שיחה 1
ש' מסבירה על החוק.
בהירה: אז נשב, נעבור על חברי הכנסת ונראה מי הכי מתאים לנו מבחינת האופי, כי הכנסת עובדת ללא הפסקה וללא מנוחה. זאת אומרת, יש לה פגרות, אבל חברי הכנסת והשרים והלשכות אין להם שעות מנוחה, הם עובדים כל הזמן. צריך למצוא את חברי הכנסת האלה כמו רחל עזריה, שנראה לי תתחבר לעניין. איילת נחמיאס ורבין יכולה להתחבר, רוויטל סוויד ממפלגת העבודה, מירב מיכאלי. שולי מועלם מהבית היהודי, אולי גבר אחד או שניים. (כלומר, הכסף בעצם קונה מומחיות וידע, ת.א).
ש': אוקיי, אז מצאנו חברי כנסת ונגיד שזה מעניין אותם, מה הלאה?
בהירה: ואז אנחנו מחתימים אותם על הוורסיה של החוק, מניחים אותה על שולחן הכנסת, מקבל מספר, ובין לבין אפשר ליזום איזו שאילתא, איזו הצעה לסדר.
ש': מה זה אומר?
בהירה: שאילתא זה מה שנקרא מגישים לשר שאלה, נניח עד 40 מילים, האם יש שעות עבודה ומנוחה בישראל? האם ידוע לכבוד השר שבישראל נוהגים להעסיק עד שמונה-תשע בלילה ובהמשך גם בלילה לשלוח להם מייל? מה מתכוון השר לעשות בעניין או איך הוא מתכוון לטפל בסוגייה? כאלה דברים.
ש': ומי מזין את השאילתא, אני או חברי כנסת שכאלה?
בהירה: את תוכלי להגיש כשתהיי חברת כנסת (מתפקעת מצחוק).
ש': אה, יפה, לא, אני לא יודעת! אין שום אפיק של הציבור שהוא יכול לעבור ישירות. זה חייב לעבור דרך חבר כנסת.
בהירה: אנחנו שפונים לחברי כנסת ומצליחים לעניין אותם.
ש': אז הח"כ מגיש שאילתות לשר הוא עושה את זה בצורה פומבית מעל במת הכנסת או במסמך?
בהירה: השאילתא נשלחת במסמך והתשובה פומבית במליאה. לפעמים יש שאילתא שעולה ישר לפרוטוקול ולא מופיעה במליאה. יש הצעה לסדר, זה חבר כנסת שמעלה את העניין פעם במליאה, יש לו חמש דקות להסביר את הבעיה. השר שמסדיר את הנושא מסביר, ואז, נגיד, מחליטים להעביר את זה להמשך דיון בוועדה וזה הכי טוב, ואז את מוזמנת לדיון ואת יכולה להביא חומרים ולדבר, וזה עוד לפני הצעת החוק, בלי קשר להצעת החוק.
בהירה ברדוגו. צילום: אתר ברדוגו יועצים.
ש': אז בהנחה שיהיה חבר כנסת שיעלה את זה לדיון במליאה
בהירה: ההנחה הזאת תזרקי אותה – אנחנו נמצא. השאלה כמה נמצא שיעניין אותם הנושא. אם נמצא כמה, קודם כל כשיהיה לנו את החוק מחתימים אותם, כי הם כאילו משנה תוקף למרות שזה לא משנה. הצעת חוק פרטית יכולה להיות חתומה בידי בן אדם אחד. ואנחנו רוצים כבר להתחיל לגייס איזשהו מינימום של רוב כזה שמבין שיש לו בעיה שצריך לטפל בה. מחתימים ומביאים למחלקה המשפטית של הכנסת.
ש': אבל מי זה מביאים? זה את עושה או אני עושה או איזה חברי כנסת עושים?
בהירה: את לא עושה כלום – את זה עושים העוזרים הפרלמנטריים וחברי הכנסת. את תבואי לכל הפגישות שנקבע. את תייצגי את הנושא, את הדוברת.
ש': אבל אם יהיה דיון באיזושהי ועדה אז יכול להיות שאני אוכל גם לדבר בדיון?
בהירה: לא יכול להיות, בטוח. יש לך משרד ליחסי ציבור?
ש': עבדתי עם משרד יחסי ציבור כשעשיתי כנס בארץ אבל מבחינתי אני מסתכלת על המהלך הזה כמו מהלך יחצ״ני לכל דבר.
בהירה: השאלה מי יעשה לך יחצ״נות בזמן הזה. אני לא עושה יחצ״נות.
ש': כלומר את אומרת שצריך להשלים את המהלך עם איזשהו איש תקשורת שיוציא את זה לעיתונות, שיחבר אותי למהלך.
בהירה: כן.
…
ש': ויש סיכוי שאחד מחברי הכנסת יתפוס את הדבר הזה ויוביל אותו? למה בעצם אני צריכה לשלם?
בהירה: זו שאלה מצויינת. שאלת אותה גם ביושר ואענה לך ביושר. אנחנו בדרך כלל, לגבי הצעות חוק, ממש לא מעניין אותי אם אני עבדתי הרבה או מעט – אנחנו דואגים לגבות מהלקוח בנקודות זמן מסוימות כי הרבה פעמים יש לקוחות שהם מגיעים לאיזשהו שלב שבאמת החוק כבר רץ ואומרים שלום לא צריכים אתכם יותר והם כביכול צודקים. אבל כל התשתית וכל ההכנה וכל הבנייה, ברגע המאני טיים הם שולחים אותנו. אז אנחנו יש לנו סעיף שאומר שבנקודת זמן מסוימת משלמים לנו גם. נקודת זמן תלוי – אם אנחנו עובדים לפי חודש בחודשו, ריטיינר חודשי, אז ממילא את משלמת חודשית. אבל אם אנחנו עובדים במסגרת שהצעתי לך כי את בן אדם לבד או עסק לבד, אז הצעתי לך נקודות. אז בכל נקודה מסוימת את משלמת. אבל אנחנו לא מעודדים את הדברים האלה, ש', שאנשים אומרים לנו יופי, החוק הגיע לקריאה ראשונה – אני לא צריך אותך.
ש': ברור, אני סתם מנסה להבין.
בהירה: אנחנו במקרה הזה הולכים ואומרים לח"כ "תשמע"… יש לנו כל מיני אמצעים.
ש': זאת אומרת שהח"כ ישמור גם עליכם מפני שהלקוח עכשיו רוצה…
בהירה: תראי, הח״כ לא שומר כי זה לא האינטרס שלו וזה אסור לו שיהיה האינטרס שלו. אבל כשעובדים איתנו לא ביושר יש כל מיני דרכים להגיב לעניין.
ש': שאלתי מנקודת מבט לא בגלל שאני רוצה שתתחילי את התהליך ואני לא אשלם לך עליו אני מנסה להבין אם אני לא נעזרת בלוביסטית האם אני יכולה לקדם מהלך? הח״כים יעבדו מולי? יענו לי למייל? אפשר לקדם דברים בלעדייך?
בהירה: אני שמחה שאת מביאה את הדברים בצורה נקייה לשולחן. קודם כל, בן אדם יכול לקדם מה שהוא צריך מול חברי הכנסת. מה שהוא צריך זה התמדה וזמן. מה העניין? נניח ששלחת עשרה מיילים לחברי כנסת, אף אחד לא מכיר אותך וגם אף אחד לא חזר אלייך (היא אכן שלחה, ובסופו של דבר אף אחד לא חזר אליה. ת.א). עכשיו בנקודה הזאת פה צריך להתחיל הניג'וס, להרים טלפון, למצוא את העוזר, לומר לו ששלחת את המייל, שהוא יתייחס, שאת רוצה פגישה, אז הוא אולי ייתן לך בעוד חצי שנה. אנחנו, הלובי, לא אוהבים אותנו כי אנחנו מקצרים את התהליכים. אנחנו מנדנדים. כי כשאני שולחת עשרה מיילים – 99 אחוז שיחזרו אליי שמונה, יגידו לי ״אני לא יכול ככה, לא יכול ככה״, יגידו כל מיני דברים, אבל את תשלחי עשרה מיילים אולי אחד יענה ואולי אף אחד לא יענה. אולי יענו ארבעה, אולי תקבלי פגישה ואולי לא. אם יש לך את הזמן זה אפשרי. עם נחישות וזמן אפשר לעשות את זה".
שיחה 2
ברדוגו: האם את יכולה לגייס עוד אנשים שירצו לשלם או להתחבר לעוד אנשים שירצו לקדם דבר כזה? כי העלות היא יחסית מאוד גדולה להעברת החוק. האם יש לך אפשרות לשיתופי פעולה שיממנו את הדבר הזה איכשהו?
בעיקרון ככה: לובי פוליטי עובד במישור הסטנדרטי חודש בחודשו. לאדם פרטי כמוך, גם אם יש לו עסק, חודש בחודשו זה לא דבר טוב כי הרבה פעמים את לא תראי עבודה ותשלמי וזה יבאס אותי. אז האופציה השנייה לאנשים פרטיים שרוצים לקדם משהו עם עניין ציבורי רחב זה לקבוע מסגרת עכשיו. מסגרת של הצעת חוק עד קריאה שלישית, זה בערך בין 100 ל-150 אלף לפני מע"מ. עכשיו, אז קובעים מסגרת תקציבית ומחלקים אותה פר התקדמויות מאוד נקודתיות וברורות במהלך העבודה. מה זה אומר? נניח, קודם כל הכנו את הצעת החוק, או ישבנו, גמרנו להכין אותה, הכנו הצעת חוק או העתקנו את הצעת החוק הצרפתית. הבאנו והחתמנו את חברי הכנסת מכמה סיעות וקיבלנו מספר, מה שנקרא מספר כחול. זה שלב ראשון שהחוק כבר מוכן.
(הלוביסטית ממשיכה את שיעורי האזרחות המעולים, ת.א)
מספר כחול זה סימון פנימי של כנסת ישראל שאומר שהצעת החוק הפרטית שחברת הכנסת X הגישה הצעת חוק בנושא זה, וזה שמספרה הוא זה וזה, היא באופן רשמי מונחת על שולחן הכנסת. ברגע זה מתחיל שלב הוויה דולורוזה של חקיקת החוק. השלב השני של הצעת חוק פרטית היא ועדת שרים לענייני חקיקה. אם היא עברה את הוועדה לענייני חקיקה, שזה הקואליציה, יש לה רוב מול מיעוט להחליט אם היא מעבירה או לא. אז עברנו את השלב המכריע שגם הוא נקודת זמן חשובה, שהצעה תבוא להצבעה בקריאה טרומית במליאה. כלומר ועדת שרים וקריאה טרומית זה פחות או יותר דיי חופף מבחינת הלוח זמנים וזו נקודת זמן שניה ושלישית כזאת. נקודה רביעית זו הירידה לדיוני הוועדה, שבאים ומתכתשים על כל סעיף ועל כל זה, כאשר ועדה גורמת להכין את החוק לקריאה ראשונה, זו נקודה חמישית. אחרי חמישית יורדת שוב לוועדה להתדיינות סופית ואחרונה ואז היא יורדת לקריאה שנייה ושלישית ואז אפשר להגיד ״מברוק, יש חוק״. אז אלה הן שתי המסגרות מבחינת אנשים לעבוד עם לובי פוליטי.
ש': ומה קורה אם היא לא עוברת את כל השלבים ונופלת, את עושה אבני דרך בחוזה מולך? האם התשלום הוא באמת מחולק באופן סימטרי בחמישה שלבים? 100 אלף חלקי 5 שלבים? או שיש תמחור שונה לכל אבן דרך?
ברדוגו: השווי הכי גדול של הצעת החוק זה לעבור בקריאה ראשונה. גם אם הכנסת מתפזרת אפשר להכין על זה דין רציפות בכנסת הבאה ואז אנחנו מחלקים לפי אבני הדרך. אני לא אגבה ממך על קריאה שלישית אם לא הגענו לקריאה שלישית.
ברדוגו: זה דיי שווה כי כל נקודה היא חשובה. בואי נגיד ככה, אם לא עברת את ועדת השרים לענייני חקיקה וזה לא מעניין מישהו מהקואליציה אז החוק איננו קיים יותר, מת. בכל נקודה יש חשיבות אחרת.
ש': ואיך מתחילים?
ברדוגו: הלקוח בדרך כלל מביא לנו נוסח של הצעת החוק, שהכין אותה או עם עורך דין או קופי פייסט מהחוק הצרפתי. אני לא מכינה הצעות חוק. אני מתחילה מהשלב שיש בידי נוסח נייר של הצעת החוק.
ש': אז בעצם כשאת מתחילה את כבר מגיעה עם נוסח שאני, כלקוח לצורך העניין, הכנתי לך.
ברדוגו: נכון, ואני מנסה לשכנע אותו שזה חשוב, שיתמוך בזה ויגיש את זה.
ש': אז את לא מגיעה אליו רק עם רעיון ושהיועץ הפרלמנטרי יגיש נוסח חוק? והם יבנו את החוק בעצמם?
ברדוגו: לא. אין להם (לח"כים) יכולות. יש להם מעט מאוד עובדים ואין להם יכולות לשבת לנסח הצעת חוק.
ש': אז מה שאת אומרת זה שבשביל שנתחיל את התהליך הזה אני גם צריכה להתחיל לחשוב על שותפים לתהליך כדי לממן אותו וגם לקחת עורך דין כדי להגיש לך הצעת חוק כתובה. זה לא מספיק לבוא עם רעיון.
ברדוגו: כן. כשזה לובי וזה מתחיל מאפס אז עדיף. לממשלה אפשר לבוא עם רעיון אבל אנחנו לא נלך כרגע לממשלה כי היא בלגניסטית. אבל לחבר כנסת.
ש': במה היא שונה מאחרות מהבחינה…
ברדוגו: שרים הם לא… מסובך עכשיו להסביר. בואי נתמקד במטרה שלפנינו. העניין הוא שחברי כנסת אין להם שום יכולת פעולה במובן הזה של להכין ניסוח של הצעת חוק כי יש להם בערך עד שני עוזרים והם עמוסים לעייפה. אז אין שום מצב שנבוא לחבר כנסת ונשכנע אותו, גם אם הוא ישתכנע שהוא יכין את הנוסח. זה ממש מההתחלה. אם יש לך את הנוסח בצרפתית אז אולי אפשר לתת אותו לתרגום ולראות מה יש שם ולהתקדם משם.
ש': אני חשבתי שאולי איזשהו חבר כנסת מאוד יאהב את הרעיון הזה כי מבחינה פופוליסטית הוא יוכל לתפוס כותרות ואז הוא יגיד ליועץ הפרלמנטרי שלו ״תשיג את הנוסח של החוק הזה מהמקביל שלו בצרפת״ וסגרנו את העניין. כלומר, שהוא ייקח את העניין הזה.
ברדוגו: ש', את מתייעצת עם לוביסטית? זה לא יעבוד. צריכים להביא לו לעוס ומוכן וארוז.
ש': ומהניסיון שלך איזה עוד שותפים לדעתך, אם נרים פרויקט כזה?
ברדוגו: האמת שאני לא כל כך מכירה את הזירה שאת עובדת בה ואני חושבת על כל הבתי עסק למיניהם שמעסיקים את העובדים שלהם ללא הכרה, כולל חברות ההייטק, בעיקר. אז אני לא רוצה הרבה אנשים שמתחברים. אני צופה הרבה התנגדות ולא תמיכה. אולי ארגונים חברתיים. אולי כמו ׳ידיד׳, צריך לחפש. אם נחליט על עבודה נתחיל לחפש גם את הארגונים הסביבתיים התומכים.
ש': זה חלק מהעבודה שלך לצורך העניין למצוא כאלה?
ברדוגו: כן. אבל בד"כ לא בענייני תשלום. אני אף פעם לא מתעסקת בענייני תשלום.אני מחפשת אנשים שיעזרו כי הם מאמינים בעניין, לא בגלל שהם ישלמו..(מילה לא ברורה) והם יעזרו לנו בכנסת.
ש': אני מדברת על זה שהם יעזרו לשלם עבור העבודה שלך.
ברדוגו: אני לא עושה את זה. אני לא משווקת את עצמי במובן הזה. אני מתקשה בזה, זה לא מתאים לי. זה לא נעים לי.
ש': אני מניחה שיש לך איזשהו מסמך שמפרט כל מה שדיברנו.
ברדוגו: אוכל להכין. לכל אחד את יוצרת. לכל לקוח את הצורך שלו. אין לי הרבה לקוחות שהם אנשים פרטיים. יש לי רק עוד לקוח אחד כזה. אדם פרטי שיש לו בעיה שאני מטפלת לו בחקיקה. זה הרבה יותר קשה משלך, זה נדל"ן. חברות זה לא דומה. זה סיפור אחר מול גופים מדינתיים שמתנגדים.
ש': תגידי, יש טעם שאנסה לפנות לעוד לוביסטים מבחינת הצעות מחיר או שאתם מתואמים מבחינת…?
ברדוגו: תראי, בעיקרון אין דבר כזה מתואמים. כל אחד יכול לתת לך פלוס מינוס ככה וככה. המשרדים הגדולים יתנו לך הרבה יותר. הקטנים אני מניחה שיתנו לך במסגרת הזאת. אבל זה, כמובן, לא פותר אותך מלעשות את העבודה הזו, אם את רוצה, ש'.
שיחה 3
בהירה: בסוף השבוע הזה הכנסת יוצאת לפגרה ארוכה של שלושה חודשים עד אחרי החגים. את צריכה להבין שהתחלת העבודה היא תמיד יותר דורשת תשומת לב. בדרך כלל הכניסה בנושא חדש לאזור של הכנסת דורשת קודם כל לאתר את חברי הכנסת, לפגוש אותם, לשכנע אותם. לא תהיה לך ניראות בהתחלה של העבודה. ואת זה את צריכה להבין כי ראיתי שמאוד מאוד חשובה לך הניראות ורק אחרי זה…
…
ש': אז מה ההמלצה המקצועית שלך? אם אני רוצה לייצר גם ניראות במהלך – אז לחכות לאחרי סיום הפגרה?
ברדוגו: כן. או שמתחילים עכשיו, חודש של אוגוסט, שהוא חודש טוב עדיין של עבודה לפני שכולם מתפגרים, כדי לאתר ולהיפגש עם חברי הכנסת ולראות מי מתוכם עשוי לתמוך בנו. ואם יש לנו כבר את הוורסיה של החוק, שגם זה רציתי להגיד לך – אני צריכה את התרגום של החוק הזה ואז אפשר להכין אותו לעברית ולתת את זה לאחד מהח״כים שאנחנו יודעים, לתת את זה לעוד ח"כ שחותם, אז ביום שאנחנו מגיעים למושב החורף אנחנו כבר חותמים על החוק ומורידים אותו למשפטית.
ש': את חושבת שזה יהיה כל כך פשוט.
ברדוגו: לא. אבל זו העבודה שלנו. ככה אנחנו עובדים תמיד. הרבה על כיתות רגליים, למצוא את האנשים הנכונים, שהם גם מתאימים ציבורית להוביל נושא כזה. לא סתם מעפנים של ח״כים שאין להם שום סיי ציבורי, נניח כמו רחל עזריה או מירב מיכאלי. או כאלה אנשים. את יודעת, ציבור רוצה אנשים עם סיי תקשורתי.
ש': אבל את חושבת שאם נעשה עבודת חריש עכשיו אז במושב החורף…
ברדוגו: ואם נמצא שתיים-שלוש חברות כנסת טובות ותהיה לנו הוורסיה של החוק, ברגע שהכנסת חוזרת מחתימים ומורידים את זה למשפטית, שזה גם הליך בפני עצמו, שלוקח זמן.
ש': אבל כל הנושא של דיוני ועדות למיניהם. עכשיו כלום כי בפגרה אין דיונים?
ברדוגו: עכשיו אין, בטח שלא בנושאים שלא קיימים על סדר היום כבר בצנרת הרגילה. אין נושאים חדשים.
ש': הבנתי אותך. אני שמחה שאמרת את זה כי באמת התקציב הראשוני הוא מוגבל. כדי שאוכל לנהל אותו נכון, כדי שאח"כ אוכל לייצר אימפקט..
ברדוגו: אז הייתי מציעה שבואי תאספי לך איזה גוף עתיר ממון שמוכן ללכת איתנו על הנושא הזה ושנוכל לקדם את זה. אם יהיה לך את התקציב לאוגוסט – סבבה ואם לא – באוקטובר.
ש': באוקטובר את אומרת שגם בתקציב שדיברנו על הראשוני נוכל לייצר את העבודה ונשיג מזה דיון באחת הוועדות.
ברדוגו: כן. ונגיש שאילתא והצעה לסדר וכל מיני תוספות סביב. (ת.א: ממש מסחרה בכלים הפרלמנטרים. חנות ממתקים של הלוביסטים). אחלה, נהיה בקשר".
