נושאים במחלוקת: קונדנסט

קונדנסט: תוצר לוואי תמים או פוטנציאל לתרחיש אימים?

הקונדנסט הוא אחד הנושאים הכי מדוברים במחאה להרחקת אסדת הגז ללב הים. המוחים טוענים כי הקונדנסט מהווה איום על חופי הרחצה, על איכות האוויר ועל המים שאנחנו שותים. מנגד, במשרדי הממשלה טוענים כי לחומר פשוט יצא שם רע ואין סיבה שישפיע על איכות החיים שלנו. מבולבלים? בואו לקרוא על החומר בעל השם המוזר שעומד בלב הוויכוח

קונדנסט (condensate), ובעברית "תעבית", הוא תוצר לוואי של ייצור הגז. החומר דומה בהרכבו לנפט ומשמש בעיקר לייצור דלק ולדילול נפט, ויש לו ערך כלכלי לא מבוטל בפני עצמו כחומר תעשייתי. אולם לצד זאת, הקונדנסט הוא חומר מסרטן ומזהם ועל כן יש לאחסן אותו במתקנים מתאימים או למכור אותו לתעשיות כבדות.

על פי משרד הבריאות, מאגר לווייתן נחשב לדליל בקונדנסט ביחס למאגרים אחרים בעולם. לפי מסמך היתר הפליטה של לווייתן, בשלב ראשון יופקו ממנו 3,600 חביות של החומר ביממה, ובשלב שני 6,300 חביות ביממה. לפי התכנון, הקונדנסט מהמאגר יימכר למפעלי "בזן", ובמקרה חירום יאוחסן במתקן ייעודי באתר חגית, במועצה האזורית חוף הכרמל.

הטיפול בקונדנסט שיופק ממאגר לווייתן כולל כמה שלבים: שינוע, ושימוש. אף שזה נשמע פשוט, לכל שלב יש כמה אפשרויות ביצוע הטומנות בחובן יתרונות וסכנות והיות שהאפשרויות הרלוונטיות מושפעות מסוג האסדה (קבועה או צפה), לא פלא שהמאבק על דרכי השינוע והאחסון של הקונדנסט נהפכו לזירת מאבק בין משרדי הממשלה לתומכי המאבק לשינוי מיקום האסדה. בפרק זה ננסה להסביר במה כרוכה של אחת מהאפשרויות לטיפול בקונדנסט, וכן נסקור את מוכנותה של ישראל להתמודדות עם תקלות שעלולות לגרום לשפך קונדנסט.

נוע ינוע: איך יגיע הקונדנסט מהים ליבשה?

כמו הגז עצמו, גם הקונדנסט צריך להגיע מהמאגר ליעדו על הקרקע. יש כמה דרכים לשינוע קונדנסט. מאסדה הסמוכה לחוף אפשר להוביל אותו במכליות הנוסעות בכביש או בצנרת תת-קרקעית. מאסדה צפה ההובלה נעשית במכליות ים אל בית הזיקוק במדינת היעד.

לפי דו"ח המשרד להגנת הסביבה מ-2016, צנרת היא האופציה הבטוחה יותר הן מבחינת פליטות מזהמים לאוויר הן מבחינת סיכונים אחרים, כגון שריפה או פיצוץ. ואכן, עד לאחרונה התוכנית לשינוע הקונדנסט מהאסדה ליעדו כללה הזרמה של החומר בצינור מחוף דור אל מתקן האחסון באתר חגית ואל מפעלי "בזן". אולם לפני זמן קצר התברר כי "נובל אנרג'י" מתעתדים לשנע את הקודנסט במכליות כביש באופן זמני (האישור לכך ניתן כבר ב-2013). כמו כן, התברר כי הקונדנסט בתקופת ההרצה שונה בהרכבו מהקונדנסט שיופק בשגרה, ולכן החומר לא יאוחסן בחגית או יימכר ל"בזן". כששאלנו את המשרד להגנת הסביבה לאן ישונע הקונדנסט בתקופת ההרצה הם כתבו כי "נכון להיום לא הוגשה למשרד להגנת הסביבה בקשה לשנע את הקונדנסט לאתר ספציפי. כאשר תוגש בקשה רלוונטית כזו, המשרד יבחן אותה ואת האתר המוצע לעומק".

כאמור, שינוע קונדנסט בעזרת מכליות היא אפשרות מומלצת פחות, על פי דו"ח המשרד להגנת הסביבה שהוזכר לעיל ודו"ח של משרד הבריאות. לטענת המשרדים, הובלה של החומר במכליות מגבירה את פליטת המזהמים לאוויר, את הסיכוי לדליפה לקרקע ועוד, ובדו"ח של משרד הבריאות אף נכתב כי "יש לדרוש בתנאי רישיון העסק של תחנות קבלת הגז שהובלת הקונדנסט תעשה בצנרת ולא במכליות" (אף על פי שהקונדנסט אינו החומר היחיד המובל בדרך זו, וכיום משונעים חומרים מזהמים שונים בדרך זו).

אם כך, מדוע בכל זאת אושר שינוע זמני של קונדנסט במכליות כביש, בניגוד לחוות הדעת של שניים ממשרדי הממשלה?

ממשרד האנרגיה נמסר כי "שינוע הקונדנסט במכליות כביש יתבצע אך ורק בתקופה ההרצה. נושא זה אושר גם על ידי הצוות הבין-משרדי שהוקם לפי תמ"א 37ח' [תוכנית המתאר לטיפול בגז הטבעי – מ"ק], שנציג משרד הבריאות הוא חלק ממנו. יש לציין כי הוגשו עתירות רבות נגד המכל על ידי התושבים – וכולן נדחו".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "עמדת המשרד להגנת הסביבה היא כי קיימת עדיפות סביבתית ובטיחותית להובלת הקונדנסט בצנרת המונעת סיכונים, זיהום אוויר ומפגעים סביבתיים נוספים. עם זאת, במסגרת התנ"ס (תוכנית לניהול וניטור סביבתי) לאתר חגית נבחנה גם אפשרות של שינוע הקונדנסט במכליות כביש במקרים חריגים, וביניהם גם תקופת ההרצה.

"לאחר סיום תקופה ההרצה ובשלבי התפעול השוטף, השינוע במכליות הכביש ישמש כגיבוי בעת תקלה בלבד, במקרה שלא יהיה ניתן להזרים את הקונדנסט בצנרת או לעשות שימוש במכל האחסון באתר חגית, או במקרה שבית הזיקוק לא יוכל לקלוט אותו. בהתאם לכך, בתנ"ס נבדקו באופן מפורט ההשפעות הסביבתיות הצפויות משינוע במכליות כביש, במקרים שאינם בשגרה ולפרקי זמן מוגבלים. בנסיבות אלו ולאחר בדיקת ההשפעות הסביבתיות והפתרונות המוצעים למניעתן וצמצומן, המשרד להגנת הסביבה לא התנגד לשינוע מכליות כביש".

אם כן, ההובלה היבשתית צפויה להיות רק שלב (או תוכנית גיבוי) בדרך לאופן ההובלה הקבוע: הזרמה בצינורות תת-קרקעיים. נראה כי התכנון של תוואי צינור הקונדנסט עובר שינויים רבים והמסלול המדויק עוד לא ודאי. במשרד להגנת הסביבה אומרים כי על פי המסמך העקרוני שאושר ברשות רישוי למתקני גז ובמשרד האנרגיה, הצינור צפוי לצאת מהאסדה ולהתחבר לתחנת בקרה בסמוך לחוף מדרום למושב דור, להמשיך לתחנת המגופים (תחנות לתפעול ובקרה) של נתג"ז בסמוך למעיין צבי ומשם להגיע למחצבת עין איילה. מעין איילה יֵצאו שני נתיבי המשך: האחד (הנבנה בימים אלו) יוליך את הקונדנסט צפונה באמצעות חיבור לתשתית קיימת של קצא"א אל חוות המכלים טרמינל קריית חיים בחיפה; והאחר (המצוי כרגע בשלבי תכנון בלבד) יֵצא לכיוון אתר חגית, ומשם ימשיך בתוואי מזרחי דרך הכרמל ומפער הקישון אל בית הזיקוק בחיפה.

מסלול משוער של צינור הקונדנסט (אילוסטרציה כללית)

הקשר בין הטיפול בקונדנסט לסוג האסדה

כמו בשאלה הביטחונית, גם בנושא הטיפול בקונדנסט כלל ההשקפות, ההיבטים והמורכבויות מתמצים מבחינה מעשית בשאלה אחת: איזו אסדה עדיפה קבועה או צפה? וכמו שאפשר לנחש, התשובה לשאלה תלויה במשיבים. ההבדלים בין האסדות ברמת הסיכון נובעים מכמה גורמים: כמות הקונדנסט המאוחסנת בהן, אופן השינוע והנזקים האפשריים בעת דליפה.

טיפול בקונדנסט באסדה קבועה

באסדה הקבועה במרחק 10 ק"מ מהחוף הובלת הקונדנסט מתבצעת באמצעות צינורות תת-קרקעיים, כפי שהוסבר לעיל.

יתרונות:

  • באסדה קבועה נאגרת כמות קטנה יחסית של קונדנסט, כך שתקלת שפך ממנה תהיה קטנה יותר וחמורה פחות בהשוואה לאסדה צפה.

חסרונות:

  • מפאת קרבתה לחוף, תקלת שפך קונדנסט עלולה לזהם במהרה את חופי הרחצה ולפגוע באיכות האוויר.
  • באזור האסדה יש בעלי חיים ימיים רבים, ושפך קונדנסט עלול לפגוע בהם.
  • האסדה קרובה למתקני התפלה ולתחנות קיטור להפקת חשמל, שעלולות להינזק מהשפך.
  • האסדה מחייבת צנרת קונדנסט ביבשה. תוואי הצנרת עוד לא ודאי, אך לפי התכנון הוא עלול עבור באזור קידוח מי השתייה של יקנעם ולסכן את איכות המים.

טיפול בקונדנסט באסדה צפה

באסדה צפה מרוכז הקונדנסט בבטן האסדה, ואחת לזמן-מה מפונה החומר ליעדו הסופי באמצעות מכלית ייעודית.

יתרונות:

  • במקרה של תקלת שפך ייקח לקונדנסט זמן ארוך להגיע לחוף, וכך יישאר זמן לטפל במי הים.

חסרונות:

  • כל הקונדנסט המופק מהמאגר מאוחסן בבטן האסדה הצפה, כך שבעת תקלת שפך כמות הקונדנסט שצפויה להישפך אל הים גדולה פי כאלף מאשר באסדה קבועה.

בעיות בצנרת: למה גורמי המחאה מתנגדים לצינור הקונדנסט?

כאמור, חלופת האסדה הקבועה (ההולכת ונבנית בימים אלו) מצריכה שימוש בצינורות תת-קרקעיים להובלת הקונדנסט. אמנם שינוע הקונדנסט בצנרת היא הדרך הבטוחה יותר, אך גם בה טמונים סיכונים. "שומרי הבית" מתריעים מפני תקלות שפך בצינור שעלולות לגרום לזיהום הקרקע, מי השתייה, ובמקרים חמורים יותר אף לפיצוץ. הם מתארים כמה תרחישים אפשריים:

  1. זיהום מי השתייה של יקנעם: חלקו המזרחי של צינור הקונדנסט צפוי לעבור סמוך לקידוחי מי השתייה של יקנעם (בתחום הקרוי "אזורי המגן" ונועד להבטיח את איכות המים). אם הקונדנסט יישפך באזורים אלו יש סכנה שמי התהום, או צנרת המים, יזדהמו ולא יהיו ראויים לשתייה. חדירה של קונדנסט אל מי השתייה עלולה לגרום לנזקים בריאותיים חמורים: בדו"ח של משרד הבריאות משנת 2016 נכתב כי בשנת 1992 דווח על תמותה ותחלואה מוגברת בקרב 200 כבשים ששתו מים מזוהמים בקונדנסט בצפון קליפורניה. הסיבות הישירות העיקריות לתחלואת ולתמותת הכבשים היו דלקות ריאות, דלקות קיבה, בצקות ופתולוגיות קרדיו-וסקולריות. כאמור, תכנון התוואי המזרחי של צינור הקונדנסט טרם הסתיים, ולכן עוד לא ידוע בוודאות האם הצינור אכן יעבור דרך אזורי המגן של קידוח מי השתייה. בכל מקרה, במשרד הבריאות ובמשרד האנרגיה מודעים לסיכון זה ונבחנים פתרונות שונים לבעיה.
  2. פיצוץ ודליפת קונדסט ביבשה: ד"ר ישראל ברזילי, לשעבר ראש האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, כתב חוות דעת בנושא תוואי צנרת הגז המתוכננת. המסמך צורף לעתירה שהגישה גב' שלומית ולנסי, הנמנית עם המתנגדים לצנרת הקונדנסט, נגד התוואי. ד"ר ברזילי מציין כי קרבתה של צנרת הגז לצנרת הקונדנסט טומנת בחובה סיכון רב. לדבריו, פגיעה בצינור הגז צפויה להוביל לקרע גדול בצנרת ובמקרים רבים לפיצוץ, בעקבות לחץ הגז הגבוה בצנרת. פיצוץ כזה הוא רב עוצמה וטומן בחובו סיכונים רבים בפני עצמו, כמו העפת חלקים כבדים מהצנרת עצמה וכדורי אש ענקיים. מעבר לכך, סמיכותו של צינור הגז לצינור הקונדנסט מגבירה את הסיכון לפגיעה חמורה באחרון, וכאמור דליפת החומר עלולה להביא לזיהום מי השתייה, והקרקע האוויר. יש לציין כי מערכת הצינורות צפויה להיות קרובה מאוד לאזורים מאוכלסים: הכפר פוריידיס (210 מ' מהצנרת) ומושב דור (כ-400 מ' מהצנרת). העתירה שהגישה גב' ולנסי, בצירוף הדו"ח של ד"ר ברזילי, נדחתה על כל חלקיה.

חלק מהדו"ח של ד"ר ישראל ברזילי – על הסכנה בפיצוץ צינור גז

  1. שפך קונדנסט לים: נוסף לאפשרות של דליפה קרקעית, פגיעה בצינורות הקונדנסט עלולה להביא לדליפת החומר למי הים. דליפה כזו עלולה לפגוע באיכות המים, ואיתם במתקני התפלה ובתחנות קיטור להפקת חשמל. גם הביולוגיה הימית עלולה להיפגע עקב שפך – ציפורים שמלקטות מזון מן המים, פלנקטונים או צבי ים, שחלק מאזורי ההטלה שלהם נמצאים בחופים שבקרבת האסדה. "שומרי הבית", שכאמור מייחדים לקונדנסט מקום מרכזי במאבקם, הזמינו דו"ח הסוקר את הנזקים האפשריים משפך קונדנסט מאסדת לווייתן לים מפרופ' ריק שטיינר מאוניברסיטת אלסקה. שטיינר הוא מומחה בשימור הסביבה הימית. הוא חוקר מקרי שפך של דלקים לים, מתמחה בהכנת תוכניות חירום לטיפול באסונות שפך, ומייעץ לממשלות ולארגונים שונים בנושאים אלו.

על פי הדו"ח של שטיינר, במקרה של שפך קונדנסט מעל פני המים, חצי מהקונדנסט מתאדה וחצי מן החומר נמהל במים. לעומת זאת, במקרה של תקלת שפך מתחת לפני המים, באזור פי הבאר של לווייתן, הבעיה גדולה יותר, וההשפעה על הסביבה חמורה יותר בהשוואה לשפך מעל פני המים. בתקלה כזו חלק מהקונדנסט עולה אל פני המים לאט יותר, כך שחלק ממנו מתערבב במים וחלקו נשאר "כלוא" במים למשך שבועות וחודשים.

שטיינר טוען שנהוג לחשוב שמפני שהקונדנסט הוא חומר נדיף הוא יתאדה מהמים במהירות בכל תקלת שפך, אך למעשה חלק מהקונדנסט עלול להישאר במים זמן ממושך. כשהקונדנסט מתערבב במים או כלוא בתוכם המים נעשים רעילים ומתרחשים בהם תהליכים ביולוגיים שונים. אלו עלולים לגרום לפגיעה בבעלי החיים שבולעים את החומר, וכן לפגיעה בהתרבות של בעלי חיים מסוימים ולצמצום שטח המחיה שלהם. במקרים מסוימים זיהום המים בקונדנסט להוביל גם לסכנת להכחדה של מינים שונים (כך קרה למשל באוכלוסיית לוויתנים קטלנים מסוג מסוים באלסקה).

מומחה נוסף שעסק בנושא הוא פרופ' סטיב ברנר, מומחה למדעי הים והאטמוספרה מאוניברסיטת בר-אילן. במחקרו מדמה ברנר תקלות שפך קונדנסט במרחקים שונים מהחוף ובעונות השנה השונות, כדי לחזות את כמות הקונדנסט שתגיע לחוף, תתאדה או תישאר מעל פני המים בכל אחד מהמקרים. חשוב להדגיש כי ברנר מדמה במחקר סיטואציות קיצונית של שפך קונדנסט, ללא ניסיון לעצור אותו או לאסוף את החומר מהמים. כמות הקונדנסט שהוא הביא בחשבון בתרחיש תיאגר בפועל בשני מצבים: אסדה צפה במרחק 120 ק"מ מהחוף, או אסדה קבועה שאליה תוצמד מכלית אגירה (FSO – ראו פירוט בהמשך). פירוש הדבר הוא שהתרחישים אינם רלוונטיים למצב של אסדה קבועה ללא מכל אגירה, שכמות הקונדנסט הנאגרת בה קטנה.

במחקרו בוחן ברנר מה תהיה התוצאה של תקלות שפך מעל פני הים, שיימשכו 30 יום במרחק 140, 70 ו-20 ק"מ מהחוף, ואלו תוצאותיו:

  1. בכל התרחישים שנבחנו במחקר, מעל 54 אחוזים מהקונדנסט שזרם לים צפוי להתאדות, ושאר החומר, בהתאם לעונת השנה ומיקום השפך, מגיע לחוף או נשאר מעל פני המים.
  2. בכל התרחישים שפך קונדנסט ב-20 ק"מ מהחוף צפוי להביא לחוף כמות גדולה יותר של החומר ביחס לדליפה במרחק רב יותר מהחוף, ואילו בשפך במרחק 140 ק"מ מהחוף כמות גדולה יותר של החומר נשארת מעל פני המים.
  3. במצבים מסוימים הקונדנסט שמגיע לחוף יכול להתפזר לכל אורך חופי ישראל ולהגיע אף עד לחופי מצרים ולבנון, אם כי ברוב האזורים הריכוזים יהיו נמוכים. בקיץ שפך במרחק 20 ק"מ מהחוף יתרכז בכמויות הגדולות ביותר (1,850 חביות חומר לק"מ) בחופי תל אביב, ובכמויות קטנות יותר לכל אורך חופי ישראל. בחורף תקלת שפך במרחק דומה תגרום לפיזור קונדנסט בכמויות קטנות בכל רצועת החוף שבין ביירות למצרים, והריכוז הגדול ביותר (580 חביות לק"מ) צפוי בחופי דרום הארץ, בעזה, וצפונית לתל אביב.
  4. גם בתרחישים הקיצוניים ביותר שבוחן ברנר יעבור זמן-מה עד שהקונדנסט ייגיע אל החוף; משפך במרחק 20 ק"מ הקונדנסט יגיע לחוף לאחר יום וחצי, ומשפך במרחק 140 ק"מ ーלאחר 11 ימים. ברנר כותב שמשכי הזמן הללו ארוכים דיים כדי לאפשר התארגנות ובניית תוכנית פעולה כדי לצמצם את הנזק מהשפך.

יש לציין כי התרחישים שמתאר ברנר מתייחסים לשפך קונדנסט מעל פני המים, ולא לדליפה מצינורות תת-קרקעיים. על פי שטיינר, לתקלת אלו יש השפעה פחותה על בעלי חיים ימיים, מפני שרוב החומר יתאדה מהר יחסית, ואילו הקונדנסט שלא יתאדה במהירות יתפזר ויתערבב במים עד שייעלם בשלב מסוים. עם זאת, יש להן השלכות שליליות אחרות, כמו האיסור לרחוץ בחופים המזוהמים.

קשה להעריך כמה זמן ייקח לחומר להיעלם לגמרי מהחוף. לדברי ברנר, במקרה של קונדנסט שנותר בחוף לאחר ניקוי ואיסוף, התהליך עלול לארוך כמה חודשים.

דליפת נפט במפרץ מקסיקו

העלילה מסתבכת: איך נכנס לתמונה מתקן אחסון צף?

עד כה סקרנו את היתרונות והחסרונות של שני סוגי האסדות בהיבט של אחסון הקטנדנסט והשינוע שלו. כאמור, אחד היתרונות של אסדה קבועה הוא שאין צורך לאגור בה כמויות גדולות של החומר בשל השימוש בצינורות. אולם יש שחקן משנה שנוכחותו על המגרש עלולה לשנות את כללי המשחק: מתקן אחסון צף לקונדנסט (FSO). ניתן לומר כי מתקן אחסון צף הוא קרוב משפחה של האסדה הצפה (FPSO). כמו האסדה, גם הוא סוג של אונייה גדולה שצפה מעל המים. אולם בניגוד לאסדה, למתקן אין את היכולת לעבד גז אלא רק לאגור חומר. המתקן מחובר לאסדה הקבועה, צף לידה ואוגר את הקונדנסט המופק מהמאגר. בעזרת מתקן האחסון ניתן גם לייצא את הקונדנסט: מכליות אחרות יכולות להתחבר אליו, לאסוף את החומר ולשוט ליעדן.

השימוש במתקן הצף שנוי מאוד במחלוקת. מבחינות מסוימות הוא משלב את הרע שבכל החלופות: אגירת כמויות גדולות של קונדנסט, כמו באסדה הצפה, לצד קרבה לחוף והעלאת רמת הסיכון לזיהום החופים, כמו באסדה הקבועה. במונחים מספריים, מתקן אחסון צף אוגר כמות של 100,000 חביות קונדנסט במרחק של 10 ק"מ מהחוף.

פרופ' ברנר מאוניברסיטת בר-אילן, שערך הדמיות לתרחישים שונים של דליפה, היה שותף גם בהכנת תסקיר הבוחן את ההשפעה של מאגר לווייתן על הסביבה. בתסקיר הוא ערך בדיקה דומה לגבי שפך קונדנסט ממאגר צף המחובר לאסדה, כלומר שפך במרחק 10 ק"מ מהחוף ובהיקף של 100 אלף חביות קונדנסט.

ספינה לאחסון והובלת גז

תוצאות הבדיקה מעלות כי יותר מ-44 אחוזים מהקונדנסט שיישפך צפוי להתאדות, ויותר מ-54 אחוזים צפויים להגיע לחוף. הקונדנסט שיגיע לחוף יתפזר בעיקר בקטע חוף שאורכו 20–35 ק"מ, עד אזור חוף הכרמל, ומרבית החומר יתרכז בקטע חוף שאורכו 3–5 ק"מ בלבד (המיקום המדויק משתנה לפי עונת השנה). התרחיש החמור ביותר הוא סערת חורף קיצונית, שבמהלכה הכתם צפוי להגיע לחוף בתוך 12 שעות ולהתרכז בעיקר בחוף של גבע כרמל, שנמצא מצפון לחוף דור.

הבעיה מחמירה נוכח העובדה שלמשרד להגנת הסביבה אין יכולת להתמודד עם תקלת שפך בהיקף רחב כל כך. ב-2017 אמר שאול מרידור, מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר, בישיבה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה: "יש הבדל דרמטי בין היכולת לטפל בכתם קונדנסט אם חס וחלילה יש התבקעות וכו' [במרחק] 10 או 12 ק"מ או מייל ימי מהחוף, [או במרחק] 90 ק"מ […] היכולת להכיל אירוע כזה במרחק גדול מהחוף גדולה בהרבה […] ולכן ההשפעה קטנה בהרבה מאשר מצב של 10 ק”מ מהחוף. ולכן אי אפשר לעשות, או לא נכון היה לעשות – זו הייתה העמדה של המשרד להגנת הסביבה – אגירה בים של הקונדנסט בלווייתן, בגלל הקרבה לחוף".

התמיכה של המשרד להגנת הסביבה באחסון קונדנסט ביבשה הוזכרה גם באחת העתירות של שומרי הבית לבג"ץ (ראו הרחבה בנושא היכולת להתמודד עם תקלות שפך בסעיף הבא).

היה או לא היה: מה התוכניות של "נובל אנרג'י" בעניין מתקן אחסון צף?

לאחרונה הגישה "נובל אנרג'י" מסמך חיוני להפעלת האסדה, שנקרא "היתר פליטה". המסמך קשור לנושא איכות האוויר באזור האסדה (שבו נעסוק בפרק הבא). זהו היתר הפליטה השני שהגישה החברה לאחר שהמשרד להגנת הסביבה דחה את המסמך הקודם. בעקבות ההיתר החדש התעוררו חששותיהם של "שומרי הבית" בעניין כוונת החברה להשתמש במתקן אחסון צף, בשל משפט שלא היה קיים בבקשה הקודמת ונוסף לבקשה הנוכחית: "באסדה קיימת הכנה להטענת קונדנסט למכליות ים, הבקשה אינה כוללת שימוש טעינת קונדנסט למכליות ים". במילים אחרות, בהיתר הפליטה החדש מבקשת "נובל אנרג'י" הכנה להטענת מכלית FSO – אך היא אינה מבקשת להשתמש בה, אלא רק להקים אותה.

השאלה המתבקשת היא מדוע מופיעה הבקשה להקים הכנה להטענת FSO אם "נובל אנרג'י" אינם מתכוונים להשתמש בה. יתרה מכך: כאמור, גם במשרד להגנת הסביבה סבורים כי כמות הקונדנסט הקטנה הנאגרת באסדה הקבועה היא מיתרונותיה הבולטים, וכי המתקן הצף חושף את החופים לסכנה של תקלת שפך שאין להם יכולת להתמודד עימה. אם כן, האם המשרד יאשר את היתר הפליטה של "נובל אנרג'י" כשהבקשה הזו מופיעה בו?

לדברי רעות רבי, הממונה על היתר היתרי הפליטה של האסדות במשרד להגנת הסביבה, התוספת לבקשה אין פירושה שמתקן אחסון אכן יהיה בשימוש קבוע: "'נובל' צריכים את המוצא הזה [ההכנה ל-FSO – מ"ק) למקרה שמסיבה כלשהי הצינור ליבשה לא יוכל לקבל את הקונדנסט, תהיה להם אפשרות להזרים את הקונדנסט למקום אחר בלי לעצור את הפקת הגז", היא אומרת. "בכל מקרה, לי כרגולטור שצריך לאשר את זה – אין כזה דבר [הכוונה למתקן האחסון – מ"ק]. זה לא קיים, זה לא מופיע, זה לא נידון. זו לא פעילות שתותר בשום ערוץ שלנו. כרגע אין שימוש בברז הזה. הוא שם, אבל מבחינתי הוא כאילו לא שם".

במילים אחרות, נראה שלמרות הבקשה להכנת השטח, כל עוד אין בקשה מפורשת לשימוש במתקן אחסון צף אין אפשרות להפעילו – ולא נראה כי בקשה כזו הוגשה למשרד להגנת הסביבה.

ממשרד האנרגיה נמסר כי "משרד האנרגיה אינו תומך בהצבת מכלית לקליטת קונדנסט בסמיכות למאגר לווייתן. עם זאת, בעת תכנון ובנייה של אסדת גז יש לבחון את הדברים בראייה לטווח הארוך, ולכן בנתה שותפות לווייתן הכנה למתקן להטענת קונדנסט בלבד, אם יוחלט בעתיד על אפשרות זו".

חשוב לציין שכבר היום שטות בים מכליות עם חומרים מזהמים בכמויות ענק, והסיכון לתקלת שפך מהן זהה לתקלת שפך ממתקן FSO. המשרד להגנת הסביבה כתבו לנו בנושא: "תרחישי הסיכון הלאומיים מראים שההשלכות הסביבתיות לאירוע העלול להיגרם מתקלה או מתאונה באחת ממאות מכליות הנפט אשר פוקדות את חופי ישראל בשנה הוא החמור ביותר – מבלי להפחית מהעובדה שאסדות הגז הן תרחיש נוסף".

לסיכום הנושא, מעניין לציין שדווקא בקרב תומכי המחאה נשמעים קולות המבקשים להכניס לפרופורציות את הדיון בנושא הסיכון לדליפה ממאגר אחסון צף; בדיון של ועדת התכנון ב-2014 אמר המהנדס יצחק איזונכר, אחד מאנשי המחאה, בהקשר של המחקר שערך פרופ' ברנר בנושא הסיכון לשפך ממתקן אחסון צף: "תסקיר השפעה על הסביבה המציא, ואני משתמש במילה הבוטה הזאת, המציא תרחיש מפחיד שבא ואומר: זיהום החוף. הייתה כוונה כנראה להשפיע על הגופים הירוקים שהתנגדו לטיפול בלב ים, כי אף אחד לא רוצה לראות את הים התיכון כפח אשפה של מדינת ישראל, גם לא אנחנו. אבל התרחיש המפחיד, שעומדת מכלית 7.5 קילומטר מהחוף, ליד אסדת הטיפול, והיא מתבקעת בבת אחת, ו-100 אלף חביות של קונדנסט נשפכות לים בבת אחת, ומגיעות לחוף ומזהמות את החוף […] שכחו שקונדנסט זה בכלל חומר נדיף, שתוך יומיים-שלושה לא נשאר ממנו זכר. רק כדי לייצר תרחיש שבו מכלית תתבקע, בטכנולוגיות של המכליות של היום, צריך להביא מהנדסים מיוחדים שיתכננו מערכת פיצוצים, כי המכליות הן בדפנות כפולות ומחולקות לתאים. התרחיש הזה לא קיים. שכחו שאת המכלית אפשר לשים גם 22 ק"מ מהחוף וגם 32 ק"מ מהחוף, ולהתחבר מתא הטיפול בצינור אל המכלית".

עוד כמה מילים על אחסון הקונדנסט

כאמור, כרגע אין ל"נובל אנרג'י" שום חוזה לייצוא הקונדנסט, וגם במשרד להגנת הסביבה לא מכירים תוכנית כזו. אלא ש"שומרי הבית" טוענים כי עם העלייה בכמויות הקונדנסט המופקות מהמאגר הייצוא בוא יבוא – ובמקרה כזה מתקן אחסון צף הוא כורח המציאות, מפני שזו הדרך הריאלית היחידה לייצוא קונדנסט.

לדברי הארגון, בתאוריה ניתן לייצא קונדנסט בדרכים שונות, כמו הזרמה למתקן אחסון והסעתו לנמל, אולם הן יקרות ולכן אינן משתלמות. מאותו הנימוק הם אינם מאמינים כי "נובל אנרג'י" תשתמש בהכנה להטענת מכליות ים שביקשה בהיתר הפליטה כדי  להטעין אוניות שישיטו את הקונדנסט ליעדיו בחו"ל; כדי לעשות זאת תיאלץ האונייה המוטענת לחכות כמה ימים עד תום התהליך, ויהיה צורך לדאוג לאחסון הקונדנסט בזמן שבין ניתוק של אונייה מלאה לחיבור של אונייה אחרת. בשל כל הסרבול הזה, טוענים בארגון, "נובל" תהיה חייבת להשתמש ב-FSO. אולם חשוב להזכיר שוב כי התנאי ההכרחי לכל התרחישים הללו הוא ייצוא הקונדנסט (אם מבחירה ואם מאילוץ של מחסור בקונים בארץ), ואין כל עדות רשמית לכך שתנאי זה יתקיים.

התוכנית הלאומית לאירועי זיהום: ״ממשיכים להתפלל״

בין שהאסדה שתוקם בסופו של דבר תהיה קבועה ובין שההחלטה תתהפך ותוקם אסדה צפה, החשש של פעילי המחאה מדליפת קונדנסט איננו מופרך; למרבה הצער, תקלות שפך מאסדות מתרחשות בכל העולם. כדי להתמודד עם תקלות כאלה גיבשה ישראל תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן, ובקיצור: התלמ"ת.

התלמ"ת היא מסגרת ארגונית המאגדת את הגורמים השונים האחראים לטיפול באירוע של שפך שמן, למען שיתוף פעולה וסיוע הדדי בעת אירועי חירום של זיהומים גדולים העלולים לסכן את הסביבה הימית.

עוד בשנת 2008 הובאו עקרונות התלמ"ת להחלטת ממשלה, ונקבע כי על המשרד להגנת הסביבה לעגן את ההחלטה בחקיקה ועל משרדי הממשלה האחרים להיערך למימוש ההחלטה. לאורך השנים הותאמה התוכנית להתפתחויות בתחום ועודכנה, אך עד כה היא לא עוגנה בחקיקה עקב התנגדויות של כמה משרדי ממשלה. העיכוב זכה לביקורתו של נציג המבקר בוועדה לביקורת המדינה ב-17 בדצמבר 2013: "החלטת הממשלה מיוני 2008 הטילה על המשרד להגנת הסביבה לבצע ולרכז פעילויות הקשורות ביישום התלמ"ת. בדצמבר 2012 טרם ביצע המשרד להגנת הסביבה את כל הפעולות שנקבעו בהחלטת הממשלה האמורה, ומדינת ישראל אינה ערוכה לטפל באירוע זיהום ים חמור".

נוסף לפן החקיקתי, כחלק משיפור הכשירות של הגורמים הרלוונטיים לטיפול באירועי שפך מבוצעים מעת לעת תרגילים, חלקם ברמה הארצית. בשנת 2015 נערך תרגיל מקיף לטיפול בזיהום ים בשמן, שדימה אירוע של דליפת עשרות אלפי טונות נפט גולמי ממכלית שטבעה מערבית לעזה בים התיכון. בתרגיל השתתפו שמונה רשויות מקומיות, רשות הטבע והגנים, חיל הים וגופים נוספים. במהלך התרגיל הצליחו הכוחות לאסוף אלף טונות שמן בלבד. התרגול חשף ציוד מיושן, חסר ונוטה לתקלות, וכן מחסור בכוח אדם. כמו כן, התגלו בעיות בתיאום בין הגורמים השונים.

תרגיל נוסף שנערך בשנת 2016 דימה זיהום נרחב בים ובחופים לאורכו של מפרץ חיפה. בסיכומו של התרגיל נכתב: "כהמשך לתרגילים קודמים שנערכו בשנים האחרונות, גם תרגיל זה חוזר ומחזק את המסקנה שבאירוע זיהום ים בינוני אמיתי כוח האדם והציוד שעומד לרשות המשרד להגנת הסביבה אינו מספיק בהיקפו, וכי למרות הנכונות של אנשי היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית למתוח את יכולות התגובה ותפעול מערך החירום מעבר למגבלת כוח האדם העומד לרשותה, באירוע חירום שיימשך מעל 16 שעות תיפגע יכולת המדינה לתפקד ביעילות ולצמצם את הפגיעה של זיהום ים בשמן בתשתיות חשובות (נמלים, תחנות כוח ומתקני התפלה), וכן יכולת הציבור ליהנות מחופי הרחצה למשך תקופה ארוכה ומשמעותית".

נראה כי גם בקרב גורמי ממשל יש חשש שההיערכות של המדינה לתרחישי דליפת קונדנסט אינה מספקת. בכנס של "שומרי הבית" שנערך בחיפה ב-2 ביולי 2018 שאל העיתונאי אביב לביא את פרד ארזואן, סגן ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, על מוכנות המשרד לטיפול בתקלה גדולה של שפך קונדנסט לים. ארזואן ענה: "יש תקציב לדוברות ולציוד מתקדם אך אין תקנים לכוח אדם מקצועי שיפעיל אותם, וכל עוד אין מי שיפעיל, למשרד להגנת הסביבה אין טעם לקנות את הספינות והטכנולוגיות״. לאחר מכן נשאל: ״בעצם אתה אומר שמה שאנו עושים כדי להתגונן מפני אפשרות של דליפת ענק בים, שעלולה להחריב את חופי ישראל, זה להתפלל?״. תשובתו הישירה הייתה ״ממשיכים להתפלל״.

פרד ארזואן, סגן ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. צוטט אומר כי "ממשיכים להתפלל" שלא תהיה דליפת ענק בים (צילום מסך מיוטיוב)

בשל הממצאים המטרידים ביקשנו מהמשרד להגנת הסביבה את תגובתם לנושא, וזו לשונה:

"ראשית יש לציין שהחובה לבצע חסימה וטיפול של אירוע שפך בקונדנסט מאסדת לווייתן היא של 'נובל אנרג'י', באמצעות הכלים שלה ושל קבלנים העובדים עבורה. המשרד להגנת הסביבה מוודא של'נובל' יש את האמצעים והיכולות הללו. התשובה שניתנה דאז [האמירה של ארזואן ב-2018 – מ"ק] הייתה לגבי כלל היכולת הלאומית לטיפול בזיהום ים בשמן, ולא ספציפית לנושא הקונדנסט (שהוא סוג שמן קל במיוחד).

"אכן, קיים פער ביכולות המשרד להגנת הסביבה לרכז את כלל הפעולות הדרושות לביצוע וליישום תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן. הפער המרכזי הוא מחסור בכוח אדם ייעודי לעניין זה – כפי שהוגדר בתוכנית אסטרטגית להגנת הסביבה הימית. נוסף על כך, יש להשלים את חקיקת חוק התלמ"ת, אשר נתקל בהתנגדות משרדי ממשלה אחרים, ותוספת תקציב שנתי ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית בסך 7 מיליון שקלים בשנה.

"למרות כל אלו, היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה ממשיכה לפעול ברכש אסטרטגי של ציוד ייעודי לטיפול בזיהום ים בשמן, אשר אינו מותנה בתוספת כוח אדם, וכן מייצרת שיתופי פעולה עם גורמים לאומיים ובין-לאומיים, לרבות תרגול הטיפול ברמה מקומית, לאומית ובין-לאומית והכשרה של כוח אדם בגופים השונים".

בנוגע לסיכום התרגיל מ-2016 נמסר מהמשרד כי "היום יותר מאי-פעם המשרד מצוי בחוסר קריטי של כוח אדם ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית לפיקוח וטיפול בים על מתקנים ואוניות, לרבות ובמיוחד במצבי תקריות זיהום ים בשמן".

על אף חילוקי הדעות הרבים בנושא, נראה שעל עניין אחד קשה להתווכח: המצב הנשקף מן הדו"חות ומדברי המשרד להגנת הסביבה רחוק מלהניח את הדעת בכל הקשור ליכולתה של המדינה להגן על האזרחים מתוצאותיו הקשות של שפך קונדנסט, ועל הגורמים הרלוונטיים לטפל בעניין בהקדם.

"שום השפעה על האזרחים": מה אומרים בממשלה?

יוסי וירצבורגר, מנהל מינהל לאוצרות טבע והממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, סבור שהחששות והטענות בנושא הקונדנסט מוגזמים. בריאיון לאתר "וואלה" ביולי האחרון הוא אמר כי "הקונדנסט הוא כמעט זהה לבנזין, סתם הוציאו לו שם רע. תחנות דלק, לדוגמה, משפיעות הרבה יותר על הסביבה מאשר הקונדנסט".

וירצבורגר גם מסביר כי למעשה המצב אינו צפוי להשתנות באופן מהותי עם הקמת הצנרת החדשה: "צינור הקונדנסט מתחבר כבר היום לצנרת שמובילה את כל מיליוני החביות ש'בזן' מזקקת בשנה", הוא אומר. "זה צינור תת-קרקעי, וגם לפי המשרד להגנת הסביבה אין לו שום השפעה על האזרחים סביבו. לאחר הקמת האסדה אנחנו אמורים להעביר בצנרת כמות של כ-2,000 חביות ביום בשיא, ובצינור הנוכחי כבר זורמות מיליוני חביות ביום אל בתי הזיקוק. כלומר, מה שצפוי זה אפילו לא אחוז שנתי ממה שכבר מוזרם כיום. אז למה עכשיו מקימים על זה רעש?".

נראה כי וירצבורגר הוא לא היחיד שאינו מייחס חשיבות לטענותיהם של המתנגדים לצינור הקונדנסט. בשנה החולפת הוגשו שלוש עתירות נגד היתר הבנייה של הצינור: מטעם המועצה אזורית חוף כרמל, מטעם שלומית ולנסי (תושבת האזור) ומטעם קבוצה של כמה יישובים הקרובים לצנרת. שלוש העתירות נדחו, ולאחת מהן אף צורפה הערה חריפה שכתבה השופטת דפנה ברק-ארז בעתירה אחרת ב-2015: "לא ניתן להשתחרר מן התחושה כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם עומדת ברקע העתירות טרוניה של NIMBY, היינו שהן מבטאות את האינטרס המובן לכול כי מתקנים חיוניים שלהם השלכות סביבתיות ובטיחותיות ימוקמו במקום אחר ורחוק, "לא בחצר האחורית שלי" (Not In My Back Yard). דא עקא, שבסופו של דבר אמור להימצא למתקנים אלו מקום כלשהו. משמצאנו כי ההליך שבו התקבלה ההחלטה באשר למיקומם של המתקנים היה, בעיקרו של דבר, תקין, תוצאתו היא המכריעה, ולא לנו להתערב בה. ניתן אפוא להבין לליבם של העותרים בעניין זה, אך לא להיעתר להם".

סבוך ככל שיהיה, נושא הקונדנסט הוא רק חלק משאלת ההשפעה של אסדת לווייתן על איכות הסביבה באזור הקמתה. בפרק הבא ננסה להבין את ההשלכות של כל סוג אסדה על זיהום האוויר והסביבה הימית – ועקב כך על בריאותם של האזרחים והאזרחיות באזור.