לבדיקה מהירה של נושא מסויים, הבאת גורמי ממשל בצו מיוחד ואפילו הקמת ועדת חקירה. יחד עם זאת, כמו בכל ועדה לקואליציה יהיה בה רוב בהצבעה מה שמחייב רצון אמיתי וכן של חבריה לבצע פיקוח אפקטיבי על הממשלה. 

מנכ"ל ממשלתי בדימוס? חפש ועדה אחרת להשתלב בה

הוועדה לביקורת המדינה אינה ועדה רגילה. יש לה כוח וסמכויות מיוחדות מתוקף חוק מבקר המדינה. היא יכולה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ואף להביא עובדי ציבור לשימוע אם לא פעלו לתיקון הליקויים בתחום סמכותם. בנוסף היא יכולה לבקש ממבקר המדינה לפתוח בבדיקה בנושא נקודתי. בניגוד לוועדות רגילות המחוקק אף אסר, בהיגיון רב, על מינויים מסוימים: מי שכיהן כשר, כסגן שר, כמנכ"ל או כמשנה למנכ"ל במשרד ממשלתי לא יכול לשמש כיו"ר הוועדה לפני שחלפו שנתיים מיום סיום כהונתו. הניתוק מחזק את עצמאות הוועדה ומצמצם אפשרות לניגוד עניינים. 

בנוסף, יש הגבלה בחוק האוסרת השתתפות של שר לשעבר, סגן שר או מנכ"ל, בדיונים עתידיים הנוגעים למשרד שאותו ניהל.

צילום: יוסי זמיר

מוועדות חקירה ועד לזימון בצו

איך הוועדה מקדמת עניינים? היא מקבלת לידיה את דו"ח המבקר ומתחילה לדון בגופים שבוקרו. היא יכולה לזמן כל אדם שמכהן או כיהן באותו גוף ורלוונטי לדו"ח, מלבד שופטים, נשיא המדינה ויו"ר הכנסת. עם זאת הוועדה לא חייבת להיצמד לדוחות שפורסמו ואף ליזום דיונים בנושאים חדשים ולדרוש מהמבקר לבצע ביקורת בכל נושא שהיא חפצה בו. נשמע מצוין, אך בפועל, מהיכרות עם הוועדה לביקורת המדינה, כל יו"ר ועדה בוחר לעסוק במה שמתחשק לו ולא נראה שיש מתודולוגיה סדורה ומתמשכת. 

לדוגמא יושבת הראש הקודמת, שלי יחימוביץ' עסקה בעיקר בעובדים ונושאים אקטואלים כגון חלוקה ומכירה של כרטיסים באירועים ציבוריים. יושבת הראש לפניה, קרין אלהרר התמקדה בבעלי מוגבלויות. לגיטימי. אך מאחר והוחלפה יו"ר ועדה לאחר שנתיים פגע הדבר במעקב עיקש וקבוע אחר נושאים נקודתיים – עד שיתוקן. תוסיפו לכך שהוועדה אינה פעילה מאז דצמבר 2018 לאור שתי מערכות בחירות האחרונות ותקבלו פסק זמן הרסני ביכולת של הוועדה לפקח על עבודת הממשלה. היכולת שלה לשנות ולהשפיע טמונה בעקשנות שלה ובליווי תהליכי שיפור ותיקון במגזר הציבורי. העובדה שמשרד ממשלתי יודע שיהיה עליו לתת דין וחשבון מדי כמה חודשים מאלץ אותו לפעול לתיקון ולהוכיח שיפור. קביעת תורת עבודה שתעוגן בתקנון הכנסת הייתה יכולה ליצור המשכיות שנמצאת מעבר לפרק הזמן של הח"כ המכהן כיו"ר.

יואל חסון מאיים על אהוד ברק בצו הבאה

איך פגישה אקראית במזנון מנעה הפעלה היסטורית של צו הבאה של אישיות בכירה לוועדה? "אחד הנושאים שעלו באחד מדוחות מבקר המדינה הם העמותות של אהוד ברק", סיפר לנו הח"כ לשעבר יואל חסון, בעודו מתייחס לכך שברק גייס לכאורה כספים לקמפיינים פוליטיים דרך עמותות בניגוד לחוק.

"רציתי לקיים דיון בנושא אך ברק סירב להתייצב, פעם אחר פעם. הוריתי לייעוץ המשפטי להכין צו הבאה לדיון, צו משפטי שיחייב את ברק להתייצב. יצאתי לארוחת צהריים ופגשתי את הדובר של ברק. אמרתי לו שאני שמח שאנחנו הולכים לעשות היסטוריה יחד וסיפרתי לו על צו ההבאה. עוד לא סיימתי לאכול וקיבלתי מהלשכה של ברק טלפון שהוא ישמח לקבוע מועד לדיון".

ממשרדו של ברק נמסר: "אין לברק מושג על מה מדובר. ברק לא סרב מעולם להגיע לשום דיון שזומן ונקבע כדין".

שיטות העבודה של יו"ר הוועדה

"כל יו"ר שמגיע לוועדה בוחר את הנושאים שמעניינים אותו", מספרת לנו חנה פריידין, שהייתה מנהלת הוועדה במשך 15 שנה, "לדוגמה, בתקופה של קרין אלהרר עסקנו לעומק בבעלי מוגבלויות. יורי שטרן עסק בקליטת עליה. יש יתרון ליו"ר שמתמצא בתחום מסוים כי אז אי אפשר לעבוד עליו ומשם הוא מתפתח לתחומים אחרים. הבעיה היא שיו"ר הוועדה נבחר לתקופה קצרה, פעמים רבות בגלל הסכמי רוטציות, ואז הם לא יכולים להתמקצע".

יואל חסון. צילום: יוסי זמיר

חסון מספר כי "כל פעם שהיה יוצא דו"ח הייתי לוקח אותו איתי הביתה לסוף השבוע ומסמן נושאים שלטעמי נראים חשובים. ביום ראשון הייתי מגיע למנהלת הוועדה ומבקש ממנה לשבץ את זה בסדר היום לחודשיים העוקבים". 

עוד דרך, לדבריו, הייתה דרך התקשורת. "הייתי בודק מה אקטואלי. פותח כל יום את העיתון ומחפש ליזום דיונים בנושאים שנמצאים על סדר היום, גם בלי קשר לדו"ח. הייתי מזמן את משרדי הממשלה לדיון ומנסה למצוא דרכי פתרון. הוועדה יכולה לבקש ממבקר המדינה חוות דעת על משרד מסוים. לא הייתי משתמש בזה אבל העובדה שאני יכול לעשות זאת הביאה את משרדי הממשלה לנסות למצוא פתרון עוד קודם לכן". 

חסון גם מדגיש את חשיבות המעקבים. "עקבתי אחרי כל דיון והכנסתי ליומן מתי הפעם הבאה שנדון בנושא ועדכנתי את משרדי הממשלה. קביעת יעדים ולוחות זמנים לתיקון הליקויים של המבקר על ידי דיונים בוועדה יצרו תמריץ בקרב משרדי הממשלה לפעול ולהביא תוצאות מהר". 

גם בהסתכלות רוחב, אחרי שנכחה באלפי דיונים, רואה פריידין חשיבות רבה למעקב: "מה שהכי חשוב אלו ישיבות המעקב. אם יקיימו ישיבה פעם אחת ויעזבו את הנושא, הגופים המבוקרים יזלזלו, הם יבינו שלא יקראו להם יותר. לכן חלק משמעותי מישיבות הוועדה הן ישיבות המעקב. המבקר מצידו מבצע דוחות ביקורת אבל זהו סבב ארוך שיכול לקחת שנים רבות. הדרך האפקטיבית היא לבצע ישיבות מעקב בוועדה". עוד היא מוסיפה, "ברגע שמזמנים את משרדי הממשלה הם לוקחים את הנושא ברצינות. זו לא חייבת להיות רק ישיבת מעקב אלא אפשר לפקח עליהם גם בהתכתבות, בדיווחים עיתיים. כשביקשנו דיווח כל שלושה חודשים היינו מקבלים אותו ואם לא, היינו פונים שוב, אבל מקבלים. משרדי הממשלה כיבדו את בקשות הוועדה".

לא הוקמה אף ועדת חקירה בעשור האחרון

אם חיפשנו עוד עדות לחולשת הכנסת בעשור האחרון, מצאנו אותה כאן: מאז פברואר 2009 לא הוקמה אף לא ועדת חקירה ממלכתית אחת. לפי חוק ועדות חקירה מי שיכול להורות על הקמת ועדת חקירה היא הממשלה. חריג אחד לעניין זה היא מיודעתנו – הוועדה לביקורת המדינה – שיכולה גם היא להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. 

הוועדות האחרונות שהוקמו היו בתקופת אהוד אולמרט וכולן ביוזמת הוועדה לביקורת המדינה בראשות זבולון אורלב: 

  • ועדת מצא – עסקה בטיפול במשפחות שפונו מגוש קטיף. הוקמה ביוזמת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה.
  •  ועדת ביין – עסקה בניהול משק המים בישראל. הוקמה ביוזמת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה.
  • ועדת דורנר – עסקה בסיוע לניצולי השואה בישראל. הוקמה ביוזמת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה.

אהוד אולמרט. בתקופתו הוקמו שלוש ועדות חקירה

די מדהים. הוועדה לביקורת המדינה הצליחה להקים בתקופת ממשלת אולמרט שלוש ועדות חקירה ממלכתיות ואילו בעשור האחרון, מאז שנתניהו חזר לשלטון, לא הוקמה אף לא ועדה אחת. 

פנינו לזבולון אורלב ושאלנו אותו כיצד הצליח לעשות זאת. אורלב לא רצה להתראיין. בוועדה לביקורת המדינה כיהנו מאז שישה יושבי ראש, ממפלגות שונות: שלי יחימוביץ' (העבודה), קרין אלהרר (יש עתיד), אמנון כהן (ש"ס), אורי אריאל (הבית היהודי), רוני בר און (קדימה) ויואל חסון (קדימה). אף לא אחד מהם הצליח להקים ולו ועדת חקירה אחת. יש לציין שהוועדה הצליחה להקים ועדת חקירה, פרט לאלה שציינו, רק פעם אחת נוספת בתולדותיה – זו שחקרה את ויסות מניות הבנקים בשנות ה־80.

זבולון אורלב

כנראה שלא סתם אורלב הוא היו"ר שהכי זכור לפריידין: "זבולון אורלב ידע לעבוד מצוין. בתקופתו, בקדנציה אחת העברנו שלוש ועדות חקירה: על המים, גוש קטיף וניצולי שואה. איך זה קרה? שלוש ועדות חקירה בתקופה של יו"ר אחד? התשובה היא שאורלב ידע לעבוד. הוא ידע לקחת מישהו מהקואליציה ולצרף אותו אליו. לדוגמה, לוועדת החקירה של גוש קטיף הוא גייס את אמירה דותן מקדימה. היא תמכה בהתנתקות אבל רצתה לעזור להם למצוא פתרון. זה היה הישג מאוד גדול של הוועדה. מאז לא היו ועדות חקירה".

נתניהו מסכל את הקמת ועדת החקירה לבדיקת אסון הכרמל

ועדת חקירה ממלכתית כמעט הוקמה בעקבות אסון השריפה בכרמל ב־2010, בו נספו 44 בני אדם. הוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ יואל חסון (קדימה) קידמה הקמת ועדת חקירה ממלכתית וכמעט הצליחה בכך. בוועדה הסתמן רוב להקמת ועדת חקירה, אך ראש הממשלה נתניהו הפשיל שרוולים ונפגש עם חברי הוועדה כדי למנוע את המהלך. בהמשך טען יו"ר הוועדה חסון כי ראש הממשלה הציע פיצוי לח"כ אריאל בתמורה לנסיגתו מההצעה. 

אסון השריפה בכרמל

כיצד הצליח חסון לשכנע את נתניהו להתייצב לדיון על אסון השריפה בכרמל

בשיחה עם חסון סיפר כי כיו"ר הצליח להביא את נתניהו ארבע פעמים (!) להופיע בפני הוועדה. מדובר בדבר חריג ביחס לתקופה של שנתיים מפני שהפעם האחרונה שבה נתניהו הופיע בפני הוועדה הייתה באפריל 2017 בנושא דו"ח צוק איתן. חסון זוכר היטב כיצד שיכנע את נתניהו להגיע לוועדה לדיון בנושא אסון השריפה בכרמל:

"רציתי שהמדינה תפיק את הלקחים. זה היה אסון נורא שהראה כמה המדינה לא הייתה ערוכה לנושא השריפות וגם רציתי שהמשפחות יזכו להתייחסות. רציתי לקיים דיון ושרה"מ יגיע. אמרתי לדובר שלו וליועצת שלו: אתם עושים טעות. אני מתחייב לשמור על כבודו של רה"מ ולא אתן לאף אחד להשפיל או להביך אותו. התחייבתי שזה יהיה אירוע מכובד. אבל רה"מ חייב לתת תשובות למשפחות. הם סירבו. אז אמרתי להם: 'אם הוא לא מגיע, אני הולך לשים כיסא ריק בדיון שעליו כתוב – רה"מ בנימין נתניהו'. לאחר חילופי דברים ביקשתי לשוחח עם ביבי". 

חסון שוחח עם רה"מ ולדבריו אמר לו: "אני לא הולך לעשות לך שם אמבוש. זו חובתך לתת יחס למשפחות וחייבים לפעול לתיקון המערכת. הוא אמר לי: אתה מבין למה זה יכול להפוך? כל הדיון עשוי להתפוצץ. ואז, אני לא אשכח את המשפט הזה, אמרתי לו: 'לפני שהייתי ח"כ הייתי יועץ של רה"מ, תרשה לי להיות יועץ שלך לרגע. קבענו את הפגישה של הוועדה ב־10:00. תקיים ב־9:00, בכנסת, מפגש סגור עם המשפחות. עד לאותו רגע הוא לא פגש את המשפחות. תגיע לכנסת יותר מוקדם. שב עם המשפחות, תן להן לדבר, להשמיע את מה שיש להן. כולם יגיעו לוועדה יותר רגועים אחרי ששמעת אותם והם אמרו את אשר על ליבם". 

ראש הממשלה נתניהו. דרש שכנוע, אך הסכים להתייצב לדיון

לדברי חסון שרר שקט לכמה שניות ואז נתניהו ענה: "אתה יודע מה – מעניין. הוא פנה לדובר שלו ואמר: אני אגיע לדיון. נקיים את המפגש לפני. ואז הוא אמר משפט שאין לי מושג למה אמר אותו: 'תוציא הודעה שאני מגיע לדיון ותגיד שנעניתי לבקשתו של יואל חסון ואקיים פגישה עם המשפחות לפני הדיון'. ואז הוא שאל אותי: תהיה מוכן להגיע גם? בטח, עניתי. אין לי מושג למה הוא נתן לי את הקרדיט. הדיון בוועדה נמשך ארבע שעות והוא השתתף בכולו. זה היה אחד הדיונים החשובים והמרגשים. המפגש עם המשפחות היה כפי שצפינו, וטוב שהיה". עדות לדברים של חסון מצאנו בכתבתו של רוני סופר ב-ynet.

זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שרה"מ סיכל ניסיון להקים ועדת חקירה: מתוך 18 ועדות שהוקמו, ארבע על ידי הוועדה והשאר על ידי הממשלה, אף לא אחת הוקמה בתקופת נתניהו.

רוב לקואליציה בוועדה

יו"ר הוועדה לביקורת המדינה הוא תמיד מהאופוזיציה אבל למעשה הממשלה שולטת גם בה. לקואליציה יש רוב בוועדה לביקורת המדינה ולכן היו"ר לא יכול לקדם מהלכים ללא הסכמת הקואליציה. בעבר היה לממשלה קשה יותר לרסן את הכנסת ואת הוועדה לביקורת המדינה ולכן לח"כים, מהאופוזיציה ומהקואליציה כאחד, היה כוח רב יותר. דוגמא שציינו, בתקופה של היו"ר זבולון אורלב הצליחה הוועדה להקים שלוש ועדות חקירה ממלכתיות למרות התנגדות רה"מ אולמרט. הח"כים בוועדה הפגינו עצמאות ולא חששו לצאת כנגד הממשלה. 

הוועדה יכולה גם לדרוש מהמבקר לבדוק נושא מסויים. פריידין מסבירה, "יש את סעיף 21 לפיו מי שיכול לבקש מהמבקר לבדוק נושא מסוים זו הממשלה, הכנסת כולה או הוועדה. אבל בדרך כלל מי שמבקש ומכיר את החוק זו הוועדה. אני לא זוכרת אם הכנסת בכלל ביקשה אי פעם בדיקה של המבקר, אבל הממשלה ביקשה פעם בדיקה של האזנות הסתר לחיים רמון. זה היה כי מיקי איתן ישב בממשלה והכיר את החוק וידע לבקש. חוות הדעת הוגשה לוועדה ולא לממשלה כי רק לוועדה יש את הכלים לבדוק את הדו"ח. 

עוד כלי מיוחד שיש לוועדה הוא סיכומים והמלצות. אחרי שהוועדה מסיימת את הישיבות היא כותבת סיכומים והחלטות שמגישים לכנסת ואז זה הופך להחלטות רשמיות של הכנסת והן מקבלות מעמד רשמי. בעבר, מי שדאג ליישום ההחלטות הייתה ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה, דבר שלא קיים היום אך חשוב שיתקיים". 

בקיאות בחומר

האם הח"כים בכלל קוראים את החומר? "בתקופה של היו"ר כץ עוז (1984 – ע"ב)", מספרת פריידין, "היו 15 חברי ועדה בהם שולמית אלוני, אברהם מלמד וכו', הם הגיעו תמיד רבע שעה לפני כדי לתפוס מקום. בעבר, למרות שהישיבות היו סגורות, היו מגיעים הרבה ח"כים. יש גם ח"כים רציניים, כמו למשל דב חנין (חד"ש). חנין כשהיה מגיע לישיבה תמיד הגיע מוכן וידע על מה הוא מדבר. היו תקופות שהיינו מחלקים תקציר דו"ח. היום הוועדות עמוסות והם רצים מוועדה לוועדה. בשנים האחרונות אנשי מבקר המדינה סוקרים בעל פה בקצרה את דוח המבקר. מעבר לכך, יש עבודת לובי מאחורי הקלעים. אנשים בעלי עניין מתקשרים לחברי הכנסת ומספרים להם את עמדתם".

גם אנחנו נתקלנו בחשד לעבודת לובי רצינית של התאחדות התעשיינים בדיון שהתקיים על קרן מעגלים שם הודה בפנינו ח"כ מיקי זוהר שתודרך טרם הישיבה בנושא על ידי גורם אינטרסנטי, אך לא היה מוכן לומר לנו מי.

חנה פריידין, מנהלת הוועדה במשך 15 שנה. מחליפתה בתפקיד – יועצת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

חנה פריידין, מנהלת הוועדה במשך 15 שנה. מחליפתה בתפקיד, פלורינה הלמן, שימשה בתפקידה הקודם יועצת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

הדיונים החסויים של ועדת השניים

מעבר לוועדה המשותפת (ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביקורת המדינה) הדנה בדוחות חסויים של מבקר המדינה בנושאי ביטחון רגישים, קיימת גם "ועדת השניים". ועדה שהחברים היחידים בה הם יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה. הדוחות האלה לא מגיעים לכנסת אלא ישירות לוועדה. פעם, היחיד שהיה יכול לראות אותם היה ראש הממשלה, אך בעקבות ביקורת של רן כהן (מרצ) החליטו על הקמת ועדת השניים. אף אחד מחברי הכנסת לא יכול להגיע לוועדה הזאת מלבד השניים שהוזכרו, וכן דרג מקצועי. גם המסקנות של הוועדה מוגשות ישירות לראש הממשלה ולא למשרד שלו. היום יש שר ממונה, למיטב זכרוני זהו יובל שטייניץ, שאמון על כתיבת תשובות לוועדה". 

גם כיום, בתקופה זו, היו אמורים להיות דיונים בוועדה אך הוועדה לביקורת המדינה לא קיימת, אין לה יו"ר ואין פיקוח פרלמנטרי.

אגף המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה

חדשות טובות: יש אגף שכל תפקידו הוא לוודא שהליקויים עליהם הצביע המבקר מתוקנים. זהו "אגף המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה". "ייעודו העיקרי של האגף הינו שיפור תפקודו, יעילותו ואיכותו של השירות הציבורי בעקבות תיקון ליקויים שהועלו על ידי מבקר המדינה, יישום המלצות הביקורת והחלטותיהן של ועדת השרים לביקורת המדינה וועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה". 

האגף הוא הגוף המקשר בין הממשלה והכנסת לבין הגופים הציבוריים. הוא אמור לעשות עבודה חשובה מאין כמוה, לבדוק שהליקויים מתוקנים. עברנו גם על הדוחות שמנפיק האגף. בדוחות, המועברים למבקר המדינה, מובאות תגובות המשרדים שבהם אותרו ליקויים. שנה אחר כך מונפק דו"ח העוקב אחרי תיקון הליקויים. ליקויים שלא מתוקנים נרשמים ככאלה שבתהליך תיקון או שנדחו. למה בדיוק? לא תמיד כתוב. 

משיחות שקיימנו עם גורמים המעורים בעבודת המשרד מדובר, לדעתם, בפונקציה מיותרת שלא מפקחת אלא מהווה צינור להעברת מידע בין משרדי הממשלה למשרד מבקר המדינה. "אנשים טובים שמבוזבזים במקום לא נכון", אמר לנו אחד הגורמים שאיתו שוחחנו.

ואכן זה מתבטא בדוחות שהיא מוציאה.

להלן דוגמה לתהליך בתיקון על הערה בנושא מכסות ללולנים למשרד החקלאות. המבקר מצא שלמרות שינויים שנעשו בעלות גידול העופות, במשך 12 שנים לא הצליח משרד החקלאות לשנות את מבנה סבסוד החקלאים. לאחר שנמצא הליקוי מתגלה אוזלת היד של המשרד לתיקון הליקוי כי החקלאים לא משתפים פעולה. והאגף שאמון על התיקונים במשרד רה"מ העתיק והדביק את התשובה ללא עיבוד ובקשה לדין וחשבון מצידם ובכך הפך לצינור מיותר למדי.  

הערת המבקר: "מקטע המגדלים: מחיר למגדל נקבע על פי סל תשומות המורכב ממדדים שונים המייצגים את העלויות שיש למגדלי העופות וניכוי פריון על סעיפי עלויות עקיפות. בשנת 2003 בוצע שינוי בסעיף הפריון המשפיע על המחיר למגדל. בסיכום שנחתם בין מנכ"ל משרד החקלאות דאז לרכזת חקלאות באג"ת צוין כי הסיכום האמור הוא נוהל זמני עד גיבוש רפורמה מקיפה בענף ההטלה. מאז חלפו יותר מ- 12 שנים, אך לא בוצע כל עדכון בסל ובמרכיביו. בתשובת משרד האוצר ומשרד החקלאות לטיוטת דו"ח הביקורת צוין כי בתחילת שנת 2015 החליטה ועדת המחירים לקיים במהלך השנה בדיקה ודיון בעדכון עלות המגדל".

התשובה: "לא תוקן. המגדלים לא שיתפו פעולה ולא נפתח התחשיב המוסכם".

דוגמה נוספת לתגובה באותו נושא:

"בתהליך תיקון – המשווקים נבדקו והמשרד כבר בדיון השלישי על היישום. טרם התקבלו החלטות סופיות מאחר ויש מחלוקת על נושא ההכרה בהנחות".

מודים. אנחנו לא מומחים לתיקוני ליקויים, אבל כך נראה מסמוס.

ביקשנו לקיים ראיון עם מנהל אגף הפיקוח במשרד ראש הממשלה. לצערנו דחו אותנו שוב ושוב ולכן נשארנו עם תגובה חסרה על עבודתם. 

מה קרה לוועדת השרים לענייני ביקורת המדינה?

אנחנו לא מאשימים בהכרח את האגף לביקורת המדינה. נראה שבעשור האחרון חסרה מחויבות כלשהי לתיקון ליקויים ושיפור השירות הציבורי. הביטוי הבולט לכך הוא שאין ועדת שרים לענייני ביקורת המדינה, לפחות לא בממשלה האחרונה ולא בזו שקדמה לה. הוועדה האחרונה שהוקמה הייתה בממשלה ה־32 בשנת 2009 והיא אפילו התכנסה תשע פעמים עד שחוסלה ביולי 2011, כשהתקבלה החלטה להעביר את הטיפול בדוחות מבקר המדינה לאגף האנמי במשרד רה"מ שנמצא תחת ידו של נתניהו. אחד הגורמים שאיתם שוחחנו הסביר שחלק גדול מהבעיה של חוסר היחס שיש כיום לביקורת הוא שהנושא ירד כליל מסדר היום של הממשלה.