נושאים במחלוקת: ביטחון

אתם בטוחים? על הפן הביטחוני של מיקום האסדה

בישראל, כמו בישראל, לנושאי ביטחון יש חשיבות עליונה, וגם לוויכוח על מיקומה האידיאלי של האסדה יש היבטים ביטחוניים.

בהיותן מתקנים בעלי חשיבות רבה למשק הישראלי, אסדות הגז (לרבות לווייתן העתידית) משכו את תשומת הלב של כמה מאויבי המדינה: בחזבאללה כבר הצהירו על כוונותיהם לפגוע באסדות הגז של ישראל, ולטענת צה"ל האיומים המפורשים שהשמיע נסראללה בדבר כוונתו לפגוע באסדות הגז של ישראל הם בהחלט בני מימוש. ראיה לרצינות שבה מתייחסים לאיומים היא שכיום שומרות על אסדת תמר ספינות "סער" של חיל הים, והשנה צפויות להצטרף אליהן כמה ספינות חדשות מסדרת "סער 6".

לדברי ניר זרחי, דוקטורנט וחוקר מטעם מרכז חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית (שמחקרו ישמש אותנו בהרחבה בפרק זה), גם מערך הטילים האיראני מהווה איום ממשי על תשתיות קריטיות, ובפרט על מתקני אנרגיה. בכירים איראנים כבר איימו להשתמש בטילים בליסטיים לצורך תקיפה כזו, ויועץ ביטחוני בכיר לעלי חמינאי הצהיר באופן מפורש כי במקרה של תקיפה אמריקאית או ישראלית, איראן תשגר טילים לעבר בתי זיקוק ותשתיות חיוניות נוספות.

איזו אסדה בטוחה יותר? תלוי את מי שואלים

האיום על אסדות הגז של ישראל הוא ממשי אפוא, והדרכים לעשות זאת מגוונות: החל באיומים תת-מימיים, עבור בטילים בליסטיים, מטוסי נפץ מתאבדים וספינות נפץ, וכלה בצוללנים מחבלים. מגוון האיומים על האסדה קשור קשר ישיר למיקום האסדה ולסוגה (קבועה או צפה), ועל כן גם בסוגיה הביטחונית ניטשים מאבקים עזים בין תומכי המאבק להקמת אסדה צפה בעומק הים לאלו המעדיפים את הפתרון הנוכחי (אסדה קבועה במרחק 10 ק"מ מהחוף).

ספינה מדגם "בראונשוייג", שעליה מבוססת "סער 6"

כמו בנושאים אחרים, כל צד מביא הוכחות כבדות משקל ומגובות בטיעונים על העליונות הביטחונית של האסדה המועדפת עליו. המדינה אמרה את דברה בחודש יולי האחרון, כאשר צה"ל פרסם הודעה לתקשורת ובה נטען כי מבחינה ביטחונית עדיפה אסדה קרובה יותר לחוף, ולכן הצבא תומך בחלופה הנוכחית: "במהלך תכנון פיתוח מאגרי הגז העביר צה"ל את המלצותיו, שתומכות בקרבת המתקנים לחוף משיקולים ביטחוניים", נכתב בהודעה. בהודעה של צה"ל הודגשה חשיבותה של היכולת לשלב הגנה ימית ויבשתית. עם זאת, צוין בה כי "שיקולים אלה הם חלק ממכלול השיקולים הנלקחים בחשבון בפיתוח המאגר".

למרות ההמלצה החד-משמעית, שומרי הבית טענו בתגובה כי להודעה של צה"ל אין אחיזה במציאות. בארגון ציינו כי "גורמים ביטחוניים מרכזיים בתקופה הנידונה אינם מאשרים […] את העמדה שעל פיה צה"ל אינו מסוגל להגן על אסדות רחוקות", ואף ציינו כי תכנונה של אסדה צפה במאגרי כריש ותנין היא הוכחה חיה ליכולת זו. עוד נטען בתגובת הארגון כי לא ברור מי הגורם בצה"ל שהוסמך לפרסם את ההודעה, וכי זהו "שימוש בשם הביטחון לשווא".

"שומרי הבית" לא הסתפקו בהודעת תגובה, ובעקבות הודעת התמיכה של צה"ל באסדה הקבועה פנו אל בוגי יעלון, שכיהן כשר הביטחון בתקופה שבה נקבע מיקומה של אסדת לווייתן. יעלון סתר את ההודעה של צה"ל וכתב שהוא הופתע מהפרסומים שלפיהם ההחלטה על מיקומה של האסדה התקבלה משיקולי ביטחון: "מבדיקה שערכתי עם בכירי משרד הביטחון בתקופה הנדונה, התברר שאיש מהם אינו מכיר פנייה כזו לבחינת העתקת מתקן ההפרדה מהפלטפורמה הימית, הסמוכה לאסדת הקידוח, לאסדה שתוקם במרחק כ-10 ק"מ מהחוף". לדברי יעלון, הוא תומך דווקא בעמדה ההפוכה: "אילו הנושא היה מובא בפני לבחינה ביטחונית, הייתי ממליץ על השארת התוכנית המקורית […] ולא על הקמת אסדת הפרדה סמוכה לחוף".

דבר המומחה

קשה מאוד ליישב בין הטיעונים הסותרים של שני הצדדים, בעיקר כאשר אף אחד מהם אינו נכנס לעומקם של השיקולים הביטחוניים. על כן, פרק זה מתבסס על עבודת מחקר ודו"ח ביטחוני שכתב ניר זרחי, שכאמור משמש עמית מחקר במרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית. על העבודה חתום גם ראש המרכז פרופ' שאול חורב, סגן מפקד חיל הים וראש הוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר, ונראה שזוהי העבודה כמעט היחידה שבודקת לעומק את סוגיית הביטחון באסדת לווייתן (ככל הידוע לנו).

כמה מילים על מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית

"מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית" הוא מרכז מחקר וידע אקדמי ישראלי, מוביל וייחודי בעולם בתחומי המדיניות והאסטרטגיה, בדגש על מזרח הים התיכון והים האדום. המרכז מקדם ועורך מחקרים אקדמיים בין-תחומיים חדשניים בנושאי מדיניות ואסטרטגיה ימית במובנה הרחב, וכן מחקרים, בנושאים בעלי חשיבות הנמצאים על סדר היום הציבורי בתחום הימי. לצד המחקרים המדעיים לקידום הידע, המרכז מספק גם ניתוחים מדיניים והמלצות למקבלי ההחלטות, מנהיגי ציבור וקהילת המחקר האסטרטגי בישראל, ומעודד את השיח הציבורי בנושא.

לפני הדיון בממצאים עצמם, כדאי להזכיר מי יזם את עבודת המחקר של ניר זרחי: קבינט הגז של זכרון יעקב, גוף התנדבותי במועצה, שהוקם בעקבות המחאה נגד מיקום אסדת לווייתן. לדבריו של תא"ל (במיל') אביגדור קליין, ראש מטה הקבינט, "ביקשנו לערוך דו"ח חקר הנשען על קריטריונים אקדמיים שיטתיים, שיכול לעמוד במבחן ביקורת של הסביבה המורכבת כל כך של כל מי שעוסק בנושא". על מנהל מרכז המחקר, שכאמור חתום על הדו"ח, הוא אומר כי "שאול חורב מקובל על הממסד השלטוני והצבאי כבר סמכא שראוי לכבדו מקצועית, ובכך קיווינו למזער את מרכיבי ההתייחסות הלא מקצועיים בכל דיון שייסוב סביב העבודה שתוגש, ואכן זה המצב".

ניר זרחי: "אמירה ביטחונית לא קוהרנטית"

כששאלנו את קליין מדוע בחר קבינט הגז להתמקד בנושא הביטחון, ענה: "אחרים ממש חששו לעסוק בו, ואנחנו זיהינו באיום הביטחוני על התשתית לטיפול בגז [את ה]סיבה הכמעט בטוחה שבגינה ייווצר שפך [קונדנסט מ"ק] לא רצוני ועצום ביחס לכל סיבה אחרת."

לגורם המזמין יש חשיבות רבה מפני שזכרון יעקב היא אחת המועצות שהיו שותפות פעילות במחאה של "שומרי הבית", והיא אף תרמה כסף למאבק. באתר "שומרי הבית" היא עדיין מופיעה כאחת המועצות התומכות במאבק – אולם בלי לעשות ספוילרים להמשך, אפשר לומר שמסקנות הדו"ח שינו מעט את פני הדברים.

וכעת לממצאי המחקר.

"אין אסטרטגיה אחידה"

מחקרו של זרחי סוקר את נקודות התורפה והחוזק של כמה סוגי אסדות ואת האיומים שכל אחת מהאסדות חשופה להם במיקומים השונים, ומסביר לעומק את ההשלכות הביטחוניות בבחירה באסדה כזו או אחרת.

מעבר לפרטים הטכניים, המסר החשוב העולה מעבודתו של זרחי הוא שיש לגבש תפיסה לאומית אסטרטגית כוללת ורב-תחומית לניהול המרחב הימי של מדינת ישראל. בשיחה עם כתבת "שקוף" הוא אומר כי ההחלטות שהתקבלו בנושא מיקום האסדות היו מבוססות על שיקולים סקטוריאליים שחסרה בהם ראייה כוללת של המרחב הימי. כדוגמה הוא מציין את חוסר האחידות במיקום האסדות: כאמור, אסדת כריש-תנין מתוכננת לקום במרחק 90 ק"מ מהחוף, סמוך לגבול עם לבנון (אף שבצה"ל המליצו להקים גם אותה כאסדה קבועה בסמוך לחוף), ואילו את אסדת לווייתן בחרו כאמור להקים קרוב לחוף בשל שיקולים ביטחוניים. לטענת זרחי, ההגנה על כל אחד מסוגי האסדות דורשת אמצעי הגנה אחרים ואסטרטגיה שונה: "אני מתקשה להבין איך אמירה ביטחונית יכולה לחיות עם שני הדברים האלה. זה לא קוהרנטי", הוא אומר.

הטענה של זרחי לגבי היעדר תפיסה אסטרטגית מגובשת בעניין המרחב הימי משתקפת גם בהיסטוריה התכנונית של אסדת לווייתן: עד שנת 2015 גם לווייתן, כמו כריש-תנין, הייתה אמורה לפעול כאסדה צפה בטווח רחוק בהרבה מהחוף. לטובת ההגנה עליהן אף נרכשו כאמור ספינות מדגם "סער 6", שייעודן הוא הגנה על מתקנים המצויים בטווח רחוק יחסית מהחוף, בסכום של 430 מיליון יורו. אולם לאחר כמה שנים שונתה ההחלטה בעניין לווייתן והוחלט שהיא תקום כאסדה קבועה במרחק 10 ק"מ מהחוף, בלי להתחשב כלל במדיניות הביטחון שגובשה עד אז.

נראה אפוא שכל גוף מקבל החלטה לגבי המרחב הימי על פי נקודת מבטו, ואין תפיסה אחת שמנחה את כלל הגורמים.

עניין של גאוגרפיה

אחרי שהבנו שהראייה התכנונית הכוללת אינה מספקת, עדיין נותרה השאלה העיקרית: איזו אסדה עדיפה מבחינה ביטחונית?

כצפוי, אפילו למומחים אין תשובה פשוטה אחת. זרחי מסביר כי לכל אחת מהחלופות יש יתרונות וחסרונות. עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת של האפשרויות השונות הוא הגיע למסקנה מעניינת: אף אחת מהחלופות המדוברות כיום אינה מיטבית, ויש לשקול אפשרות חלופית: אסדה צפה במרחק 40 ק"מ מהחוף.

כדי להבין טוב יותר את סוגיית אבטחת האסדות, יש להכיר את המונח "אזורים ימיים". נהוג לחלק את השטח מחופיה של מדינה ועד למרחק 320 ק"מ לעומק הים לשלושה אזורים ימיים, על פי מרחקם מהחוף: מים טריטוריאליים, מים סמוכים ומים כלכליים.

  • מים טריטוריאליים: עד כ-20 ק"מ מהחוף. בשטח זה ניתנת למדינה ריבונות מלאה, לרבות במרחב האווירי שמעליו, במים עצמם, בקרקע ובשטח התת-קרקעי. באזור זה ניתנת למדינות זרות הזכות למעבר "בתום לב" באישור המדינה השלטת.
  • מים סמוכים: שטח המתחיל מסוף המים הטריטוריאליים ונמשך עד כ-40 ק"מ מהחוף. אזור זה אינו חלק משטח המדינה, אולם המדינה רשאית להפעיל בו סמכויות אכיפה מוגבלות כדי למנוע הפרות דין בשטחה בתחומים הבאים: מכס, עניינים פיסקליים, הגירה ותברואה, וכן סמכויות ביחס לממצאים ארכיאולוגיים וכיו"ב.
  • מים כלכליים: האזור המשתרע במרחק שבין 40 ק"מ מהחוף עד למרחק של כ-320 ק"מ מחוף המדינה, או עד למרחק הנקבע לפי הסכם עם מדינה אחרת.

באזור זה אין למדינה ריבונות מלאה וניתנות לה זכויות ריבוניות כלכליות בלבד: זכויות לחיפוש, לניצול ולניהול של משאבי החי והמינרלים הנמצאים על קרקעית הים, תחתיה ובמים שמעליה, וכן זכויות לנצל גלים, זרמים ורוחות לצורך הפקת אנרגיה. כמו כן, יש למדינה סמכויות נלוות לצורך מימוש הזכויות, כמו בנייה של מתקנים וסמכויות שיפוט, וכן זכות לקביעת אזורי בטיחות סביב המתקנים ברדיוס של עד 500 מ'. לצד זאת, גם למדינות זרות יש זכויות מוגדרות באזור הכלכלי הבלעדי של המדינה, כמו חופש שיט וטיס וזכות להניח כבלים וצינורות תת-ימיים.

כפי שאפשר להבין, באופן כללי ככל שמתרחקים מהחוף אל עומק הים כך פוחתות הסמכויות שיש למדינה באזור.

את קיומם של האזורים הימיים קבעה אמנת משפט הים משנת 1982. האמנה מהווה את החוקה הימית הבין-לאומית, שתפקידה להסדיר את הזכויות והחובות של המדינות באזורים הימיים השונים. היא נכנסה לתוקף בשנת 1994, ומאז ועד היום אשררו אותה 166 מדינות. ישראל אינה חתומה על האמנה, אך הצהירה לא פעם כי היא "מקבלת על עצמה את הוראותיה המנהגיות של אמנת הים, ובכלל זה את ההוראות הנוגעות לאזורים הימיים".

כיום קיימת אי ודאות רבה בכל הנוגע להסדרה המשפטית של הפעילות באזור המים הכלכליים של ישראל, ולאי ודאות זו יש השלכות כלכליות, אזוריות ובין-לאומיות נרחבות. בימים אלו נדון בוועדת הכלכלה חוק האזורים הימיים, שמטרתו להסדיר את הנושא.

ראש בראש: השוואה בין האסדות מבחינה ביטחונית

בעבודתו של זרחי נסקרים השיקולים הביטחוניים בכמה סוגי אסדות:

  1. אסדה קבועה במרחק 10 ק"מ מהחוף, כפי שמתוכננת כיום, ואסדה צפה במרחק 90 ק"מ מהחוף למאגר כריש-תנין, שעתידה לקום בקרוב.
  2. אסדה צפה במרחק 120 ק"מ מהחוף, כפי שדורשים "שומרי הבית", ובסמיכות יחסית אליה אסדת כריש-תנין העתידית.
  3. אפשרות שלישית ומפתיעה: הקמת אסדה צפה במרחק 40 ק"מ מהחוף (קצה גבול המים הסמוכים) בעבור לווייתן, ועוד אסדה צפה במרחק דומה מהחוף בעבור כריש-תנין.

אף על פי שבמרכז הדיון ניצבת אסדת לווייתן, זרחי בוחן כל אחת מהאפשרויות על פי הסיכון הכולל הנשקף לשתי האסדות המתוכננות. הסיבה לכך היא שהוא רואה את קביעת המיקום שתי האסדות כחלק מאסטרטגיה רחבה אחת, שבה יכולת ההגנה על אסדה אחת תשפיע על ההכרעות בעניין האסדה האחרת.

בחישובי הסיכונים במחקרו של זרחי נבחנו שלושה היבטים: הסיכוי לפגיעה, פוטנציאל הנזק שייגרם וההשפעה של הנזק על תחומים שונים הסביבה, הבריאות, ביטחון האנרגיה וההיבט הכלכלי. שקלול של שלושת הגורמים האלה ובחינת ההשפעה על התחומים השונים יוצר תמונת מצב מלאה, שעוזרת להבין איזו אסדה מסוכנת פחות. על כל פנים, כדאי להזכיר שהוא עוסק בשיקולים הביטחוניים בלבד (ולא בשיקולי איכות סביבה למשל).  

חלופה א': אסדה קבועה עבור פרויקט לווייתן ואסדה צפה לכריש-תנין

על פי זרחי, האסדה במיקומה המתוכנן כיום (10 ק"מ מהחוף) מוגדרת ברמת סיכון נמוכה-בינונית מבחינת האפשרות למנוע פגיעה, אך הנזק הגדול שעשוי להיגרם אם תיפגע הופך אותה לכדאית פחות ולמסוכנת יותר.

יתרונות:

  1. האסדה הקבועה אינה דורשת לאחסן כמות גדולה של החומר הרעיל קונדנסט (שייסקר בהרחבה בפרק הבא בתחקיר), כך שבמקרה של פגיעה פוחת הסיכון לזיהום חוף הים של ישראל בשל שחרור כמות גדולה של קונדנסט.
  2. השטח שבו תוקם האסדה הוא באזור המים הטריטוריאליים, וכאמור באזור זה יש לישראל ריבונות מלאה – ולכן גם חופש נרחב יותר לנקוט אמצעים לצמצום איומים. למשל, ישראל יכולה לפקח על מטוסים שטסים מעל אזור המים הטריטוריאליים, וכך למנוע איום מצד טייסים מתאבדים, וכמובן גם לעצור אניות חשודות.
  3. אסדה קרובה לחוף נמצאת תחת "מטריית ההגנה היבשתית", מה שאומר שבאופן כללי היא מקבלת הגנה טובה מכל תשתיות הביטחון שביבשה (כוחות סדירים וכו').

חסרונות:

  1. הנזק הכלכלי שייגרם לישראל אם האסדה הקבועה תיפגע יהיה חמור, מפני שמסובך יותר לתקן אותה ולהשיבה לפעולה. זרחי מעריך כי לאחר פגיעה קשה ייקח לפחות שנתיים לתקן אסדה כזו – פרק זמן ארוך שעלול להיות מכה קשה למשק האנרגיה בישראל, לפגוע בכלכלה וכמובן לערער את הביטחון האנרגטי שלה.
  2. אסדה קרובה לחוף חשופה להרבה מהאיומים הקיימים ביבשה, למשל פגיעת רקטות.
  3. אסדה קבועה היא מטרה נייחת, ובניגוד לאסדה צפה אין דרך להזיז אותה למקום בטוח יותר במקרה של איום.
  4. פגיעה באסדה קבועה יכולה לסכן את בריאות הציבור, שכן במקרה של דליפת חומרים מזהמים לאוויר או לים יש סכנה שהחומרים יגיעו גם לאוכלוסייה ביבשה.
  5. קרבה למתקני התפלה ולתחנות קיטור להפקת חשמל, שעלולות להינזק במקרה של פגיעה באסדה (למשל בגלל שפך שמן).
  6. כאמור, השילוב בין אסדה קבועה ללווייתן ואסדה צפה לכריש-תנין מקשה להגן עליהן במשותף ולכן יעיל פחות.

חלופה ב': אסדה צפה במרחק 120 ק"מ מהחוף

לפי דירוגו של זרחי, אסדה זו מצויה ברמת סיכון גבוהה מפני שהיא נמצאת באזור המים הכלכליים, וכאמור באזור זה חלות מגבלות רבות לגבי הסמכויות שאפשר להפעיל כדי לצמצם איומים, והחוק בישראל בנושא ההתנהלות באזור זה עמום. לצד ההיבט החוקי, גם היכולת לשלוט במרחב מבחינה מעשית נמוך וקיים קושי תפעולי משמעותי.

עם זאת, זרחי רואה יתרון משמעותי בכך שאסדה זו תוקם באותו אזור שבו מצויה אסדת כריש-תנין, מפני שכך קל ויעיל יותר להגן עליהן.

יתרונות:

  1. האסדה הצפה יכולה להתנתק ממקומה בשעת הצורך ולשוט למקום בטוח.
  2. האסדה רחוקה מהחוף, ועל כן הסבירות ששפך קונדנסט שעלול לפרוץ בשל הפגיעה יגיע לחופיה של ישראל היא נמוכה.
  3. במקרה של פגיעה ניתן להשיב את יכולת הפקת האנרגיה מהר יחסית, ואף לחכור אסדה חדשה די בקלות במקרה הצורך.
  4. כאמור, הקרבה היחסית לאסדת כריש-תנין היא יתרון משמעותי, מפני שההגנה על שתי אסדות באותו האזור היא יעילה וחכמה יותר.

חסרונות:

  1. דיני הים אינם מאפשרים התמודדות מיטבית עם איומים על אסדות קידוח במים הכלכליים, לפי המגבלות הבאות:
    • אלא אם מתחוללת מלחמה, למדינה אין יכולת לעצור אוניות שנראות חשודות.
    • סביב האסדה ניתן לקבוע "אזור בטיחות", אך גודלו המרבי המותר הוא 500 מ' שטח שאינו מספיק למניעת איומים.
    • למדינה אין יכולת לשלוט על המרחב האווירי שמעל האסדה באזור זה, ועל כן אסדה במים הכלכליים תהיה חשופה יותר לפגיעות מהאוויר, כמו מטוסים ממולכדים.

חלופה ג': אסדה צפה במרחק 40 ק"מ מהחוף

כאמור, זרחי לא הסתפק בבחינת שתי האפשרויות המוכרות ובחן גם אפשרות חלופית. ממחקרו עולה כי אפשרות זו משלבת חלק ניכר מהיתרונות של שתי החלופות האחרות ומצמצמת את החסרונות.

את האסדה במרחק 40 ק"מ מהחוף מדרג זרחי ברמת סיכון נמוכה-בינונית מפני שהיא ממוקמת במים הסמוכים (ולא במים הכלכליים, כמו החלופה במרחק 120 ק"מ מהחוף), שם יש לישראל סמכויות נרחבות יחסית וכן אפשרות מעשית להפעיל אמצעי הגנה שונים. לצד זאת, טמונות בה אפשרויות לצמצום פוטנציאל הנזק במקרה של פגיעה ביחס לאסדה קבועה, וכן אפשרות לקרבה יחסית לאסדת כריש-תנין, שכאמור רצויה מבחינה אסטרטגית.

יתרונות:

  1. כל היתרונות הטמונים באסדה צפה: יכולת תזוזה במקרה של איום, יכולת שיקום גבוהה במקרה של פגיעה וקרבה יחסית לאסדת כריש-תנין.
  2. לפי הצעתו של זרחי, את האסדה הצפה אפשר למקם בנקודה צפונית כדי שבמקרה של פגיעה, הקונדנסט שיישפך מהאסדה יגיע לחופי המדינות הנמצאות מצפון לישראל. המיקום עשוי ליצור הרתעה ולהפוך את הפגיעה באסדה לכדאית פחות בעבור גורמים עוינים.
  3. מרחק של 40 ק"מ מהחוף, הנכלל כאמור באזור "המים הסמוכים", יותיר בידי המדינה סמכויות רבות יותר, שיאפשרו לה להגן על האסדה בצורה טובה יותר ואף יאפשר שימוש בחלק מאמצעי ההגנה היבשתיים.

חסרונות:

  1.  בהשוואה לאסדה הממוקמת במים הטריטוריאליים, במים הסמוכים אפשרויות ההגנה מוגבלות יותר.
  2. בהשוואה לאסדה הממוקמת במים הכלכליים, יש סיכון רב יותר שפגיעה באסדה במים הסמוכים תזהם את החופים בישראל בשל שפך גדול של קונדנסט.

השורה התחתונה: אסדה צפה במרחק 40 ק"מ עדיפה מבחינה ביטחונית

המסקנה העיקרית שעולה מהשוואה בין האופציות לאסדה בעבודת המחקר של זרחי היא שלאסדה צפה במים הסמוכים, במרחק 40 ק"מ מהחוף, יש יתרון יחסי בהשוואה לשאר החלופות כמעט בכל מדדי ההשוואה. במילותיו של זרחי, "חלופת ההפקה באמצעות FPSO [אסדה צפה] במים הסמוכים מספקת מענה מאוזן בהיבטים של חוסן לאומי, תפעול, משפט ואסטרטגיה רבתית".

ככלל, מסקנותיו של זרחי הן שאסדות צפות ומרוחקות יותר עדיפות על פני אסדה קבועה: "הבחינה מראה כי ככל שהנכסים הקריטיים [אסדות מ"ק] יהיו קרובים יותר אל החוף כך ייטב בהיבטי צמצום המורכבות התפעולית והמורכבות המשפטית, אך מנגד יעלה הסיכון לפגיעה במתקנים חיוניים כמו התפלה וחשמל, ותצטמצם רמת הגמישות בפיתוח של הזירה הימית מתוך נקודת מבט אסטרטגית וארוכת טווח" […] בפרט נמצא כי לשימוש בפלטפורמות ניידות יתרון משמעותי על פני שימוש בפלטפורמות קבועות במניעת הסיכון ובהתמודדות עם מצב של כשל".

זרחי מתריע שחלופת האסדה הקבועה, המקודמת בימים אלו, היא נחותה ביחס לחלופת 40 הק"מ, מפני שפוטנציאל הנזק שלה בתחומים כמו אמינות האספקה והתפקוד השוטף הוא הגדול ביותר.

מה אומרים הארגונים המוחים?

קבינט הגז של זכרון יעקב:

כאמור, קבינט הגז של זכרון יעקב הוא שהזמין את מחקרו של זרחי, ואנחנו התעניינו לדעת אם בעקבות הממצאים – התומכים כאמור באסדה צפה במים הסמוכים – הם שינו את דעתם ואת תמיכתם ב"שומרי הבית". תשובתו של תא"ל במיל' אביגדור קליין, ראש מטה קבינט הגז, היא חד-משמעית: "אנחנו [הקבינט ומועצת זכרון מ"ק] תומכים בחלופה שניר הציג. הארגונים קיבלו מאיתנו עידוד (וגם תמיכה כספית כלשהי בעבר). מרגע שעניינם הרחקה ל-120 ק"מ ללא תימוכין של אומדן סכנה, הפסקנו לתמוך בהם. הרחקה למרחק 120 ק"מ מתקשר לסוג מאבק NIMBY שאנחנו לא רוצים להיות מזוהים איתו. אנחנו מאמינים שעמוק בהבנתם של ראשי הארגונים האזרחיים מקובלת החלופה הרציונלית שניר הציג".

שומרי הבית:

ב"שומרי הבית" עדיין סבורים כי אסדה במרחק 120 ק"מ היא החלופה העדיפה, אף שהם רואים בחלופה של זרחי פתרון סביר. מיוני ספיר, ראש המטה של "שומרי הבית", נמסר בתגובה:

"(1) לא לאסדת רגליים (אסדה קבועה) – אנחנו מסכימים על כך.

(2) לא לאסדה בקרבת החוף – אנחנו מסכימים על כך.

(3) אסדה צפה בקצה המים הסמוכים – אנחנו חלוקים על כך.

כך שרבות ההסכמות על חילוקי הדעות בין הצדדים בהקשר לדו"ח הזה".

מה אומרים במערכת הביטחון?

לפי הערכתו של זרחי, המיקום הנוכחי שבו מוקמת בימים אלו אסדת לווייתן הוא המסוכן ביותר לישראל מבחינה ביטחונית. בעקבות הממצאים פנינו למשרדי הממשלה הרלוונטיים וביקשנו תשובות לכמה שאלות שהטרידו אותנו:

  1. באיזו מידה הובא בחשבון השיקול הביטחוני בבחירת המיקום הנוכחי של האסדה?
  2. מדוע לא נבחנה החלופה של אסדה צפה במרחק 40 ק"מ מהחוף, במים הסמוכים? ואם היא נבחנה, מדוע נשללה?
  3. האם יש למדינה תפיסה אסטרטגית לניהול המרחב הימי? אם כן, כיצד היא מתיישבת עם תכנון אסדת כריש-תנין במיקום שונה מאסדת לווייתן?
  4. מדוע המלצתם על בחירת אסדה קבועה כחלופה הבטוחה ביותר לייצור הגז מלווייתן?
  5. למה ישמשו ארבע ספינות "סער 6", שייעודן הגנה על אסדות במים הכלכליים, כשהאסדה היחידה שעתידה לקום באזור זה לפי התוכנית היא כריש-תנין?

אלה התגובות שקיבלנו:

ממשרד הביטחון נמסר כי "הבנו שפניתם גם לדובר צה"ל. התגובה שתקבלו מהם מקובלת עלינו".

מדובר צה"ל נמסר כי "במסגרת תכנית להגנה על מרחב המים הכלכליים, שאושרה על ידי הממשלה, הופקדה בידי צה״ל האחריות להגן על מרחב זה. צה״ל, באמצעות זרוע הים ידע לספק הגנה בכל מרחב המים הכלכליים.

מיקום המתקנים בסמיכות קרובה יותר לחוף, של עד 15 מייל, ישפר את רמת ההגנה עליהם, אך לצד זאת נדגיש כי ההחלטה על מיקום האסדות ומתווה פיתוחן במרחב המים הכלכליים אינה נתונה לשיקולים ביטחוניים בלבד, ואף אינה מצויה בסמכות צה״ל.

לצה״ל תפיסה אסטרטגית ברורה להגנת המתקנים האסטרטגיים במרחב המים הכלכליים, שאושרה על ידי הגורמים הרלוונטיים בצה״ל ובדרג המדיני. כחלק מתפיסה זו וההבנה כי לכל אחד מהמתקנים האסטרטגיים נדרשת הגנה צמודה ללא קשר למיקומו, תוכנן פרויקט ספינות המגן כמענה לצורך המבצעי ולאיומים השונים".

מהמטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה (מל"ל) נמסר כי "בנושא זה יש לפנות למשרד האנרגיה".

ממשרד האנרגיה נמסר: "עתירה בנושא הפנייה הוגשה לבג"ץ, ועמדת המדינה בנושא תינתן בתוך מספר ימים. תוכלו לקבלה לאחר שתוגש לבית המשפט ותועבר לצדדים" (רקע לתגובה זו בתיבה פה למטה).

עדכונים מהשטח: הדוח של זרחי מגיע לבגץ

לפני כחודשיים עתרו "שומרי הבית" ועוד שמונה רשויות מקומיות לבג"ץ, בטענה כי לא נערך תהליך סדור במשרד הביטחון – כפי שמעידים שני שרי ביטחון לשעבר, בוגי יעלון ואביגדור ליברמן – בנוגע לשיקולי הביטחון להקמת אסדת לווייתן כאסדה קבועה וסמוכה לחוף.
בעתירה הם דורשים לעצור לגמרי את העבודות בלווייתן עד שיגובשו המלצות רשמיות מטעם שר הביטחון ומשרד הביטחון בנוגע למיקום האסדה. לעתירה צורף גם הדו"ח של ניר זרחי. נמשיך לעדכן בהתפתחויות.

הפרקים הבאים בתחקיר יוקדשו לנושא הניצב במרכז המחאה הפגיעה האפשרית של פעילות האסדות בכלל, ושל הטיפול בקונדנסט בפרט, באיכות הסביבה. מוזמנים ומוזמנות להירשם לעדכונים מאיתנו על פרסום פרקים חדשים.